נהוג לומר שהים הוא אותו הים. אך בכל חוף של הים התיכון, גילו התושבים ים אחר, שונה מעט, וכדי להפוך אותו לים שלהם - כמו ה'מארה נוסטרום' של הרומאים העתיקים - הם קראו לו בשם מקומי. כך אותו הים המוכר והתכלכל הפך לימים רבים, שונים ומקומיים, כחלק בלתי נפרד מההיסטוריה ומהחיים של אלה הגרים לחופיו.
תושבי אחד מהחופים קוראים לים התיכון שלהם "הים הטירני". לפי ההיסטוריון היווני הקדום הרוטודוס, טירנוס היה נסיך לידיה (טורקיה של ימינו) שהוביל את עמו מאסיה הקטנה אל חצי האי האיטלקי. שם, לחופי הים שנקרא על שמו, הוקמו ערים עשירות ומפוארות. אחרי המעבר לאיטליה, אימצו הטורקים שם חדש - אטרוסקים, והקימו תרבות ענפה ומשגשגת שסודותיה עדיין לא פוענחו על ידי הארכיאולוגים המודרנים.
העצים הגדולים לחופי הים נושקים בירוק-עמוק ובכחול-קריסטלי של המים. הצבעוניות שאורזת את החופים יוצרת חוויה אסתטית שונה ומעוררת השראה. אפילו המדוזות, שהתעייפו בדרכן הארוכה מהים ההודי דרך התעלה, עצרו באגן הדרומי מזרחי המרוחק, והותירו את המים הטירניים הקרירים פנויים מנוכחותן המטרידה.
על החוף ניצבות שמשיות מסודרות, כמו בלרינות אלגנטיות בחצאיות תפוחות שמסתחררות בשמש. הכול מוכן לחופשה האיטלקית. הערים התרוקנו, העולם נדם, וכולם בים.
צילומים: אילנה אפרתי
