>> צפו בכל התוכניות של ערוץ האופנה הישראלי ב-HOT
אתמול (ראשון) הושק לראשונה בישראל שירות Google Street View
של חברת גוגל העולמית, המאפשר לצפות ברחובות הערים בישראל מתוך המחשב בבית או הסמארטפון האישי. בכך הצטרפה ישראל ל-35 מדינות בעולם, בהן פועל השירות משנת 2007 באופן הדרגתי. הפעולה פשוטה: מקליקים את שם הרחוב המבוקש, ואז גוררים מצד שמאל של המסך אייקון בדמות אדם (הידוע בכינויו המקצועי אטב-איש, על שם דמיונו לאטב כביסה) ומניחים אותו על הכתובת הרצויה. על המסך יופיע הרחוב עצמו, כפי שצולם על ידי גוגל במהלך השנה האחרונה, ובאמצעות העכבר או החצים בעמוד תוכלו לסור ימינה או שמאלה, קדימה ואחורה, למעלה ולמטה. השירות בישראל מתקיים נכון לעכשיו בערים תל אביב, ירושלים וחיפה, וכן באוניברסיטת בן גוריון בבאר שבע ובספארי ברמת גן. באופן טבעי, מתקנים צבאיים או כל מה שמריח כסכנה למדינה, נמצא מחוץ לתחום של גוגל.
כפי שנגזר משמו, Google Street View מעניק מבט על הרחוב. החל מבנייני המגורים והעסקים הפזורים בו, דרך כלי הרכב הפרטיים והאוטובוסים, וכלה במדרכות ובהולכי הרגל. כל אלו מתועדים במצלמות של גוגל, אך פניהם טושטשו לטובת פרטיותם. קשה שלא להימנע מהשוואה בין השירות החדש למגמת הבלוגים של צלמי אופנת הרחוב בשנים האחרונות, אשר בוחרים בקפידה את המצולמים לבלוג מבין ההולכים ברחובות, ביניהם הבלוג הישראלי "ההולך ברחובות" של יעל סלומה ו-The Sartorialist של סקוט שומן. אבל מה קורה כשמישירים מבט אל הרחוב הישראלי, ללא התיווך והסינון של עין מקצועית?
שיטוט וירטואלי בשלוש הערים המרכזיות בישראל - תל אביב, ירושלים וחיפה - מדמה סיור אינטימי בנבכי ארון הבגדים של הישראלי הממוצע. צילומי מסך שליקטנו במהלך הטיול חושפים את ישראל כפי שהיא נראית לעיני כל מי שיבקר בשירות החדש של גוגל: קז'ואלית, נונשלנטית וסתמית. אפשר להתרעם ולהאשים את הצלמים של גוגל, שלא השכילו להתעכב על הפאשניסטיות החבויות בכל רחוב, אבל יותר מכל, צילומי המסך שליקטנו מאששים כמה מהנחות היסוד על המתלבש הישראלי, שמעדיף לצאת מהבית בלבוש נוח, קליל ו-"לא מתאמץ" - גם אם זה אומר ללכת עם סנדלי שורש בכיכר המדינה בתל אביב. תסכלו עליהם ותראו אותנו. העדויות לפניכם.
ברחובות תל אביב
כפי הנראה, מרבית הצילומים של תל אביב נלקחו בחודשי הקיץ, וחלקים אחרים בעונת מעבר, כזו שהצריכה שכבה קלה של ביגוד חם. סיור במוקדי האופנה של תל אביב - הרחובות שינקין, דיזנגוף, שדרות רוטשילד, בזל ו-ה' באייר (כיכר המדינה), וכן בבתי קפה ליודעי ח"ן בגן החשמל, חשפו כי התל אביבי הממוצע מתלבש באופן די פשוט: מכנסי ג'ינס, חולצת טי או חולצת כותנה פשוטה וכפכפי אצבע. נשים לרוב יעדיפו חצאיות קצרות או מכנסי שורטס. הרב גוניות של הרחוב התל אביבי, מקבלת משנה תוקף כשעוברים מהשכונות בצפון מרכז העיר לשכונות הדרומיות, כמו נווה שאנן או פלורנטין.
