היא ותיקה יותר מחצאית המיני, פופולארית יותר מהשמלה השחורה הקטנה ומחמיאה לנשים ולגברים כאחד - חולצת הטי חוגגת 100 שנה להפיכתה לאחד הפריטים האיקוניים ביותר במלתחה המודרנית, וככל הנראה אין לה שום כוונה לפנות את מקומה בקרוב. הטי שירט הומצאה אי אז, בשנת 1913, עבור נחתים של הצי האמריקאי וכמענה לבוש פונקציונלי לעובדים במפעלים וכורים מתחת לאדמה. בשנת 1942 פרסם מגזין "לייף" על שערו תמונה של חייל אמריקאי לבוש בטי שירט, ומאותו רגע ועד היום, מככבת חולצת הטי כפריט האופנה הפופולארי ביותר בעולם המערבי, שנראה טוב כמעט על כל אחד ואחת, נוח ללבישה ולכיבוס ומתאים לכל כיס.

יאיר לפיד. אוסף של חולצות טי זהות (צילום: רפי דלויה)
יאיר לפיד. אוסף של חולצות טי זהות (צילום: רפי דלויה)

מאז שהומצאה החולצה, היא נשארה כמעט באותה גזרה, למעט שינויים מינוריים הבאים לידי ביטוי באורך השרוולים, מפתח הצווארון, עובי הבד ואופן נפילתו. לכל חברה ומותג יש את החולצה האולטימטיבית שלהם, ועדת מעריצים קנאית ששומרת לה נאמנות - ע"ע יאיר לפיד, או השף ישראל אהרוני, שרוכש בכל נסיעה לחו"ל עשר חולצות טי שחורות של בננה ריפבליק.

מה הופך את חולצת הטי למדים הפופולאריים של חלק גדול מהאוכלוסייה המערבית? כנראה שבעיקר הנוחות, וסביר להניח שהסוציולוגים יוסיפו את הרצון להשתייך ולהיות חלק מקבוצה, גם כשאנשים משכנעים את עצמם כי ההדפס המקורי שלהם מבדיל אותם מאחרים. כך או כך, במאה השנים שחלפו הספיקה הטי שירט לעבור תמורות רבות ולהתמקם כשחקן מרכזי בתרבות הפופולארית. לרגל יום הולדתה העגול והמכובד, בחרנו את 10 הרגעים הגדולים של חולצת הטי, שעזרו לה להשתחל לארונות של כולנו. אומנם מהחגיגה הזו ברברה סטרייסנד ושרון סטון דפקו נפקדות, אבל היי - מרלון ברנדו וג'יין בירקין הם שמות לא פחות אטרקטיביים לציין איתם יום הולדת.

1944. התחילה כחולצה לחיילים ולכורים שעובדים מתחת לאדמה (צילום: gettyimages)
1944. התחילה כחולצה לחיילים ולכורים שעובדים מתחת לאדמה (צילום: gettyimages)

אני בצבא עכשיו: חולצת הטי נולדת

בשנת 1913 נולדה חולצת הטי הלבנה עבור חיילי המארינס האמריקאים כבגד תחתון נוח, קל לתנועה ונעים למגע. החולצה נלבשה מתחת למדי הצבא, אך רוב הזמן נלבשה כפריט נפרד, שעם הזמן עשה את דרכו מעולם ההלבשה התחתונה לפריט אאוט-דורס ראוי ופופולארי. השאר, כמובן, היסטוריה.

פועלי העולם התאחדו: מרלון ברנדו ב"חשמלית ושמה תשוקה"

דמותו של סטנלי קוולסקי בסרטו של במאי הקולנוע איליה קזאן, "חשמלית ושמה תשוקה", נחרטה בזיכרון הקולקטיבי בזכות משחקו הדרמטי והבלתי נשכח של מרלון ברנדו. החולצה שנמתחה על ידיו השריריות והמיוזעות, הציגה באופן ברור את הפועל קשה היום, אך לא במובן המדכא של המילה, אלא הגברי והסקסי. מאז, והרבה בזכות ברנדו, הפכה חולצת הטי מבגד המוזהה עם מעמד הפועלים לפריט אופנתי.

