לפני שנה קעקעה נסטיה ליסנסקי על זרועה השמאלית את הכיתוב Je Suis L'art (מצרפתית: אני אמנות), ציטוט של מדונה שדיברה על עצמה בראיון שהתקיים במהלך סיבוב ההופעות Confessions on a Dance Floor. "הייתי אז בהיריון הראשון עם בני הבכור עילאי ומה שעשיתי כל היום, שמנה מול הטלוויזיה עם 35 קילוגרמים עודפים, זה לראות את הדי.וי.די של ההופעה", מספרת השבוע ליסנסקי בראיון ל-Xnet. "החלטתי שכשאני יולדת אני מקעקעת את זה על הזרוע. אבל אז הנקתי, ונכנסתי שוב להיריון, ושוב הנקתי. רק אחרי חמש שנים של הריונות, לידות והנקות, הלכתי על זה. זה נורא הגניב אותי".

אותו הציטוט ממש מופיע החל מהיום (ראשון) על חולצת טי לבנה, פריט מקולקציית קפסולה מיוחדת שעיצבה ליסנסקי לבוטיק בנקר בתל אביב. "עכשיו אני חוששת שהלקוחות יצלבו אותי ויגידו שאני עפה על עצמי. לשמחתי, העליתי תמונה עם החולצה לאינסטגרם ועד כה קיבלתי רק תגובות טובות מלקוחות שרוצות לרכוש את החולצה".

בשנה האחרונה הפכה ליסנסקי, 32, מאיט-גירל אופנתית לדוברי תל אביבית מתקדמת, למכתיבת דעת קהל. קהל שהולך ומתרחב אל עבר ההמון. איך היא עשתה זאת? בעזרת 13,000 עוקבים בחשבון האינסטגרם שלה (nastyalisansky), פינת אופנה בתכנית "סטייל" ורומן מתוקשר עם איש הטלוויזיה אסף הראל, שהגיע לאחרונה לסיומו.

עוד בערוץ האופנה

ליסנסקי והחולצה. "עכשיו אני חוששת שהלקוחות יצלבו אותי ויגידו שאני עפה על עצמי" (מתוך אינסטגרם)
ליסנסקי והחולצה. "עכשיו אני חוששת שהלקוחות יצלבו אותי ויגידו שאני עפה על עצמי" (מתוך אינסטגרם)

דבר הוביל לדבר ובמרץ האחרון היא הציגה קולקציית ביכורים בתצוגת האפ-קאמינג של מעצבים צעירים בשבוע האופנה בתל אביב. הצעד הבא של ליסנסקי היה לצאת לדרך עצמאית כמעצבת, אבל אז הגיע הטלפון מבעלת הבוטיק, קרן בנקר, שהציעה לה לשתף פעולה ולצאת לדרך משותפת. "הבנו שאנחנו מדברות את אותה השפה ברמת הטעם והאסתטיקה", אומרת ליסנסקי. "והחלטתי שזאת הפלטפורמה הנכונה שלי בתור התחלה. בהמשך אני מאמינה שאצא לדרך עצמאית".

איך היה לעבוד עם מישהו נוסף על הקולקציה?

"קרן נתנה לי יד חופשית, אבל גם לימדה אותי את הפן המסחרי. אני מעצבת לבחורות כמוני - 1.74 מטר, רזות ובלי ציצים. כשאתה מעצב מסחרי, לעומת זאת, אתה רוצה להתאים את הפריטים למגוון נשים".

זאת גם התחושה שעלתה מצפייה בתצוגה שלך בשבוע האופנה. את יודעת להלביש את עצמך מצוין, אבל מתחילה להסתבך כשמדובר בעיצוב לאחרים.

"אני מסכימה איתך לחלוטין".

מי שנחשף לסגנון הלבוש של ליסנסקי דרך התמונות שהיא מעלה מדי יום לאינסטגרם יגלה הלימה בין עשרת הפריטים שעיצבה לקולקציה, לפריטים שנסטיה אוהבת במיוחד, בין אם זו שמלת מקסי שחורה שנשפכת על הגוף בקלילות (790 שקל), או שמלה ללא שרוולים בצבע ורוד בייבי עם שני כיסים בצדדים (590 שקל), שגרסה שלה עם ההדפס LOVE חתמה את התצוגה של ליסנסקי בשבוע האופנה. פריט נוסף שמסתמן כלהיט הוא גרסה כמעט זהה לחצאית מקסי שעיצבה ליסנסקי לחברתה הטובה אנה בול, לטובת כניסתה רבת הרושם לבית האח הגדול לפני כחודשיים. המחירים הם Value for Money ומאפשרים ללקוחה שמחפשת שמלה קלילה לאירוע, להתהדר בפריט מעצבים מבלי לשבור תוכנית חסכון.

