>> בואו להיות חברים של Xnet בפייסבוק
לא מזמן הלך יונתן טרוים בשכונת פלורנטין בתל אביב ונתקל במכר ותיק. "אז מה", התעניין הבחור, "אתה עדיין ירידאי?". טרוים צוחק כשהוא מדבר על הכינוי שדבק בו. "אני יזם בתחום האופנה", הוא מחפש את המילים המדויקות להגדרת עיסוקו בחמש השנים האחרונות. אם אתם צרכנים של אופנת מעצבים מקומית, קרוב לוודאי שביקרתם באחד מאירועי האופנה שהוא עורך: שוק האקססוריז, יריד הנעליים זוגות והחל מסוף השבוע הקרוב גם "רדי טו וור"
- יריד במתכונת "מעצבי העיר" (שוק המעצבים המיתולוגי), שיאגד את מרכולתם של 40 מעצבי אופנה בבית ציוני אמריקה, בהנחות של עד 70 אחוז. בין המעצבים והמותגים המשתתפים: גוסטה, פראו בלאו, אווה מנדלבאום, אלף אלף ואחרים.
את הרעיון ליריד החדש רקם טרוים עוד לפני ההודעה על ביטול יריד "מעצבי העיר" של היזם ים טיראן בפעם השנייה. רשימת המעצבים ב"רדי טו וור" אינה זוהרת כמו ספינת הדגל של טיראן, שבשיאה אירחה שמות גדולים כמו יוסף ורונן חן, ומותגים כמו שוגר דדי ורוס אובטה. "במידה מסוימת אני מבקש להיות אלטרנטיבה", אומר טרוים. "המעצבים אצלי בינוניים בגודלם או מעצבים צעירים שאני מאמין בהם. אני לא חושב שמעצב כמו רונן חן, שמחזיק למעלה מעשר חנויות, זקוק לפלטפורמה כמו 'רדי טו וור' או 'מעצבי העיר'".
בראיון ל-Xnet כינה ים טיראן אותך ויזמים שכמותך "הטרמפיסטים", ואמר כי "זאת לא חוכמה לקחת את מעצבי האביזרים ממעצבי העיר ולעשות להם אירוע נפרד. כולם עובדים על אותו קונספט שלי". איך זה מרגיש להיות טרמפיסט?
"זו בטח לא המצאה שלו. אידה (צצולה, א"י) שהקימה את שוק מעצבי העיר ייבאה את הרעיון מחו"ל. אני מגיע מתוך מטרה לקדם מעצבים במיקוד מסוים. אם הוא רוצה את הקרדיט, בבקשה. אני לא כאן בשביל משחקי אגו".
טרוים, 32, בוגר המחלקה לקולנוע באוניברסיטת תל אביב, נחת אל תחום האופנה כמעט במקרה, ופועל מאז באנונימיות מחוץ לרדאר התקשורתי. הכול החל לאחר שמעצבת הנעליים מיכל מילר, בת זוגו ואם בנו בן השנה, התקשתה למצוא פלטפורמה מכירתית ראויה לעיצוביה. יחד עם מעצבת האופנה נועה שדה וחברתם נועה דותן, ששימשה כמפיקה וכאחראית על בחירת המעצבים, הם הקימו ב-2007 את XSRZ - שוק האקססוריז הראשון, שהתקיים בחלל האפלולי של קולנוע מקסים בתל אביב והפך מאז למסורת. בהמשך ניסה טרוים ליזום אירועים נוספים, כמו "כל-בו", שהוגבל לפריטים עד 99 שקלים; "הסלון" שפעל למשך שתי עונות ו"שואו רום" - אולי הפרויקט היומרני ביותר של טרוים, שהתקיים בסתיו 2007 - שלושתם לא ממשיכים להתקיים.
