"אני לא קורא לתצוגה שלי קולקציה, אני קורא לה מלתחה", מסביר מאחורי הקלעים המעצב רונן פרצ'ה מספר דקות לפני העלייה למסלול. "מדובר אומנם בקולקציית ערב, אבל מבחינתי זה לחלוטין לא קוטור, זה פרט אה פורטה, זה RTW, זה הכיוון שלי כרגע. אני פותח בקרוב חנות בדיזנגוף והופך סופית מאטלייה שקובעים איתו פגישות אישיות לחנות מעצב שבאים, מתלבשים בה ויוצאים".
עוד בשבוע האופנה בתל אביב
את התצוגה פתחה וסגרה טהוניה, שכבר עלתה על המסלול בכמה תצוגות בשבוע האופנה, ובחירה זו לא עשתה חסד עם הבגדים. מידות גופה של טהוניה, הנדיבות יחסית לדוגמנית מסלול, רק הדגישו את הבעיות בפריטים שבחר פרצ'ה להציג.
נקודת האור
המעילים. התצוגה נפתחה עם שני מעילי צמר נפלאים. גזרה מובנית, חגורת מותן הדוקה וכיסי אוברסייז יצרו תחושה שפרצ'ה עומד לממש את הבטחתו להציג היברידיות של נשיות ופרקטיות אשר אפיינה את שנות ה-40 של המאה הקודמת.
נקודות החושך
חוסר הרלוונטיות. מעצב לא חייב להמציא מחדש את הגלגל כדי להעלות לבמה תצוגה מלאת עוצמה, והוא בהחלט יכול לשאוב השראה מעשורים רחוקים ומעוררי נוסטלגיה. לעומת זאת, הוא נדרש לקחת את החומרים וההשראות האלו ולהפוך אותן למיצג בימתי המתייחס גם לאופנה העכשווית ומייצר תרגום אישי וכתב יד עצמאי. בתצוגה של פרצ'ה היו שמלות ערב, אך לא היה עיצוב חדש – רק סגנון שכבר ראינו בעבר ולא בהכרח התגעגענו אליו, הן מבחינת הבדים, הן מבחינת הגזרות והן מבחינת הסטיילינג. גם השימוש בפרוות ("כן, זו פרווה אמיתית, תהרגו אותי", מצהיר המעצב מאחורי הקלעים), בתקופה שבה המודעות לכך גבוהה והשוק מוצף בתחליפים ראויים, מעט מיושנת ומנותקת מקונטקסט חברתי.
ההתאמה לגוף. כאשר אפילו דוגמניות דקיקות במיוחד נראות מלאות במקומות הלא נכונים, אין ספק שיש בעיה בגזרות. קפלי בד לא מכוונים, כתפיות שנשמטו ואורכים שחשפו צלוליט הפכו גם את היפות בנשים לחטובות הרבה פחות – כך שלא היינו רוצים לדמיין מה יקרה לנשים רגילות שילבשו את הבגדים.
הצבעוניות המיושנת. גוון הכחול רויאל והאדום העז נראו אנכרוניסטיים, חסרי יוקרה וחסרי אישיות. צבעוניות מפתיעה יותר, או לפחות עדכנית (למשל, בחירה באדום פרג וכחול דנים), היתה יכולה לשפר את מראה הקולקציה.
יעל רגב
