אם המשפט "להתלבש כמו רוסייה" נשמע לך כמו עלבון, את ממש לא מעודכנת במה שקורה בעולם האופנה. בעשור האחרון רוסיה מבססת את מעמדה כמעצמת סטייל וכצרכנית מובילה של מוצרי יוקרה. כיום לא ניתן לפתוח בלוג או מדור המציגים אופנת רחוב עולמית בלי להיתקל בנציגות של המדינה הצפונית.
>> בואו להיות חברים של Xnet בפייסבוק
הרוסים באים
הבגדים וההנאה שבלבוש היו מאז ומתמיד חלק בלתי נפרד מהמסורת של העם הרוסי. עבורם לא מדובר בסתם כסות חיצונית או בצורך חיים בסיסי, אלא בתרבות של ממש.
הפולקלור הרוסי עשיר בסגנונות לבוש ייחודיים, שהפכו למזוהים עם האומה הסובייטית. בל נשכח את המטפחות המאוירות והשמלות של נשות הכפר, את המדים של הצבא האדום, את הגלימות ואת שמלות הנשף המרהיבות שהיו חלק מהמלתחה של משפחת הצאר, שעבודות הרקמה והחרוזים שעליהן ממשיכים להדהים מבקרים במוזיאונים ברחבי העולם.
גם בעת המודרנית הקפיד האזרח הרוסי הממוצע על הופעתו, תוך הבחנה ברורה בין מלתחת יום, עבודה, לבוש בית ובגדי ערב.
"היינו מדינה סגורה במשך שנים רבות", כתבה אניה זיורובה (Anya Ziourova), עורכת מגזין "טאטלר" הרוסי, באחד מטורי העורכת שלה, כשניסתה להסביר את התיאבון שפיתח העם הרוסי כלפי מותגי יוקרה בשנים האחרונות. את ההתנהגות הצרכנית של הציבור הסובייטי לאחר נפילת ברה"מ היא השוותה לילדים שנכנסים לחנות ממתקים בפעם הראשונה.
"רצינו הכול בבת אחת", הסבירה זיורובה, שהשילוב שלה בין חולצות של גאפ ומכנסיים של בלנסיאגה זוכה בעצמו לסיקור בבלוגי אופנה עולמיים. "אבל רק עכשיו, בחמש השנים האחרונות, גיבשנו לעצמנו טעם מתוחכם יותר".
עם נפילת הקומוניזם, פתיחת השערים האוויריים ולידתה של היכולת לייבא מוצרים מעבר לים, קיבל הציבור הרוסי בפעם הראשונה את האפשרות לבחור מלבושים על פי טעמו ורצונו החופשי. היום נדיר למצוא מותג עילית שאין לו סניף במוסקבה או בסנט פטרסבורג, וכל מגזין אופנה שמכבד את עצמו כבר הספיק להשיק מהדורה בשפה הרוסית.
תנאי המציאות והאפשרויות החדשות, וכן העושר הרב שמאפיין פלח מצומצם של אנשים בציבור הרוסי, סימנו אותו כמטרה נחשקת עבור תעשיית המותרות והיוקרה. בשנת 1998 הוקמה המהדורה הרוסית של "ווג" בניצוחה של אליונה דולצקאיה (Aliona Doletskaya).
ב־12 השנים שבהן כיהנה כעורכת הראשית היא הפכה את המגזין לאחת המהדורות המסוגננות והמשובחות ביותר של "ווג", והצליחה להאפיל על רבות מ־16 המהדורות האחרות שיוצאות לאור ברחבי העולם.
"הציבור הרוסי תופס אופנה בצורה שונה מכל עם אחר", אמרה דולצקאיה בריאיון לתכנית דוקומנטרית של ה־BBC שסיקרה את חבלי הלידה של המהדורה הרוסית. "נתקלתי בבחורות שהיו מוכנות לאכול תפוח ירוק לארוחת צהריים במשך חודשים, רק כדי שיוכלו להרשות לעצמן תיק של מותג יוקרה כזה או אחר", סיפרה.
העניין הגובר של הקהל הרוסי באופנה הגלובלית נובע בין היתר מהפער שבין התעשייה המקומית, שנותרה קטנה, ומההתעשרות העצומה של חלק מהאזרחים לאחר נפילת ברה"מ. מותגים ראוותניים כמו ורסאצ'ה, רוברטו קוואלי ודולצ'ה וגבאנה הפכו במהרה לפופולריים במהלך שנות ה־90, אולם מאז התפתח הטעם הרוסי והדור החדש למד להעריך גם מותגים מעודנים יותר.
