"הקמת חנות התכשיטים היתה הפקה שלמה", נאנח בכיסאו הזמר יזהר כהן. "זה היה כמו לעשות אירוויזיון מחדש". בתום שלושה חודשים של עבודה מרוכזת, ביום שישי הקרוב (28 ביוני) ישיק מיסטר אבניבי את חנות התכשיטים שלו בצפון רחוב דיזנגוף בתל אביב. אל הראיון הוא מגיע היישר מפגישה בעיריית תל אביב, שם קיבל רישיון לעסק. "יש לי מזל שמכירים אותי", הוא אומר בחיוך כשאת עיניו מכסים משקפי שמש אותם הוא לא מסיר לאורך כל הראיון. "תאמין לי, כל הסיפור הזה של הקמת חנות זה עסק מתיש. הבחור בעירייה אמר לי שהמקום הכי קשה לפתוח בו עסק זה תל אביב. פלא שאני חייב לנוח?".

"הזיווג הזה – ישראלי ובינלאומי יחד, מרכיב את האישיות שלי" (צילום: ענבל מרמרי)
"הזיווג הזה – ישראלי ובינלאומי יחד, מרכיב את האישיות שלי" (צילום: ענבל מרמרי)

שש שנים מאז החל לעצב קולקציות תכשיטים, שנמכרו בעיקר ללקוחות פרטיים שהגיעו אליו באופן אישי, החליט כהן לאגד את העבודות שלו במקום אחד. "עבורי אין הבדל בין במה לבמה", הוא מסביר. "בשבילי החנות היא במה, בדיוק כמו במת הופעות. המפגש עם אנשים הוא המהות שמרגשת אותי. היום, ממרום 62 שנותיי, אני יכול לומר בפה מלא שהקהל אוהב אותי, ויתרה מזאת – אני יכול היום להטמיע את האהבה של הקהל. אני אדם צנוע, ולכן לא משחק עם האהבה של הקהל".

עוד בערוץ האופנה

אל עיצוב תכשיטים פנה בשנת 2007, לאחר שקיבל מדיאנה, אם בתו בת ה-16, חומרי גלם מהם החל להרכיב תכשיטים. מהר מאוד הבין שמצא לעצמו אפיק יצירה חדש. "זה הכניס אותי לג'ננה. לווינטלציה. התחלתי לעצב תכשיטים ללא הפסקה", מספר כהן. "המוח שלי זה אוקיינוס של רעיונות. צונאמי. וכך בעצם נולדו העיצובים הראשונים שלי". השמועה על הזמיר הישראלי שהפסיק לדבר בשפת הבי"ת לטובת עיצוב תכשיטי נשים פרשה כנפיים, עד שלפתח דלתו של כהן הגיעו נציגים של מכון הייצוא עם הצעה מפתה.

  (צילום: ענבל מרמרי)

"שלחו אותי לעשות קורס בעיצוב תכשיטים, אבל מכיוון שזה היה בקומה ה-12 ואני בחרדה ממעליות, שלחתי במקומי את דיאנה שהביאה לי את החומר הביתה ולמדתי בעצמי", הוא משחזר. מאוחר יותר נשלח כהן לתערוכת תכשיטים גדולה בברמינגהם, אך כשהבין שכדי להגיע לשם ייאלץ להקים תוך חודש חברה שתייצר במהירות את כל ההזמנות באופן המוני – וזה עוד מבלי לדבר על חרדת הטיסות ממנה סובל – החליט להוריד הילוך ולעצב באופן אישי. כעת הוא מרגיש בשל מספיק לעבור לשלב הבא: פתיחת חנות משלו.

"בשבילי החנות היא במה, בדיוק כמו במת הופעות" (צילום: ענבל מרמרי)
"בשבילי החנות היא במה, בדיוק כמו במת הופעות" (צילום: ענבל מרמרי)

שפת העיצוב המשתקפת מתכשיטיו היא שילוב בין אלמנטים תימניים מבית למוטיבים ישראליים ויהודיים, כמו תליונים בסגנון הפיליגרן התימני משולבים באבני סברובסקי ובאבני חן ספיריטואליות. התכשיטים עשויים כולם כסף טהור, חלקם מצופים זהב 24 קראט. כשנשאל על סגנון עיצוביו ענה "אני מעצב את עצמי".

כלומר?

"יזהר כהן הוא אלמנט ישראלי. אני בן של פלמ"חניק, ממוצא תימני, ילד הפרחים הבינלאומי. הייתי הילד בה"א הידיעה של הסיקסטיז. וכל הזיווג הזה – ישראלי ובינלאומי יחד, מרכיב את האישיות שלי. אני לא מנסה לחקות אף אחד. גם לא במוזיקה שלי. בגלל זה תמיד אהבו אותי וקיבלתי פידבקים טובים".