ויויאן לי ומרלון ברנדו ב"חשמלית ושמה תשוקה", 1951. חולצה החושפת ידיים מיוזעות וגבריות (צילום: gettyimages)
ויויאן לי ומרלון ברנדו ב"חשמלית ושמה תשוקה", 1951. חולצה החושפת ידיים מיוזעות וגבריות (צילום: gettyimages)

המרד הגדול: ג'יימס דין ב"מרד הנעורים"

אחד הלוקים האיקוניים ביותר לנשים ולגברים כאחד, הוא זה המשלב בין מכנסי ג'ינס לחולצת טי לבנה. זה נראה מצוין על בר רפאלי, כמו גם על בן השכנה ממול. מערכת הלבוש הפשוטה הזאת חייבת את הצלחתה להופעתו של ג'יימס דין בשובר הקופות משנת 1955 "מרד נעורים", שמילא תפקיד חשוב בייצוג תרבות הנגד של צעירים בארצות הברית אחרי מלחמת העולם השנייה. דין מופיע כמעט לאורך כל הסרט במדיו החדשים של הנוער האמריקאי, שהפכו כך למראה נערץ ברחבי העולם.

ג'יימס דין ב"מרד נעורים", 1955. יצר את הלוק האייקוני של ג'ינס וטי שירט
ג'יימס דין ב"מרד נעורים", 1955. יצר את הלוק האייקוני של ג'ינס וטי שירט

הגל החדש: ג'יין סיברג ב"עד כלות הנשימה"

סרטו של ז'אן לוק גודאר משנת 1960, "עד כלות הנשימה", ניסח כיצד נראות ומתלבשות נערות הגל החדש. הדוגמה המובהקת לכך היתה השחקנית ג'יין סיברג, שהופיעה בסרט עם תספורת בלונדינית קצוצה שהפכה ללהיט ועם חולצת טי לבנה שאמרת שרווליה מקופלת פעמיים ומכנסי קפרי בצבע שחור. היום נחשב המראה של סיברג לאחד האיקוניים בקולנוע של שנות ה-60, ובין היתר זכה לחיקויים רבים, כולל התספורת הקצוצה א-לה גרסון.

ג'יין סיברג וז'אן פול בלמונדו ב"עד כלות הנשימה", 1959. פוסטר של נערות הגל החדש (צילום: rex/asap creative)
ג'יין סיברג וז'אן פול בלמונדו ב"עד כלות הנשימה", 1959. פוסטר של נערות הגל החדש (צילום: rex/asap creative)

לא כזה תיק: ג'יין בירקין בשנות ה-70

תיק בירקין של הרמס, שעוצב בצלמה של השחקנית והזמרת ג'יין בירקין, הוא פריט שרוב האוכלוסיה בישראל אינה משגת לרכוש, למעט מיקי בוגנים וניקול ראידמן. לעומתו, את חולצות הטי הלבנות במראה הזרוק, שמזוהה איתה מאז שנות ה-70, כמעט כל אישה יכולה לאמץ. קשה לגשר על הפער בין פריט היוקרה מנקר העיניים ששמה של בירקין מפאר לבין חולצת הטריקו הפשוטה, אך דבר אחד משותף לשניהם - את הטי שירט של בירקין, כמו גם את התיק הקרוי על שמה, צריך ללבוש או לאחוז בנונשלנטיות אותה אי אפשר לרכוש בכסף. גם לא במיליונים.

המלכה מתה, תחי החולצה: הפאנק האנגלי

הפאנק, כמו זרמים נוספים בתרבות הבריטית, הביא איתו לא מעט השפעות אופנתיות. חצאית המיני, למשל, אומצה קודם על ידי נערות צ'לסי בלונדון ורק לאחר מכן הפכה למסחרית על ידי המעצבת מרי קוואנט (או הצרפתי אנדרה קוראז' - תלוי מאיזה צד של תעלת הלמנאש אתם), כך גם חולצות הטי הגזרות והקרועות, שנעשו על ידי הצעירים במועדוני הפאנק ומאוחר יותר הפכו למזוהים עם מעצבת האופנה ויויאן ווסטווד, האישה שחתומה על המצאת הז'אנר. החולצות שנלבשו על ידי חברי הרכב הפאנק הסקס פיסטולז, עוצבו בסגנון דה-קונסטרוקטיביזם: כאשר לוקחים את הטי שירט הקלאסית ומשחיתים אותה עד שהיא מאבדת מזוהרה לטובת מוצר חדש בעל אלנמטים חתרניים.