כיום הסטייל הרוסי כולל מגוון רחב של סגנונות, שמושפעים מחיבה למותגים כמו פראדה, בלנסיאגה, בלמיין, סלין ולנוון, כמו גם למעצבים צעירים כמו כריסטופר קיין ופרואנזה סקולר. גם הפחד מפני הפגנת העושר דעך עם הזמן, מה שאִפשר לאנשים להתלבש כאוות נפשם, תוך שיקוף יכולתם הכלכלית ההולכת וגדלה.
ממוסקבה באהבה
בדומה לגסטרונומים וליזמים קולינריים, שסימנו לעצמם את האוליגרכים כמטרה והחלו לפתוח בלונדון מסעדות המותאמות לטעמו של החיך הרוסי, כך התבייתו מעצבי־העל על נשותיהם של עשירי רוסיה. בתחילת החודש שעבר ביקשו דומניקו דולצ'ה וסטפאנו גבאנה מזיורובה שתמליץ להם על לקוחות רוסים שמשתלם להזמין לתצוגת ההוט קוטור הראשונה שלהם, שהתקיימה בסיציליה.
ז'אן פול גוטייה, טיירי מוגלר ורוברטו קוואלי ארזו כל אחד בתורו את קולקציית העילית שלו והציגו אותה במוסקבה, ובשנה שעברה יצרו צמד המעצבים מריה גרציה קיורי ופייר פאולו
פיקולי (Maria Grazia Chiuri ו־ Pier Paolo Piccioli) קולקציית קוטור שלמה בהשראת הפולקלור הרוסי. קארל לגרפלד זיהה את המגמה מוקדם, כהרגלו, ועיצב כבר בדצמבר 2008 קולקציה בהשראת התלבושות הרוסיות הלאומיות, עם עושר של פרווה, צבעי זהב ואדום ומוטיבים הלקוחים מביצי הפברז'ה (תכשיטים בצורת ביצה שנוצרו על ידי מעצב התכשיטים החביב על שושלת הצארים).
כריסטיאן לקרואה נוהג גם הוא לשאוב השראה מבית המלוכה הרוסי, והדבר ניכר באינספור קולקציות שבהן שולבו אלמנטים סובייטיים עם כאלה הלקוחים מתרבויות ספרד, צרפת ואחרות.
הקליקה השיקית
יש להן כינויים שונים: "הצארינות של עולם האופנה", The Russian Fashion Pack, או בכינוי הפחות מחמיא: Russian Girl-Crush Mafia. הכוונה היא לחמש אייקונות סטייל רוסיות שכובשות את שבועות האופנה בפריז ובמילאנו ומושכות אליהן את הבזקי הפלאשים יותר מ(כמעט) כל פרסונה סטייליסטית אחרת, בדרכן אל תוך התצוגות או בחזרה מהן.
האתר Style.com מציין כי אין פאשניסטה שמחליפה בגדים בתדירות כה גבוהה במהלך יום אחד כמותן (יוצאת דופן אחת שעומדת בסטנדרט הרוסי: אנה דל רוסו), וסגנון הלבוש שלהן הוגדר בגיליון אפריל של "ווג" האמריקאי כ"ראוותני ומשולח רסן".
אוליאנה סרגנקו (Ulyana Sergeenko), אחת מאותה חמישיית סטייל מופלאה, נתפסה בעדשת המצלמות לא פעם כשהיא אוחזת בידה תיק בצורת בובת בבושקה שעיצב קארל לגרפלד לקולקציה משנת 2008 שכבר הזכרנו, או בתיק של אולימפיה לה־טן בדמות הספר "אנה קרנינה".
סרגנקו (32), דוגמנית בדימוס שבעלה נמצא במקום 634 ברשימת הביליונרים של "פורבס", היא הכוכבת הבלתי מעורערת של צלמי אופנת רחוב בכלל ושל טומי טון (מהאתר jakandjil.com) בפרט.
היא גם צלמת בפני עצמה, מעצבת אופנה מתחילה, ובעיקר אחת מהלקוחות הכבדות ביותר של מעצבי־העל במערב. למרות ששמה אינו שגור בפי רבים, קל יהיה לכל חובבי הז'אנר לקשר את פניה לעשרות תמונות אופנת רחוב מהמגזינים המודפסים או המקוונים.
בתחילת החודש שעבר הציגה סרגנקו קולקציה בעיצובה בשבוע ההוט קוטור של פריז, שנה אחת בלבד לאחר שהשיקה את המותג שלה במוסקבה. התצוגה שלה התקיימה מיד לאחר זו של שאנל, וזאת למרות שסרגנקו אינה נמנית כחברה רשמית בפדרציה הצרפתית של ההוט קוטור. שמלות ארוכות בעלות מותניים צרים וכובעים מעוגלים שכיסו את האוזניים יצרו צללית שהזכירה בובת בבושקה, והפכו את הקולקציה שלה לאותנטית ומיוחדת במינה.
