הכול התחיל בשיחת טלפון מפתיעה משנקר, שהגיעה באמצע יום רגיל בסטודיו של מותג האופנה עלמה, שם אני עובדת בתור מעצבת ומנהלת סטודיו. בצד השני של הקו היתה עידית ברק. "בקרוב תיערך תחרות מיחזור של H&M, במסגרת שבוע האופנה חולון", היא אמרה והזמינה אותי להשתתף. נעניתי לאתגר מיד, וכבר בזמן השיחה התחילו הגלגלים במוח להריץ חומרים וגזרות.
תחרות העיצוב עסקה בקיימות. המשימה: לקחת פריט ישן מהארון, משהו שכבר מזמן יצא משימוש, וליצור ממנו משהו חדש, אופנתי ורלוונטי. ניגשתי לעבודה ובתוך החיפושים צללתי לארון הבגדים של הוריי, שם נתקלתי בג'ינס ליווי'ס 501 של אבי, בינגו!
את פריט הלבוש הגברי והמחוספס הזה, שיש כמעט לכל אבא, החלטתי להפוך להפך הגמור שלו: חולצת תחרה קלילה, צעירה, רומנטית ונשית. זה אולי נשמע בלתי אפשרי, אבל חולצת התחרה עשתה את שלה. כשמרגרטה וון דן בוש מ-H&M הקריאה את השם שלי, לא יכולתי להוריד את החיוך מהפנים. זכיתי! הפרס – מרגש לא פחות. טיסה לשטוקהולם, סיור במטה ובמחלקות העיצוב של H&M ופגישה עם אן סופי יוהנסון, ראש צוות העיצוב.
עוד בערוץ האופנה
- איך כבש המעצב הישראלי אלון ליבנה את השטיחים האדומים בחו"ל
- חשיפה: איורי האופנה של הבמאי המנוח עמוס גוטמן
- דגל ישראל בתצוגה של מוסקינו
החודשים עברו בציפייה לנסיעה המתוכננת, אבל לבסוף הגיע בוקר הטיסה. ארזתי לבד והגעתי לנתב"ג עם מזוודה מלאה ב-17 קילו של בגדים (לשלושה לילות). נחתנו בשטוקהולם כשגשם, עננים וקור מקבלים את פנינו. ככה נראה הקיץ שם. הם קוראים לזה The mid summer ואני קוראת לזה חורף, רק שכל לילה הוא לילה לבן והשמש שוקעת בסביבות 22:00 וזורחת ב-3:00 לפנות בוקר.
המלון שבו התארחנו, Nobis Hotel, מתפרס על פני שני בניינים מסוף המאה ה-19 בכיכר Normalmstarg שבמרכז העיר. בכל פינה במלון יש מגזינים וספרים על עיצוב, אמנות ואופנה. הגשמת חלום לכל פאשניסטה.
יום שלישי בבוקר. לבושה בדגם מהקולקציה החדשה לחורף של עלמה, גרבונים ומגפיים של הדסון, הגעתי ב-10:00 למשרדים של H&M הממוקמים במרכז העיר. מאוחר יותר הבנתי שהמיקום הוא חלק מהאג'נדה של החברה, המאמינה כי סביבת העבודה משפיעה על אופי היצירה וכי יש לחיות באווירה המזינה אותך בהשראה ועוזרת להבין מה נכון ורלוונטי בכל רגע. נכנסתי דרך דלת מסתובבת (רגל ימין קודם, למזל טוב), עליתי במדרגות הנעות, וחיכיתי שהאקן – שמלווה את אימפריית האופנה כבר מתחילת דרכה ומשמש כיום כראש מחלקת קשרי תקשורת של רשת האופנה העולמית – יאסוף אותי.
דיברנו על ההבדלים בין השווקים, הייצור, הקונספטים, העיצובים, הלקוחות ועל התחרות הקשה שיוצרת תרבות הצריכה הטרנדית והקלילה של חברה כמו H&M עבור מעצבים צעירים כמוני. העובדה שאני מדברת עם המעצבת הראשית כמעט לא היתה מורגשת, הרגשתי שאני משוחחת עם חברה טובה. הייתי כל כך בעננים, עד ששכחתי להצטלם איתה.
תוך כדי השיחה עם אן-סופי, ראיתי בזווית העין את האקן מגיע אלינו יחד עם קתרינה מידבי, ראש מחלקת אופנה וקיימות שאותה הכרתי עוד בישראל ביום התחרות. שלושתנו המשכנו ל"החדר הלבן", החדר שבו הקסם של H&M קורה. את הסיור בחדר ערך לי יוריק, ביום מעצב ברשת האופנה ובערב מסתובב בתלבושות של דראג קווין, שסיפר לי על עבודתו במחלקה שאחראית על תפירת הדגמים החדשים, מדידתם ותיקוני הגזרות.
המחלקה הזאת, שאצלנו בסטודיו הבוטיקי של עלמה מתפרסת על פני 30 מ"ר, תפסה שם קומה שלמה. הרגשתי בגן עדן למעצבים, היה שם הכול: כל סוגי המכונות, כל סוגי הרוכסנים, כל סוגי הכפתורים ובקיצור – כל הסוגים של כל הדברים.
משם המשכנו למחלקת הצבעים – חדר שבו נמצאים כל הגוונים הקיימים בעולם. את הסיור במחלקה זו ערכה לי פטרה, שהגיעה ל-H&M לאחר שעבדה בבית אופנה קטן בפריז. פטרה סיפרה לי כי בכל עונה היא מכינה לוחות השראה של הצבעים הרלוונטיים לפי תחזיות האופנה, והמעצבים מגיעים לחדר לפני ואחרי העיצוב הראשוני של הקולקציה ובוחרים את הצבעים המתאימים לפריטים.
בעודי מנסה לעכל את כל מה שראיתי, המשכנו קתרינה, האקן ואני לארוחת צהריים במסעדה מגניבה באי Sodermala, "האזור של כל ההיפסטרים", הם קראו לו. לפני שנפרדנו הם המליצו לי על מספר מקומות להסתובב בהם, כמו חנויות יד שנייה, גלריות וחנויות ספרים.