הסטייל התחיל ברחובות. להקת הסקס פיסטולס, 1977 (צילום: gettyimages)
הסטייל התחיל ברחובות. להקת הסקס פיסטולס, 1977 (צילום: gettyimages)

שקוף שזה עובד: ז'קלין ביסט ב"התהום"

הקומיקאית רוזי אודונל סיפרה פעם בראיון כי סצנת הפתיחה של סרט הקולנוע The Deep, בכיכובה של ז'קלין ביסט, היה מהאירועים המכוננים בהפיכתה ללסבית. הסיבה: בסצנה רואים את ביסט יוצאת מצלילה בלב ים, כאשר חולצתה הלבנה רטובה וחושפת חזה. הטריק הזול והסקסיסטי, בו נשים נשלחות להירטב כשהן לבושות בטי שירט לבנה, עדיין פועל מאז על מסכי הבד, בפרסומות (סדרת הפרסומות של תפוזינה, למשל) ובקמפיינים של חברות אופנה. או כפי שאמר מפיק "התהום" ג'ון פיטרס: "חולצת הטי הזאת עשתה אותי לאדם עשיר".

מד שירט: הפרסום מגיע גם לחולצות

הגזרה הפשוטה והבלתי מתחכמת הפכה את חולצת הטי לקנבס עליו ניתן להדפיס שמות של מותגים/חברות מסחריות/הצהרות פוליטיות וחברתיות - בין אם על ידי תאגידים רודפי פרסום ובין אם על ידי אנשים פרטיים עם גחמות משונות. שתי הדוגמאות הידועות Hard Rock Cafe ו-I Love NY, היו בין הראשונות להפוך לטי שירטס גלובליות, וזאת בזכות העיצוב הפשוט והרצון של הציבור הרחב להיות מזוהה עם הערכים האוניברסליים שלהן: קוליות, עדכניות ותרבות רחוב המתכתבת עם סקס ונעורים. הימים בהם ללבוש חולצה של הארד רוק קפה טוקיו או סן פרנסיסקו כסמל למגניבות כבר התאיידו אי שם בתחילת הניינטיז, אבל עם הקמאבק של שנות ה-90 כיום, יש סיכוי שבקרוב מאוד נחזור גם לזה.

הדפסים של תאגידים תאבי פירסום או אנשים פרטיים עם גחמות. ניו יורק, 2010 (צילום: gettyimages)
הדפסים של תאגידים תאבי פירסום או אנשים פרטיים עם גחמות. ניו יורק, 2010 (צילום: gettyimages)

צ'ה גווארה לשלטון: נכנסים לפוליטיקה

בהמשך לסמלים מסחריים שהפכו לאיקוניים, גם דמויות מעולם הפוליטיקה והתרבות הפופולארית זכו להדפס משל עצמם על חולצות הטי. ספק רב אם מיליוני הצעירים שלובשים חולצות (או עונדים כובעים) עליהם מודפסת דמותו של צ'ה גווארה יודעים ומבינים את תרומתו לפוליטיקה - אבל מה זה משנה? גווארה הוא אייקון, כמו מייקל ג'קסון, או דיוויד בואי, ולכן אפשר לקבל אותו מרוח על החולצה, שטוח ומרוקן מתוכן ומאידיאולוגיה.

זה רק אני והקלווין שלי. קייט מוס בקמפיין ל-ck
זה רק אני והקלווין שלי. קייט מוס בקמפיין ל-ck

המורכבות שבפשטות: קייט מוס בקמפיין של קלווין קליין

בראשית ברא אלוהים את האישה. ואז את קייט מוס. במשך תקופה ארוכה שימשה מוס כפנים של מותג האופנה האמריקאי קלווין קליין, והמראה הפשוט והאלגנטי שלה בחולצת טי ומכנסי ג'ינס הדוקים סימלו יותר מכל את האופנה המינימליסטית של התקופה. כמו ג'יין בירקין בעבר, גם מוס הצליחה לזכך בהופעתה את קולו של דור שלם, ובהמשך להפוך לעסק המגלגל מאות מיליוני דולרים. מי שמנגב את מצחו בשרוול החולצה, יכול עד היום להריח את הזיעה מהמאמץ להשיג את מראה "הרגע קמתי וממש לא אכפת לי איך אני נראית" של מוס.