לרוסיה באהבה

בורו 24/7 הוא אתר אופנה רוסי שהקימה אושיית האופנה מירוסלבה דומה. הוא עוסק בנושאים של אופנה וסטייל, ונחשב לאחד החשובים והפופולאריים בתחום ברוסיה.

לאחרונה בחר האתר לראיין שלוש בחורות תל אביביות העוסקות באופנה - טל שירי, נסטיה ליסנסקי ואני - בנושא האופנה והסטייל בתל אביב. למרות ההקשר האופנתי, במהלך הראיון עניינה אותם מאוד דווקא העובדה ששירתתי כחיילת בצה"ל, והם שאלו אותי שאלות על החוויה. מי אמר שאופנה ופוליטיקה לא הולכות יחד?

הגרפיקה של הכתבה היתה "מעניינת" במיוחד. תמונתי התנוססה על גבי דגל ישראל ענק, כאילו הייתי מינימום ראש הממשלה. "הם מחפשים קלישאות", אמרה לי חברה. "טוב שלא דחפו את התמונה שלכם לפיתה ומרחו לכם טחינה על הראש". ואני תהיתי אם היו מראיינים בחורה סינית, האם היו מדביקים את פניה על עיגול אדום ענק. הרחתי פרובוקציה, ואכן - היא לא איחרה לבוא.

*****

הכתבה עלתה לאתר מלווה בעיטורים לא עדינים בכלל של הדגל ומפת ארץ ישראל. אם זה לא מספיק, במקביל העלו את התמונה שלי עם המפה לחשבון האינסטגרם שלהם, העומד על 66 אלף עוקבים. תוך זמן קצר התקבלו המוני הודעות אנטי ישראליות ואלפי עוקבים עשו unfollow לחשבון האתר. לצערי, לא היתה להם ברירה אלא להסיר את התמונה ואת כל התגובות שהיו לה. העציב אותי לראות כיצד תופסים אותנו בעולם ואיזו שנאה יוקדת קיימת כלפינו. אנחנו חיים פה בבועה, ושוכחים כיצד אנחנו נתפסים בעולם, וזאת לא תחושה נעימה בכלל. נכון - אני ישראלית, אך הייתי רוצה שייתייחסו אל העבודה שאני עושה ולא לעצם היותי ישראלית.

בחזרה לנושא העיקרי: הגענו לכאן כדי להכיר לרוסים את קוקטית. לכן פורסמו בכתבה תמונות שלה, ולראשונה - תמונות של שתינו יחד. היה מאוד מרגש.

ספרי על אודותייך.
אני בוגרת החוג לעיצוב אופנה במכללת שנקר. כיום אני עורכת גרפית במגזין אופנה ומאיירת אופנה. ההישג המקצועי הגדול ביותר שלי הוא שיתוף הפעולה עם המותג רוברטו קוואלי, שעבורו פיתחתי איורים להדפסי חולצות.

מהו סגנון העבודה שלך?

רציתי שיהיה לי סגנון מובהק שהוא שלי, שיבדיל אותי ממאיירים אחרים. כשרפרפתי בספרי הסקיצות שלי, שמתי לב שאני תמיד מאיירת את אותה הדמות - באופן אוטומטי, אינטואיטיבי. ואז הבנתי שהיא הבחורה שלי. נתתי לה את השם קוקטית והפכתי אותה לגיבורה הבדיונית שלי.

ספרי על האופנה בישראל.

התעשייה קטנה מאוד - רק החזק שורד. בישראל יש הרבה מעצבים מוכשרים, אבל אין תנאים כדי לשמר ולפתח אותם. לדעתי, רק מי שמצליח להבדיל את עצמו ומציע משהו שונה מהרשתות הגדולות, יכול להתקיים בימינו.

ומה עם מלתחה?
אני אוהבת את החנות Forever 21. אבל אני קוראת לה Forever 31, שכן אני בת 31 ומרגישה שהחנות הזו תפורה בול בשבילי. אני עושה עלייה לרגל פעם בשבוע, וגורפת כל מה שעיניי רואות. זאת התמכרות. מהמעצבים המקומיים אני אוהבת את המותג סאמפל.

מה זה אומר להיות ישראלי?
אני מרגישה יותר תושבת תל אביב, מאשר ישראלית במובן הקוסמופוליטי. להיות ישראלי, בעיניי, זה להימצא בקונפליקט מתמיד וזה יכול מאוד לעייף. מצד אחד, אני אוהבת את המדינה שלי, ומצד שני - אינני מסכימה עם המדיניות שלה. רבים מהאזרחים לא מסכימים איתי, אך אלה שכן, ברובם - חיים בסביבתי, כאן בתל אביב.

ספרי על שירותך בצבא.
שירתתי במשך שנתיים באוגדת איו"ש כסמלת מבצעים שתפקידה הוא לנהל חדר מלחמה. היתה זו שנת 2000, כאשר פרצה אינתיפאדת "אל אקצה" והגזרה בערה. לחץ אמיתי ומאוד שונה בשביל מישהי שבאה מעולם האופנה, אך זו המציאות הישראלית.