לאורטל אנגדה בת ה-28 מירושלים היו מגיל צעיר שאיפות להיות מעצבת תכשיטים, אולם בדומה לעולים רבים שהגיעו מאתיופיה, המציאות הכתיבה עבורה חוקים אחרים. אחרי שהתגברה על קשיי השפה, נשלחה אנגדה על ידי משרד התעסוקה למגוון עבודות מזדמנות, עד שלפני שלושה חודשים היא עשתה צעד משמעותי בדרך להגשמת החלום, ונשלחה להשתלמות בבית הספר לעיצוב התכשיטים Megemeria (מג'מרייה, מאמהרית: בראשית, התהוות).

"כשעליתי לישראל ב-2001 רציתי ללמוד עיצוב תכשיטים, אבל כל המסגרות שבדקתי היו או יקרות מאוד או בתל אביב", היא מספרת. "העובדת הסוציאלית שטיפלה בי סיפרה לי על מג'מרייה, וחיכיתי שנה עד שייפתח המחזור השני". אנגדה שמחה להחליף את מחלקת כוח האדם בבית החולים של הדסה עין כרם, בה הועסקה, במסדרונות הבוהקים של מג'מרייה - מיזם אופנה חברתי, המציע לעולים חדשים יוצאי אתיופיה תוכנית לימודים בת שנה עד שנתיים, במהלכה הם מקבלים שכר ממשרד התעסוקה, ובסיומה יוכלו להשתלב בענף.

"לציבור הישראלי יש סטיגמה על אתיופים שהם אנשים לא משכילים", אומרת אנגדה. "אבל זה לא שאנחנו לא רוצים ללמוד, אנחנו פשוט צריכים להתפרנס ולהתקיים, ולכן נאלצים ללכת לעבוד".

את חושבת שהזכייה של טיטי איינאו בתואר מלכת היופי של ישראל תרם לחיזוק הדימוי של חברי הקהילה האתיופית בישראל?

"אין מילים. טיטי היא גאווה לעדה, ואני שואבת ממנה כוחות רבים. ביום שהיא זכתה חגגנו כל החברים יחד בבית עד אור הבוקר. לא נרדמנו מרוב התרגשות. מלכת יופי אתיופית זאת בשורה משמחת לעדה ושינוי מאוד גדול בחברה הישראלית. לראשונה הרגשתי חלק מהחברה הישראלית. אני מאמינה שהשינוי ייקח זמן רב, אבל זה צעד מבורך שגרם לי ולחברים שלי להרים את הראש ולהרגיש גאווה".

"היה חשוב לנו שכל אחד מן הסטודנטים ייצא מבית הספר עם תעודת מקצוע של משרד התמ"ת", אומר איציק לוי
"היה חשוב לנו שכל אחד מן הסטודנטים ייצא מבית הספר עם תעודת מקצוע של משרד התמ"ת", אומר איציק לוי

מג'מרייה הוא זרוע של חברת התכשיטים Yvel, שהוקמה ב-1984 על ידי בני הזוג אורנה ואיציק לוי, ועיקר פעילותה בארצות הברית ובמזרח אסיה. ברשימת הלקוחות של החברה ניתן למצוא ידועניות כמו ברברה סטרייסנד, ברברה וולטרס והמעצבת קרולינה הררה – רובן ככולן, נשים מבוגרות בעלות סגנון קלאסי התואם את עיצובי המותג.

לפני שלוש שנים החליטו בני הזוג לשתף פעולה עם עמותת ידיד ולפתוח את בית הספר, ובינואר האחרון סיימו 21 בוגרי המחזור הראשון את הקורס - רובם השתלבו במערך התעסוקה של החברה, בין אם במפעל Yvel ובין אם במותג התכשיטים האתיופי, מג'מרייה.

בית הספר מג'מרייה שבמפעל Yvel
בית הספר מג'מרייה שבמפעל Yvel

חשוב לציין כי בניגוד לייחודיות של המותג, המעסיק את בני הקהילה האתיופית בלבד, התכשיטים עצמם אינם משקפים בהרכרח את התרבות של יוצריהם, ולא ניתן לראות בהם "תכשיטים אתיופיים", אלא תכשיטים שאתיופים יצרו. סיפורו של בית הספר מג'מרייה הוא חלק ממגמת האלטרואיזם הפורחת בשנים האחרונות בקרב מות

גי האופנה הישראליים, הנרתמים לסייע לקבוצות חברתיות חלשות - מעולים חדשים, דרך נערות במצוקה, נשים מקבוצות מיעוט, זונות ועוד. המטרה, על פי רוב, הרבה יותר עסקית מאשר חברתית, ולכן קשה להתעלם מהצביעות האופפת את כל אותם מיזמים. גם בני הזוג לוי, שרואים בעצמם אידיאליסטים ציוניים, נשמעים מעט פטרוניים כשהם מדברים על הסטודנטים האתיופים. "העדה האתיופית מאוד נוגעת ללבנו", אומר איציק. "היה חשוב לנו שכל אחד מן הסטודנטים ייצא מבית הספר עם תעודת מקצוע של משרד התמ"ת. על אף הקשיים שהיו בהתחלה, היות וכל אחד מהם מגיע מרקע אחר, גילינו אנשים מוכשרים מאוד. התכשיטים שהם מעצבים נהדרים ודומים לאופיו של האתיופי: נעימים, אתניים, נקיים, תמימים וטהורים".

מתוך הקולקציה של מותג התכשיטים מג'מרייה
מתוך הקולקציה של מותג התכשיטים מג'מרייה

יהיו מטרותיו של בית הספר אשר יהיו, סיור במפעל חושף את תרומתו הגדולה לבני הקהילה. היוט פלקה בת ה-28, למשל, עלתה לישראל מהעיר גונדה באתיופיה בשנת 2005, ומאז היא מתגוררת בירושלים. "תמיד חלמתי להיות מעצבת תכשיטים", היא מסבירה. "כששמעתי על הקורס מאוד רציתי להתקבל אליו. עבדתי בניקיון בבית אבות בירושלים ורציתי מקצוע טוב". בפרויקט הגמר שלה יצרה פלקה עגילי זהב קטנים בהשראת כדי עץ למים, הנמכרים בחנות בית הספר.

דמוזה אסרס, בן 37 מירושלים, שעלה ארצה בשנת 1994, הוא בחור שקט שמדבר בעיקר עם העיניים. למרות שהגיע לבית הספר ללא ידע מוקדם בתכשיטים, בפרויקט הגמר שלו יצר שרשרת וצמיד עשויים חוליות בצורת חסידות קטנות. כשהוא נשאל מה עומד מאחורי העבודה, מספר אסרס כי היא נוצרה בהשראת שיר עם שיהודי אתיופיה נהגו לשיר בתקופת נדידת החסידות צפונה, בתקווה שימסרו דרישת שלום לירושלים.