בכיכר המדינה, למשל, תוכלו לראות לצד צעירות אלגנטיות בשמלות מחויטות, כיאה לרחוב יוקרה, גם מספר צעירים בסנדלי שורש שוודאי נקלעו למקום בטעות, לצד קהל מבוגר שנוהג לנוח על הספסלים בעיגול. בדרום העיר, לעומת זאת, ברחובות הסמוכים לתחנה המרכזית הישנה, תיחשפו לקהל של פליטים ועובדים זרים ממדינות אפריקה, הלבושים בבליל של פריטים שאין ביניהם קשר, למשל , גבר שנתפס בעדשת המצלמה עם מכנסי שבע שמיניות בהדפס קומופלאז', גרביים לבנות ארוכות ונעלי מוקסינים חומות.
אולם גם במעוזים אופנתיים יותר, כמו בית הקפה "בתה וגריגה" בגן החשמל, או באזור שדרות רוטשילד, לא מביא נחת לעיניים. מוקדים אלו, שהם בית גידול לצעירים אופנתיים, שלא לומר היפסטרים או חובבי אופנה של ממש, התגלו כלא יותר מכר גידול למראה הנונשלנטי. ושוב, יש לשער כי אחת הסיבות לכך היא שהתצלומים נלקחו בחודשי הקיץ, שבהם יותר משאנחנו רוצים להתלבש - אנחנו רוצים להשיל מעלינו בגדים.
רחובות ירושלים
תתפלאו לשמוע, אבל למרות ההנחה כי ירושלים שונה במובהק מתל אביב, במרכז עיר הבירה של ישראל, ברחובות החילוניים עזה, עמק רפאים ושדרות ממילא, ואפילו ברחוב יפו התיירותי ובמדרחוב של נחלת שבעה ההומה אדם - אנשים מתלבשים בדיוק כמו בתל אביב: פשוט ונוח. מכנסי ג'ינס וטי שירט.
אלא שסיור נרחב בירושלים חושף מראות נוספים. בשכונות החרדיות וברחובות הסמוכים להן, למשל, מתגלים גברים בחליפות שחורות, מעילים ארוכים ומגבעות. נתון מעניין ומטריד בו זמנית, הוא שבודדות הנשים החרדיות שנצפו הולכות ברחוב. ייתכן וכי לעיני המצלמות הן בחרו להיעלם מהנוף. נשים מוסלמיות דווקא נראו לא מעט, בעיקר בשכונות מזרח ירושלים, רובן עטויות חיג'אב מסורתי במספר צבעים, כיאה לטרנדים האחרונים בתחום.
מן הראוי לציין לשבח את האוכלוסייה הערבית של ירושלים, המתרכזת במזרח העיר, שמצליחה לשמור על קוד לבוש משודרג ואחיד - חולצות מכופתרות ומכנסי כותנה ארוכים או מכנסי ג'ינס. מראה מעט אלגנטי, אך עם זאת קז'ואלי ביסודו. אפשר לקשר את זה לסגנון המוקפד של הגבר הערבי המסורתי, המתמיד במראה המצוחצח, בניגוד להרבה גברים ישראלים שיוצאים מהבית כשלוכים בג'ינס וטי שירט, או במקרה הטוב עם חולצת פולו.
רחובות חיפה
העיר חיפה, כידוע, מורכבת משתי ערים: העילית והתחתית, וההבדלים ביניהן אינם סמויים מהעין. התחלנו בכרמל, בשדרות מוריה המרכזיות, שם גבירות אלגנטיות במכנסי כותנה מצוחצחים וחולצות אלגנטיות אינן מראה נדיר ברחובות. אלו הן הייקיות של הכרמל. לצדן, לא מעט נשים לבושות בספורטיביות סתמית - הטרנינגים שהישראלים כל כך אוהבים לצאת איתם מהבית. דווקא הצעירים של מרכז הכרמל מפתיעים בלבוש נינוח ואופנתי. למשל, צעירה בשמלה כפתורים ללא שרוולים, תיק עור אופנתי וכפכפים.
למטה משם, בעיר התחתית, לא הרחק מהנמל, חיפה חוזרת למראה פשוט ודי חסר סגנון או חיות. חולצות טי סתמיות, מכנסי ג'ינס או כותנה, גברים במכנסיים קצרים ושקיות ניילון במקום תיקים, מבוגרים בחולצות עבודה ותחושה כללית של אחוות פועלים. "חושבים שבחיפה כולם אבודים", שר בזמנו דיוויד ברוזה, "אבל האמת היא אנחנו עובדים. יחי הפועל בסרבל האפור. כאן נולדתי וכאן גם אגמור".
