הכתובת: מלצ'ט 23, תל אביב.
הגודל: 50 מ"ר.
הנפשות הפועלות: מעצבת האופנה אביבה זילברמן ותדמיתנית שאיתה היא עובדת.
הפסקול: סרג' גינזבורג, אבל לא רק. "אני מקשיבה למוזיקה מהרגע שאני מתעוררת", מסבירה זילברמן. "אני יכולה ליהנות מכל מוזיקה – שופן, פיירוז וכמובן סרג' גינזבורג, שבעיניי הוא מבריק".
על המדף: ספר הילדים "פלורה והפלמינגו" מאת מולי איידל.
מילה לקיץ: סודות.
הסטודיו וקולקציית secret category בעיצובה של זילברמן (צילום קולקציה: רוני כנעני)
רק סיבוב אחד מסביב לבניין וכמה מדרגות אל קומת המרתף מפרידים בין החנות של אביבה זילברמן לסטודיו שלה, מרחק קטן שממחיש לא מעט מתפיסת עולמה. "אני נמצאת כאן כמעט שלוש שנים, ולפני כן היה לי רק סטודיו במקום אחר. כשעברתי לכאן, מאוד שמחתי לאפשרות שהסטודיו יהיה צמוד לחנות, שכן בשבילי חנות היא לא חלל סטרילי – הרבה פעמים אנחנו עולות לעבוד למעלה וזה מאפשר מבחינתי עוד ממד", אומרת זילברמן, שלא חוששת לתת גם לילדות שמגיעות במקרה לחנותה עם אמהותיהן להתנסות ב"עיצוב אופנה" ("זה מזכיר לי את עצמי"), בזמן שהן מאמצות את נעלי העקב שמסתתרות בחדר ההלבשה עבור מי שמרגישה בהן צורך כשהיא מודדת בגדים.
"אני חושבת שאנחנו חיים בחברה מאוד סטרילית, הכול הפך להיות לא אישי, וירטואלי, עד ששכחנו שידיים עושות הכול – עושות סקיצה, מעצבות, גוזרות ותופרות את הבגדים. כשאנשים רואים אותי עובדת, זו הצצה מאחורי הקלעים, אבל זה גם מזכיר איך הבגדים נוצרים. אני עדיין מתרגשת כשאני רואה אנשים עושים דברים עם הידיים".
"יש הרבה מחקרים שמתייחסים אליה כאל אישה אקטיבית, שוברת מוסכמות, אבל מה שסקרן אותי זה שהיא מחזיקה סוד, מקום ששמור רק לה וללב שלה, לה ולמי שהיא תאהב באמת", אומרת זילברמן. "ניסיתי לחשוב איך לתרגם סוד לבגדים – כל הפריטים בקולקציה רחוקים מהגוף, אבל צריך לחשוב גם מה קורה כשהרוח נושבת פתאום והם נצמדים אליו, היחס לחללים הריקים".
אביבה זילברמן. "אם היצירה שלי תפסיק להיות אישית, אני אלך לאיבוד"
בסטודיו של זילברמן ניצבות דוגמאות לגזרות ("אין אף קולקציה שאנחנו משתמשות בה בגזרות קיימות, כל קולקציה מקבלת את הגזרות שמתאימות לה"), תיק ראשון מתוך קולקציית קפסולה של תיקים שעליה היא עובדת, אוסף של מספריים בגדלים ועיצובים שונים, ספרי בישול ("אני מאוד אוהבת אוכל") וספרי ילדים מעוצבים – התוצאה: מעין גרסה קטנה יותר ומוארת פחות של החנות שנמצאת בקומת הרחוב. "אם היצירה שלי תפסיק להיות אישית, אני אלך לאיבוד", אומרת זילברמן. "תמיד מתארים השראה בהמון סופרלטיבים, אבל בשבילי השראה זה להיות עם לב פתוח, להיות חשופה, לא לאבד זהות, להסתכל גם במקומות של עצמי שלא נעים להסתכל בהם".
לפני כמה חודשים נאלצה זילברמן להתמודד באופן ישיר עם המקומות הפחות נעימים של החיים, כאשר חנותה נפרצה בלילה ונשארה ריקה לחלוטין מבגדים. יחד עם הקולקציה נעלמו גם שבלונות שהכינה לקולקציה החדשה. "עמדתי בחנות הריקה, חיכיתי לזיהוי פלילי והתחלתי לבכות. הרגשתי שפרצו למרחב האינטימי שלי. אבל בערב, כשהחנות עמדה כמו חדשה, אמרתי לעצמי – זה רק בגדים, זאת רק הממשות. עשית את זה קודם, ואת יכולה לעשות את זה עוד ועוד".
לאחר עיצוב הבגדים בסטודיו, הם עוברים למתפרה בתל אביב – חלק נוסף בגישתה הנחרצת של זילברמן לחיים. "חשוב לי שהעסק והיצירה לא יהיו יפים רק כלפי חוץ, אלא גם יבטאו את התפיסה הסוציאלית שלי. כמו שאם אני גרה באזור מסוים, זו חובתי לקנות במכולת השכונתית. כך גם במתפרה, אני מכירה את כל מי שעובד שם ויודעת שההעסקה הוגנת. אצלי הכול חוזר למקום האישי ולרעיון שלא תהיה מנותק ממה שסביבך".
3 סודות קטנים בקולקציה של אביבה זילברמן
1. החליפה החדשה: גופייה דקיקה, 450 שקל, וחצאית, 450 שקל, מבד תואם בהדפס כוכבים (יש גם שחור סולידי יותר או הדפס נוסף שבו הדוגמה משתנה מפריט לפריט)
2. המתכון לחלומות מתוקים: סט ציפיות בדוגמת נקודות, 190 שקל לזוג
3. מי אמר שלא לובשים ז'קט בקיץ? ז'קט פתוח בדוגמת פסים בלבן ותכלת או אדום ותכלת, 400 שקל
