בגד ים, Ugly Duckling
כל הרטרו המטורף לפיפטיז, שעוטף אותנו ומגדיר מחדש את מושגי הסקסיות, התחיל מבחינתי אצל גל אנגל, מעצבת מותג בגדי הים Ugly Duckling. ראיתי אצלה בגד ים חלומי עם גזרה גבוהה עד השמיים, שעושה גוף ארוך וסקסי, והדפס כוכבים שמזכיר סרט של אלוויס, וכשגילתי שמדובר בפריט האחרון במידה שלי, לא התאפקתי וקניתי.
היה לי ברור שהבחור שלי יגיד שזה מן רפלינג - מושג חדש שאומץ לאחרונה בספירת הבלוגינג לשיק נשי שהוא אנטי טעם גברי , יענו כל מה שגדול מדי, גברי מדי, מעוות מדי וכמובן נוח. הבחור שלי, מצדו, טען שהבגד ים החדש מהמם, אבל ...יש יותר סקסים ממנו. אז התחלתי לחשוב על מה אני לובשת בשביל הגברים בעולם ומה אני לובשת בשביל עצמי, ומה זה בכלל סקסי?
ואז הגיע הדבר השני - מג'יק סיטי, סדרה לא רעה, וגם לא גאונית, אבל הסטיילינג, או הסטיילינג המושלם של שנות ה-50, שכל אישה נראית בו מינימום ג'קי קנדי או מרילין מונרו. איפה הימים שבהם מכנסיים גבוהים היו האופציה היחידה והביקיני עוד לא הצטמצם למינימום בד-מקסימום שיזוף; תקופה שבה להתאים נעליים לתיק היה עניין ברור מאליו, והסקסיות היתה מרומזת ונשית ולא זולה כמו נעל טו גו.
עכשיו, כשאני יושבת וכותבת למה בעצם צילמתי את המיני הפקה הזאת, אני כבר יכולה להגיד שסקסי זה סטייט אוף מיינד ולא שום דבר אחר. לדחות גברים עם הבגדים שלי ממש לא מטריד אותי יותר, ואם כבר שנות ה-50, אז למה לא עד הסוף. הנה שלושה לוקים עדכניים, שהחבר שלך אולי לא יעוף עליהם, אבל הבנות יחמיאו בטירוף.
וינטאג' מהארון של סבתא שלי
דוגמנית -- שני לאלינור שחר , איפור ושיער -- תומה גילאון