סיפורי אגדות ודמויות מסרטים מצוירים סובייטיים קלאסיים היו גם הם חלק ממקורות ההשראה של המעצבת הצעירה, אך אלה דיברו כנראה יותר לבני עמה מאשר למבט הזר. כמות הדוגמניות, העיתונאים, הסטייליסטים וכמובן הלקוחות הרוסים שנכחו בפריז לרגל שבוע אופנת העילית (וגם הגיבוי הכלכלי של בעלה) הביאו להכתרת התצוגה כהצלחה.
אחרי הכול, סרגנקו ולקוחותיה הם־הם הגלגלים שממשיכים להניע את עולם הקוטור, יותר מתושבי כל מדינה מתפתחת אחרת, לרבות הודו, ברזיל או סין. לגרפלד, למשל, סיפר כי לקוחות רוסים אחדים נוהגים לרכוש עד 35 שמלות הוט קוטור של שאנל בעונה אחת.
בתצוגה של סרגנקו נכחו עוד מחברותיה לחמישייה: מירוסלבה דומה (Miroslava Duma), בתו של סנטור רוסי, עורכת אופנה ובעלת האתר buro247.ru; אלנה פרמינובה (Elena Perminova), דוגמנית וחברתו של אלכסנדר לבדב (בעבר איש הקג"ב וכיום מיליונר ובעלים של שני עיתונים בריטיים חשובים); וכן ויקה גזינסקיה (Vika Gazinskaya), מעצבת אופנה.
זו האחרונה מנצלת את הבאזז שהיא וחברותיה מייצרות ומשתמשת בו כדי לקדם את הקולקציה שלה עצמה. היא נוהגת ללבוש את השמלות המרעננות והקלילות שלה, עם ההדפסים הגרפיים הילדותיים, בצירוף תכשיטים סוריאליסטיים – גם הם בעיצובה – לאורך כל עונת התצוגות בפריז, וכיום העיצובים שלה נמכרים בבתי כלבו בניו יורק ובפריז.
"בברה"מ, שבה גדלתי, לא הייתה אופנה", סיפרה גזינסקיה, שלדבריה ראתה לראשונה בובת ברבי רק בגיל שש (הבובה הייתה שייכת לשכנתה העשירה). "לא היו מגזינים או בוטיקים יוקרתיים, לא ראיתי אף מגזין לפני 'קוסמופוליטן' (שראה אור לראשונה ברוסיה בשנת 1994, ז"פ). 'ווג' הגיע לרוסיה ב־1998". לדבריה, גם היום עדיין קשה ליצור אופנה ברוסיה.
"הייתי משווה את הניסיון לעצב ברוסיה לגידול סחלבים במדבר", היא אומרת, ומרמזת על מדיניות הממשלה הרוסית, שמעדיפה לעודד את תעשיות הנשק, הרכבים והדלק על פני תעשיית האופנה. ועדיין, כאשר גזינסקיה וחברותיה מגיעות לבירות האופנה של המערב, הן מצליחות להותיר את חותמן.
לפני מספר עונות, למשל, עיצב ארקס ירמן (Araks Yeramyan) האמריקאי קולקציה שלמה בהשראת תמונות אופנת רחוב של גזינסקיה, אף שלא ידע מי היא.
הצלע החמישית בחבורת הסטייל הרוסית, ואולי המפורסמת שבהן, היא דאשה זוקובה (Dasha Zhukova). זוקובה, בִתו של איל הנפט אלכסנדר זוקוב ובת זוגו של המיליונר היהודי רומן אברמוביץ', שימשה בעבר כעורכת הראשית של מגזין POP, וכיום היא עומדת מאחורי מיזם האמנות המוסקבאי GARAGE ועורכת עיתון אופנה העונה לאותו שם.
ההבדל בין החבורה הצעירה הזו לבין הוריהן נעוץ, בין היתר, באומץ ובתעוזה שלהן, בלקיחת הסיכונים האופנתיים. הן לא מהססות ללבוש הדפסים משוגעים, פיג'מות או טורבנים, ומצליחות ליישם את מגמות האופנה האחרונות בחוכמה ובכבוד. רבים עשויים לטעון כי הכסף שלהן הוא שהוביל אותן למעמד המאפשר יזמות אופנתית מצליחה.
יחד עם זאת, כמאמר הקלישאה, כסף לא קונה טעם. הסגנון המגובש, האמירה הייחודית והאג'נדה הברורה הם שמייצרים את ההיסטריה סביבן. בעולם שניזון מגירויים ויזואליים ומתקיים רובו ככולו אונליין, חייב להיות מקום לכולם. כי איך אפשר להיות כפר גלובלי בלי לתת במה גם לתרבויות האקזוטיות שמחוץ למערב?
____________________________________________________________________________________________________________
עוד במגזין GOstyle :
- מעצבי אופנה סינים שאתם חייבים להכיר