עד כמה אתה מוצא קשר בין השירה שלך לעיצוב התכשיטים?

"שניהם מגיעים מאותו מקור. כבר כילד תמיד התעסקתי ביצירה. כשהייתי קטן, אבא שלי התלבט אם לשלוח אותי להשתלם בעיצוב אופנה בבית ולנטינו באיטליה או ללמוד משחק ושירה בג'וליארד בניו יורק. היום אני מרגיש שיש משהו בתכשיטים שלי שהם קלאסיים, אבל גם קצת מייקל ג'קסוניים. לא מזמן עצרה אותי מישהי ברחוב ואמרה לי משהו מאוד מרגש: שכשרואים אותי שוכחים מהמלחמות, ממעמד הביניים, מהמצב הכלכלי. עוד היא אמרה שאני מסמל בעיניה ארץ זבת חלב ודבש. זה נתן לי תובנה מאוד עמוקה של מה אני מייצג".

"היום אני מרגיש שיש משהו בתכשיטים שלי שהם קלאסיים, אבל גם קצת מייקל ג'קסוניים" (צילום: ענבל מרמרי)
"היום אני מרגיש שיש משהו בתכשיטים שלי שהם קלאסיים, אבל גם קצת מייקל ג'קסוניים" (צילום: ענבל מרמרי)

זה בטח משא מאוד כבד על הכתפיים, להיות סמל של ארץ ישראל היפה.

"אני לא מרגיש שזה משא, ובטח לא כבד. התפרסמתי בגיל 19 וגדלתי כל חיי במשפחה של אמנים. מגיל אפס הייתי יושב על הרגליים של הבוהמה בכסית, אז החיים שלי נראו לי טבעיים. תמיד ידעתי שאני סוג של שליח, ושאני צריך לייצג על האופן הטוב ביותר את המדינה".

במהלך כל השיחה, מקפיד כהן להזכיר כי למרות הקריירה החדשה, הוא קודם כל זמר, ולא סתם זמר, אלא מהפנתיאון של הזמר הישראלי. "היה לי קונפליקט מאוד גדול לפני שפתחתי את החנות", הוא מספר. "הרגשתי שאני נפרד מהבמה. במשך חודש וחצי הייתי עם פלונטר בראש – הלכתי להופעות בתחושה שיש לי סכין בלב, שאני בוגד ונוטש את השירה. אבל אחרי חודשיים זה הסתדר והשלמתי עם שני העיסוקים שלי במקביל".

  (צילום: ענבל מרמרי)

כהן, שזכה באירוויזיון 1978 עם הלהיט הבינלאומי "אבניבי" והגיע למקום החמישי בשנת 1985 עם השיר "עולה עולה", הוא לא רק אחד הזמרים הגדולים של ישראל, אלא גם אייקון אופנה. מספיק להציץ בבגדי ההופעות שלו לאורך השנים כדי להבין שאופנה היא חלק בלתי נפרד מהיצירה השלמה של כוכב הפופ. כיום הוא ממשיך להופיע, בעיקר באירועים סגורים ובמסיבות של צעירים. "אני עושה פריצות למסיבות של צעירים, ומה אתה יודע – זה טירוף מה שהולך שם! גיליתי שהדור הצעיר צמא לשירים שלי. יש קהל צעיר שלם שמאוד אוהב את המוזיקה שלי".

קצת מזכיר את הקאמבק של צביקה פיק לפני 15 שנה במסיבות צעירים.

"אני הייתי קודם. כבר במלחמת המפרץ, ב-1991, הזמינו אותי למסיבות ריקודים עבריות".

  (צילום: ענבל מרמרי)

כשועל אירוויזיונים ותיק, איך זה שלא הצלחנו לשחזר את ההצלחה מאז 1998?

"אני לא רוצה להיכנס לזה והסיבות לכך רבות. כשאני השתתפתי באירוויזיון זאת היתה שליחות. החשיבות של התחרות אז היתה לאומית, בעוד שהיום זה בסך הכול מופע טלוויזיוני ראוותני. אני זוכר שאז זה היה סוג של מאבק בין מדינות. מלחמה תרבותית. רק החשיבות של השתתפות בתחרות, שלא לדבר על זכייה במקום הראשון, היתה סנסציונית".

איך זה השפיע עליך ברמה האישית?

"הרגשתי שאני מייצג עם. הייתי הטלית והמגן דוד. זה לא היה יזהר כהן שעמד שם על הבמה – אלא מדינת ישראל".