"שואו רום", אשר התקיים פעמיים בלבד בחצר מועדון האומן 17 בתל אביב, ניסה ליישר קו עם תהליכי עבודה בחו"ל. אל האירוע הוזמנו קניינים בלבד, כלומר, בעלי בוטיקים מרחבי הארץ, שהגיעו להתרשם מארבעים מעצבים ישראלים שנבחרו על ידי טרוים. הרבה לפניהתקוממות המעצבים הצעירים על שיטת הקונסיגנציה, ניסה טרוים לשנות את השיטה כך שבעלי חנויות יזמינו מראש קולקציות ממעצבים צעירים. היוזמה נכשלה. "ניסיתי לקדם את המעצבים הצעירים, אבל בתפישה שלי נכשלתי", הוא אומר. "בעלי בוטיקים בארץ נמצאים בנקודה הכי נוחה. הרבה יותר קל לפעול בקונסיגנציה מלבוא ולרכוש או להזמין פריטים מהמעצב. אם הם לא מוכרים - הם זורקים את הפריטים חזרה למעצבים, שחלקם מגיעים עם זה ליריד. עם כל הכבוד להתאגדות החדשה של המעצבים, כל עוד זה לא יהיה מהלך גורף שכל המעצבים ירתמו אליו - השיטה לא תשתנה".
אתה מאמין שהפריחה של ירידי האופנה שלך ושל אחרים, כמו "טי מרקט", "פלסטיק שוק אופנה" או "דרס קוד", מגיעה מתוך צורך של המעצב לעקוף את הקונסיגנציה ולהרוויח באופן עצמאי?
"אם הם לא היו מצליחים - הם לא היו מתקיימים. לירידים יש ערך חשוב בחשיפה של מעצב לקהל שלא היה מגיע אל הסטודיו או החנות הקטנה שלהם. עובדה שיש קהל גדול של שוחרי עיצוב ישראלי שמגיעים פעם אחר פעם".
מי הקהל שמגיע לאירועים שלך?
"יש לנו מועדון חברים של 15 אלף לקוחות, 90 אחוז מהן נשים. 50 אחוז מהקהל שלנו מגיע מתל אביב, והשאר מכל רחבי הארץ. עם זאת, אני מאמין שלאירועים בסדר הגודל שלנו אין מקום מחוץ לתל אביב. יש בעיר מספיק קהל שיכול למלא אירוע".
כמי שבוחן תחת עיניו מאות מעצבי אופנה ואביזרים מדי עונה, טרוים מודע לזילות של תחום האופנה בישראל. "יש הרבה מעצבות, בעיקר בתחום האביזרים, שילדו ילד, עזבו קריירה של עריכת דין או היי-טק, ועכשיו הן נותנות דרור לפן היצירתי שלהן", הוא אומר. "כשאתה רואה את אותו פרח פלסטיק אדום מאבגד חוזר בקולקציה של מעצבות שונות, אתה מבין שיש כאן בעיה. היום, לפני כל שוק אני הולך לאבגד לראות מה הדברים החדשים שמייצרים שם, כדי להימנע מכניסתן של מעצבות כאלה".
אתה מאמין שהיום אתה מסוגל לזהות מעצב טוב, מקורי ומעניין?
"לגבי כישרון וחדשנות, אין ספק. גם כשאני רואה קולקציה אני יודע אם היא תצליח או לא. היו סיטואציות שייעצתי לבנאדם לא להשתתף ביריד, כי ידעתי שהוא לא ימכור, אבל זה עושה את האלמנט ההפוך. במקרים רבים יש מעצבים שאני מאוד מקווה שיתפסו בשוק, כמו יעל קאילה שגיא, שעושה תכשיטים גדולים בצבעוניות של שחור-אדום-לבן, מה שסטייליסטים מאוד אוהבים. היא קיבלה חשיפה מאוד גדולה ביריד ואפילו הופיעה על הפוסטר, אבל יש לה עוד דרך כדי להגיע אל הקהל".