אל אופנה התוודעה ליסנסקי לאחר שהשתחררה משירות קבע כמנהלת לשכה של קצינת ח"ן ראשית. היא פנתה ללימודי תדמיתנות ותפירה בקורסי החוץ של שנקר ומיד הקימה את המותג "קוט קוטור", שהחזיק מעמד תקופה קצרה. "מבחינתי המותג הצליח, כי הופעתי במגזיני אופנה וסטייליסטים לקחו ממני בגדים, אבל נכוויתי מתהליך הייצור. הייתי גוזרת בבית, רצה לתופרות, מוכרת בקונסיגנציה. אין לי יותר כוחות לזה. אני לא סטודנטית משנקר שההורים שלה מממנים לה דירה והיא חיה את החלום שלה. אני גרושה ואימא לשני ילדים שעובדת מאוד קשה. היום אני מאוד מציאותית, כך שחוץ מביטוי עצמי חשוב לי שזה ישתלם עסקית. הגשמה עצמית אני מוצאת גם בלתפור לעצמי ולחברות שלי".

את מגדירה את עצמך כמעצבת?

"אני מתביישת להגדיר את עצמי כמעצבת. אבל כן, זאת מי שאני במהות שלי. אנשים שלא מכירים אותי מגלגלים עיניים ואומרים 'עכשיו היא פתאום נהייתה מעצבת?'"

אני דווקא חושב שאנשים שואלים את עצמם "במה היא עובדת?". מהצד נראה שאת רק מתלבשת, מצטלמת ומעלה תמונות לאינסטגרם.

"אני עובדת קשה! אני עובדת כמרטשת תמונות כבר המון שנים ומתעסקת בתוכן אופנה - אם זה האינסטגרם, הבלוג לעדיקה, או פינה בתוכנית של ירדן הראל".

אם כך, היה טבעי שהקולקציה שלך תימכר בעדיקה.

"אתה שואל למה לא זכיתי בתחרות?"

גם. אבל בעיקר למה הקולקציה שלך לא נמכרת שם?

"אנחנו בקשר מאוד טוב ועובדים יחד. הם גוף שנמצא בגדילה עצומה, ואני לא פוסלת שזה יקרה בעתיד".

"היום אני מכוונת לשדר באינסטגרם אופנה ואמהות" (מתוך אינסטגרם)
"היום אני מכוונת לשדר באינסטגרם אופנה ואמהות" (מתוך אינסטגרם)

חשבון האינסטגרם של ליסנסקי נחשב למוקד משיכה עבור מותגי אופנה ומעצבים, אשר שולחים לה בגדים שתלבש ותפיץ את בשורתם, לרוב בתשלום. מבחינתה זה כבר לא רק רשת חברתית, אלא עסק לכל דבר. "אני מתייחסת לאינסטגרם שלי ברצינות כמו עורכת מגזין: חשוב לי סוג המותגים שמופיעים, העימוד והתוכן. הצילום חייב להיות מוקפד עם תאורה וקומפוזיציה נכונה. אני כבר לא מעלה דברים שהייתי מעלה פעם, כמו תמונות מבילויים פרועים עם חברות. היום אני מכוונת לשדר באינסטגרם אופנה ואמהות. אני כן יוצאת וזה, אני לא סאחית, אבל פחות מאשר בתקופה של 'ג'ימי הו' (בר תל אביבי נודע, א"י), וודקוש וכאלה".

איך מתמחרים את זה?

"לפעמים פר תמונה, במקרים אחרים פר פרויקט. זה משתנה מלקוח ללקוח".

מה הופך תמונה למוצלחת, כזו שגורפת אלפי לייקים?

"קידס אנד פאפיס, וגם תמונות בכיכובי. בחיים לא חשבתי שאצטלם. מעולם לא היה לי צורך בחשיפה".

זה קצת סותר את פולחן האישיות באינסטגרם.

"נכון. אבל מפעם לפעם זה מביך אותי פחות, אני אפילו קצת נהנית מזה. אני לא מתיימרת להיות דוגמנית ומעולם לא דגמנתי. אני חושבת שהפן האישי הוא סוד הקסם באינסטגרם. דוגמנית לרוב נראית מנותקת רגשית, ואני מחוברת לפריטים שאני מצטלמת איתם".

