הסבתות שלנו מספרות כי פעם להצטלם לא היה עניין של מה בכך. ההתארגנות, החיפושים אחר השמלה המתאימה, ובעיקר ה - posing, אותה הישיבה הקפואה מול ציוד הצילום הארכאי, כולם היו טקסיים וחשובים.
התצלום שנעשה בסטודיו, אימג' קלאסי שממסגרים ומעניקים לאהוב יקר או למשפחה רחוקה, היה תמיד משול לתהליך הכנתו - קפוא מאוד, מהוסס, מנציח את ה"רגע" בכבדות ראויה ומכובדת.
גם היום עלמות מהוססות מתייצבות מול המצלמה וקופאות לרגע, במחווה אירונית לטקסים ההם. רק שהפעם, הקיפאון הוא רק הפוגה מהרעש התנועתי והמיניות המתפרצת. ואולי גם סוג של געגוע לכניעה למצלמה, שהיתה כה מובנת מאליה אז.
