בתחילת שנות ה-70 צילמתי הפקת אופנה של מעילים. כתמיד, חיפשתי לכל צילום שעשיתי רעיונות מאתגרים, חדשניים ושונים. זו היתה עבורי הזדמנות לעשות צילומים בהשראת הצייר הבלגי רנה מגריט, שאת עבודותיו אהבתי.
מגריט היה מאבות המגמה הפיגורטיבית בסוריאליזם. במכחולו יצר אשליות סופר ריאליסטיות – הוא לא צייר את המציאות, אלא את הבלתי אפשרי; ובעבודותיו יצר קשר בין עצמים טבעיים לעצמים מעשה ידי אדם.
הדמויות המוזרות בציוריו – עטופות במעיל וכובע, בעלות פנים המוסתרות על ידי עצמים שונים – נראו לי כרעיון מעניין לצילומי המעילים. הייתי רק צריך למצוא פתרון טכני לשילוב הדימויים השונים כמו המעיל, היונה, התפוח, החומה והשמיים לתמונה אחת (באין פוטושופ, הפתרון שבחרתי היה מורכב יותר).
וכך צילמתי בסטודיו שלי, על רקע גליל נייר לבן, את הדוגמנית קיטי ממון (שהיתה באותן שנים ללא ספק מהדוגמניות האהובות עליי) עם המעילים שלקחנו ממצקין ומכלבו-שלום. את השמיים צילמתי מאוחר יותר בחוף תל ברוך, ולצילום אבני החומה נסעתי עד לעכו. הדפסות הצבע שהדפסתי מהנגטיבים השונים נגזרו, והפאזל הזה שהודבק לכדי דימוי אחד כקולאז', צולם שוב, נסרק ונשלח להדפסה סופית בירחון "את".
סדרת הצילומים בהשראת הצייר פול גוגן נעשתה יחד עם צופיה דקל כספי עבור "מוניטין".
הצילומים צולמו בחצר של מבנה חינוכי ישן עם כמה בנות שלא היו דוגמניות מקצועיות, כאשר אנחנו משתדלים להביא מקצת מהאווירה והקומפוזיציות שמצאנו בציוריו.
לכתבה צירפה צופיה קטעים מהציורים הרלוונטיים.