"אני מרגישה שדמן של הרזות מותר היום בתקשורת. תמיד יצלבו רזות ולא אישה מלאה, כי זה לא פוליטקלי קורקט" (מתוך אינסטגרם)
"אני מרגישה שדמן של הרזות מותר היום בתקשורת. תמיד יצלבו רזות ולא אישה מלאה, כי זה לא פוליטקלי קורקט" (מתוך אינסטגרם)

בשבוע האחרון הפך חשבון האינסטגרם של ליסנסקי לזירת התגוששות בינה לבין עוקבות ועוקבים שהאשימו אותה בעידוד הפרעות אכילה. שתי תמונות שהעלתה עוררו את זעמם של הגולשים. האחת, תמונה שלה בביקיני בחוף הים, החושפת את גופה הדקיק עד כחוש; השנייה, תמונה תמימה למראה שלה עם בנה עילאי בן ה-5, בצירוף הכיתוב: "ילד חולה = יום כיף עם אמא".

העוקבת maortilo, למשל, הגיבה לליסנסקי, "איך את כזאת רזה אחרי לידה?!", וליסנסקי השיבה: "גנטיקה מרגיזה! ולידה זה לא סוף החיים". משם התגלגל השרשור לעוד דיון מתלהם בין רזות לרזות פחות. עוקבת נוספת, שירי שמה, כתבה לליסנסקי: "למה במקום לגרום לנשים לקלל את הגנטיקה שלך, את לא מסוגלת להגיד שאת לא בולסת פיצות / יש לך תיאבון קטן / את מקפידה על מה שאת אוכלת כדי להיראות טוב/ מתאמנת?"

ליסנסקי מגיבה לכולן עכשיו: "יש לי גנטיקה מרגיזה, כן, ולאנשים זה מפריע", היא מתייחסת השבוע לפרשה בחיוך. "אני מרגישה שדמן של הרזות מותר היום בתקשורת. תמיד יצלבו רזות ולא אישה מלאה, כי זה לא פוליטקלי קורקט. אני מבינה שזה נושא רגיש, כי כולן רוצות להיות רזות, וזה באמת מרגיז את מי שלא. ובנות מהסוג שלי, רזות טבעי, מעצבנות אותן. אני רוצה לומר לכל אותן בנות שבהיריון הראשון עליתי 35 ק"ג, ובשני 22 ק"ג. וכדי שהבטן שלי תחזור למקום הלכתי ועשיתי פילאטיס במשך שנה".

בדיקת BMI עשית פעם?

"כן, עשיתי באיזה מחשבון באינטרנט, והרגיז אותי מאוד שכתבו לי: 'המשקל שלך אנורקסיה'. אפשר לכתוב תת משקל. אנורקסיה זאת מחלת נפש".

עם 13,000 עוקבות באינסטגרם שהולכות אחרייך בגלל הסגנון והאג'נדה שלך, את לא חושבת שיש לך אחריות על הדימויים שאת מעלה?

"אז מה, לא להעלות תמונה בבגד ים? להתנצל על הגוף שלי? ממש לא".

באותו נושא בדיוק יש מי שיוצאים גם נגד חברתך הטובה, הדוגמנית אניה מרטירוסוב .

"מה אתה מצפה שהיא תעשה? שתשמין כדי לרצות את העוקבים שלה? שתפסיק להעלות תמונות? ככה היא נראית, היא בורכה בגנטיקה מופלאה, וזאת האמת. אני לא חושבת שאנחנו צריכות להתנצל על המשקל שלנו".

כמי שמשלח ידה הוא גם ריטוש צילומים בתעשיית האופנה, את תומכת בחוק הפוטושופ?

"אתמול ריטשתי דוגמנית והשמנתי אותה, בחיי. היא היתה מאוד רזה וכמה שאני אוהבת רזון, אחרי שראיתי בלייב בפאשן וויק בלונדון דוגמניות רזות מאוד, הבנתי שיש מקום שזה עובר את גבול הטעם הטוב".

מה הגבול הזה?

"הרגע שאתה שומע את העצמות שלה משקשקות על המסלול".

אני מבולבל. מצד אחד, את עומדת על זכותך להציג את גופך כפי שהוא, רזה ככל שיהיה, ומואשמת כמעודדת אנורקסיה, ומצד שני את משמינה דוגמנית בפוטושופ?

"כן, כי שם זה לא רזון טבעי. זה רזון שגרם לי להתכווצויות".

