ביום שישי האחרון התקיימה בחיפה תצוגת אופנה של מועדון הגמלאים המקומי מיל"ב, רשת בת 19 סניפים ברחבי העיר המקיימת פעילות לגיל השלישי. חיפה ידועה כאחת מיצואניות הדוגמניות המרכזיות בישראל, עם יפהפיות כמו אילנית לוי, מורן אטיאס, רנא רסלאן, חוה לוי ותמר זיסקינד, אך הפעם עלו על המסלול פנסיונריות מהמועדון. למרות שתצוגות מסוג זה כבר הפכו לעניין שבשגרה עבור בתי אבות יוקרתיים, שיוצרים כך עניין תקשורתי ומספקים פעילות חברתית לדרי המתחם, קשה להגיד שתעשיית האופנה המקומית מאמצת לחיקה את הקשישה האופנתית, או מפנה לה מקום כלשהו בסדר יומה.

עוד בערוץ האופנה

ביום שני (11 בנובמבר) יראה אור ספרו החדש של צלם האופנה המשפיע טים ווקר, The Granny Alphabet (הוצאת Thames & Hudson), אשר מתחקה אחר סגנון הלבוש של קשישות אופנתיות. הספר מחולק לשני כרכים – בראשון מוצגים תצלומיו של ווקר, ובשני איורי אופנה ברוח הצילומים שיצר לורנס מינוט, המאייר, בין היתר, למגזין "ווג" הבריטי. בהקדמה כותב ווקר כי הספר מבקש לספק מבט נאיבי "מתוך עיניים של ילד המציץ דרך עינית המצלמה, ומגלה את העולם מחולק לשניים: חצי באימה, חצי במבט של קסם".

שני הכרכים של The Granny Alphabet (צילום: Tim Walker)
שני הכרכים של The Granny Alphabet (צילום: Tim Walker)

בהמשך כותב הצלם על זיכרונות הילדות משתי הסבתות שהיו לו, הכוללים לא מעט פריטי אופנה. "אני בר מזל על שהספקתי להכיר את שתי הסבתות שלי", כותב ווקר. "קטלין, אמו של אבי, נהגה ללבוש מעיל פרווה חום מעל שמלת ג'רסי בצבע קרם. כשסבא היה לוקח אותנו במכונית הטריומף דולומיט שלו לעשות סיבוב, סבתא היתה לובשת את כפפות העור ואוחזת בתיק היד המבריק שלה מעור תנין. הבית שלהם היה מלא בשעוני קיר שתקתקו תיק-תק, בזמן שסבתא היתה מעשנת את סיגריות ה-Silk Cut שלה ומקריאה לנו סיפורים על קפטן הוק וטייגר לילי". בהמשך כותב ווקר על סבתו השנייה, גמה, אשר לימדה אותו על חשיבות המזל בחיים, ובאותה נשימה – על חשיבותה של מטפחת לבנה ומעומלנת בכיס המכנסיים או המקטורן.

זיכרונות אופנה מהסבתות (צילום: Tim Walker)
זיכרונות אופנה מהסבתות (צילום: Tim Walker)

ווקר בן ה-42 החל את דרכו המקצועית לפני 25 שנה. כמתלמד צעיר ב"ווג", הוא ייסד את ארכיון ססיל ביטון במגזין, ואז פנה ללימודים בקולג' אקסטר לאמנות. בהמשך עבד כאסיסטנט של הצלם ריצ'רד אבדון, ומגיל 25 הוא מצלם באופן קבוע למגזינים שונים, בהם "ווג", "וניטי פייר" ואחרים. הסגנון שלו מתאפיין בקישוטיות יתר, כולל בניית תפאורות מיוחדות לכל צילום. הספר החדש מפתיע בישירות ובניקיון שלו, ואולי זהו גם סוד קסמו.

The Granny Alphabet אינו ספר אופנה במובן הפשוט של המילה, הוא ספר על סגנון. ככזה, הוא אינו בא לבשר על הטרנדים באופנת הנשים המבוגרות, אלא מתעד את האופן בו סבתות בריטיות מתלבשות והשילובים שהן רוקחות. באחד התצלומים בספר נראית אישה מבוגרת שעל ראשה מצנפת אדומה והיא לבושה בקרדיגן כחול וחצאית טארטן משובצת באורך מקסי. יחד עם שני מקלות ההליכה מעץ שהיא אוחזת, היא גם מוצאת מקום לתיק יד אלגנטי בדוגמת קרוקו בצבע חום-דבש. בתצלום נוסף ניצבת אישה ליד מיטתה במכנסיים משובצים, סריג בצבע צהוב-אפרוח וכובע פרווה לראשה. בתמונה אחרת, שניתן לבחון במספר אופנים – מהומור שחור ועד מציאות יומיומית – מצלם ווקר שיניים תותבות בכוס מים שקופה, ולצדן מברשת שיניים.

The Granny Alphabet. חלק מטרנד רחב של התייחסות לנשים קשישות בעולם האופנה (איור: Lawrence Mynott)
The Granny Alphabet. חלק מטרנד רחב של התייחסות לנשים קשישות בעולם האופנה (איור: Lawrence Mynott)

למרות האפיל הכמו-תיעודי של הספר, הוא מתקשר לאחת ממגמות האופנה החמות של התקופה: נשים בעשור השביעי והתשיעי לחייהן, שעדיין מככבות בקמפיינים והפקות אופנה – מציפורה סלומון מעוררת ההשראה, ועד הדוגמניות כרמן דלאורפיצ'ה וצ'יינה מקאדו, שכבר חצו מזמן את גיל 80. הטרנד הזה אולי לא יוליד מותגי אופנה ייעודיים או מגזיני סטייל הפונים לנשים בגיל השלישי, אך הוא מעניק לנו את ההזדמנות לעצור ולהביט מחדש בנשים המבוגרות שמקיפות אותנו – ואולי אפילו לדפדף אחורה בזיכרון לסבתות ולאמהות שלנו, אלו שבחיים ואלו שכבר אינן, ולנסות למצוא את החן והיופי באופן בו הן מתלבשות ונראות.