היא תאכל אותך אם היא תגלה שעיבית אותה אחרי שהיא התאמצה כל כך להרזות.

"שמע, רזון זה סבבה, זה מהמם בעיניי, וכידוע, בגדים נראים הכי טוב על קולב - דוגמנית רזה, גבוהה ובלי ציצים. אבל הדוגמנית הספציפית הזאת חייבת טיפול".

תעדכני את הסוכנים שלה?

"לא יודעת, אחשוב על זה. הבנות האלה במלכוד. תעשיית הדוגמנות רומסת את הדוגמניות שבתוכה. אומרים לדוגמנית בת 17 ששוקלת 50 קילו, את מלאה, תורידי 5 קילו. וזה ילדות צעירות שאין להן כלים להבין מה נכון ומה לא. הן יעשו הכול כדי להיות שם. אני מכירה את זה מסיפורים שאני שומעת, ויש לי היום כבר מספיק ניסיון לראות מתי בחורה רזה באופן טבעי ומתי היא מרעיבה את עצמה".

אלון שפרנסקי. "מול כל צלם אחר אתה יכול להמציא את עצמך איך שאתה רוצה: דיווה, טופ מודל, מה שבא לך. כאן לא היתה לי אפשרות להסתתר מאחורי מסכה. אני הכי עירומה, כי הוא ישר יעלה עליי אם אזייף" (צילום: נמרוד פלד)
אלון שפרנסקי. "מול כל צלם אחר אתה יכול להמציא את עצמך איך שאתה רוצה: דיווה, טופ מודל, מה שבא לך. כאן לא היתה לי אפשרות להסתתר מאחורי מסכה. אני הכי עירומה, כי הוא ישר יעלה עליי אם אזייף" (צילום: נמרוד פלד)

ליסנסקי נולדה ברוסיה ועלתה ארצה בגיל צעיר, היישר אל מרכז תל אביב. אביה מעצב תפאורות שהגיע ארצה עם קבוצת תיאטרון "גשר" ואמה היתה מורה לספרות רוסית שמצאה את מקומה בארץ כגננת. כיום היא מתגוררת במרכז תל אביב מול בית הוריה ומגדלת את שני בניה - עילאי בן ה-5 ונח בן השנתיים וחצי – מנישואיה לצלם האופנה אלון שפרנסקי, שהסתיימו עם לידתו של נח.

"אני ואלון חברים טובים", היא אומרת היום, "והוא גם זה שחתום על צילומי הקולקציה שלי לבנקר".

לא הרגיש לך מוזר להצטלם דווקא אצל הגרוש שלך?

"זה היה מביך נורא. אלון אף פעם לא צילם אותי קודם, כי אף פעם לא היה לי צורך לעמוד מול מצלמה. אולי הייתי נבוכה כי מול כל צלם אחר אתה יכול להמציא את עצמך איך שאתה רוצה: דיווה, טופ מודל, מה שבא לך. וכאן לא היתה לי אפשרות להסתתר מאחורי מסכה. אני הכי עירומה, כי הוא ישר יעלה עליי אם אזייף".

לפני שלושה חודשים הסתיימה גם מערכת היחסים המתוקשרת של ליסנסקי עם איש הטלוויזיה אסף הראל, אקס דפנה לוסטיג ואבי בתה. היא מסרבת לדבר על הסיבות לפרידה, אבל מספרת כי הם עדיין בקשר חברי קרוב.

את חושבת שהזוגיות עם אסף סייעה לפרסום שלך?

"זאת שאלה מתבקשת, אבל אני לא חושבת שזה תרם למספר העוקבים שלי. היו לי אלפי עוקבים לפני ההיכרות עם אסף".

איך הגבת כשראית את הפפראצי הראשון שלך?

"בכיתי. זה הכניס אותי לפרופורציות, כי בשנה שאחרי הפרידה מאלון עבר לי בראש לעשות 'מחוברים' (סדרת הדוקו-ריאליטי של הוט, א"י) ולמזלי ירדתי מזה. אחרי הפפראצי הראשון עם אסף אמרתי לעצמי, 'איך זה בכלל עבר לך בראש, כשאת לא יכולה להתמודד אפילו עם תמונה בעיתון".

אבל פתאום כולם דיברו עלייך, צילמו אותך, היית בכל מקום.

"היה גל של כמה שבועות ואז זה נגמר. בוא לא נשכח, אסף הוא לא נינט. הוא סלב נישתי לברנז'ה מסוימת. הוא לא נרדף כמו בר רפאלי".