>> בואו להיות חברים של Xnet בפייסבוק
"הייתי בת ארבע עשרה כשפגשתי את מולה עשת", משחזרת השבוע דוגמנית העבר רונית יודקביץ'
את פגישתה הראשונה עם צלם האופנה שהפך אותה מנערה אלמונית מפתח תקווה לאחת מדוגמניות העל של שנות ה-80. יודקביץ', כיום בת 46, התגלתה לראשונה בשנת 1980 על ידי כתבת לאישה דליה בן ארי, כשעבדה כמוכרת ארטיקים בקיוסק של בריכת אוניברסיטת תל אביב, במסגרת אירועי המכבייה. הכתבה שערכה בן ארי עם יודקביץ' לכדה את עיניו של עשת, מצלמי האופנה העסוקים והמובילים בישראל של אותם ימים, והוא יצא לחפש אחר הנערה האלמונית מפתח תקווה.
"עד היום אני לא יודעת איך הוא מצא אותי", נזכרת יודקביץ'. "לא היה לנו טלפון בבית, כי באותם ימים חיכו לקו טלפון שש שנים. מולה התקשר לשכנה של ההורים שלי, ולמחרת הגעתי לסטודיו שלו, בקומת מרתף בצפון דיזנגוף. מאז הייתי נוסעת אליו מדי יום אחרי בית הספר בקו 66 מפתח תקווה לתל אביב, עם אימא שלי או לבד. עשינו צילומים מוטרפים, שערים ללאישה, מעריב לנוער, קטלוגים לראש אינדיאני, בגד עור, המשביר לצרכן ורבים ואחרים. עבדנו ביחד שנים רבות, ומולה ואשתו דליה היו בשבילי כמו משפחה".
תמי בן עמי ז"ל הופיעה עם היביסקוס ענק על ראשה בקטלוג של גוטקס, שרונה מארש האלוהית נשכבה מולו בבגד ים על שפת בריכה צבעונית, ציפי לוין-רפאלי צולמה במראה קשוח ומעונב א-לה גרסון, חני פרי הישירה מבט למצלמה באחת מתמונותיה היפות ביותר שהופיעה בקטלוג של דורין פרנקפורט, והדוגמנית הפייבוריטית של עשת בכל הזמנים, חלי גולדנברג, הסיטה את כל גופה לאחור על רקע מכונית, בצילום שלימים יהפוך לאחד המזוהים שלה ושלו. בהיכל התהילה של צילום האופנה הישראלי, ייזכר מולה עשת כאחד מאדריכליו הבולטים, וכמי שעיצב את סצנת האופנה הישראלית בקווים מסוגננים וצבעוניים, על פי חזונו ועולמו האסתטי.
בשבת הקרובה (21 בינואר) תיפתח בגלריית משכן בית מאירוב בחולון התערוכה "ללא פוטושופ" (נעילה: 17 במרץ), שתציג חלק נרחב ממכלול עבודתו של עשת - משנות ה-60 המוקדמות ועד סוף שנות ה-80 - תקופת הזוהר של עשת כצלם אופנה. שם התערוכה מעיד על התקופה בה צולמו התמונות - טרום עידן השימוש בתוכנת הריטוש פוטושופ. אם תשאלו את עשת, הוא יגיד לכם בקולו החזק: "וואט יו סי איז וואט יו גט" - מוצר מוגמר עליו עמלו עשת ואשתו דליה, יד ימינו לאורך השנים, יחד עם הדוגמניות ששימשו בעצמן ולעצמן כסטייליסטיות, מאפרות ומעצבות שיער.
עשת, 78, נולד וגדל בתל אביב, ועסק בצילום מגיל צעיר. בתחילת שנות ה-60 החליט לקחת חלק בסצנת צילום האופנה הישראלית, שדה בתולי וראשוני שדימוייו נוסדו על ברכי צלמי התקופה: סמי בן גד ז"ל, פיטר הרצוג ז"ל, בן לם ומולה עשת עצמו. בניגוד לקולגות שלו באותן שנים, סגנון הצילום של עשת שמר על קווים נקיים ומסחריים, עם קומפוזיציות והעמדות פשוטות לכאורה, שהעניקו בולטות לדוגמנית ולבגד.
בפברואר 1986 הקים עשת יחד עם שותפים נוספים את "מולה סנטר" - מרכז לצילומי אופנה, לימודי דוגמנות, איפור ועוד, שבשיאו החזיק שמונה מרכזים ברחבי הארץ עם 450 עובדים, בניהולם של צביקה עשת, בנם של מולה ודליה. מרכזי מולה סנטר היו יוזמה חדשנית באותם ימים, שאיגדה תחת קורת גג אחת את כל תחומי האופנה והסטיילינג. בשנת 97' היא קרסה ופשטה רגל. מפרק החברה, עו"ד ישי בית -און, קבע אז כי החברה קרסה בשל מעשי תרמית, התרשלות והפרת חובות של צביקה עשת, שהעתיק את מקום מגוריו לניו זילנד.
"מולה היה הצלם הראשון שצילם אותי כדוגמנית", משחזרת דוגמנית העבר קארין דנסקי, שצילום האופנה הראשון שלה ממחצית שנות ה-60 היה קשור בהיכרותה את בעלה לשעבר ז"ל, שלמה דנסקי, בן למשפחת מפעל הטקסטיל "תלוה מודל". "הוזמנתי לדגמן בתצוגה שלהם יחד עם מימי מרגוליס וסימונה שוורץ, ובסיום התצוגה מולה צילם אותי בבגדי החברה. הייתי אז נערה צעירה שרק ניגנה בפסנתר, וכך הפכתי לדוגמנית".
בתערוכה מופיע תצלום משנת 1969 בכיכובה של דנסקי בבגד ים שלם של המותג אלסטקס, על רקע נציבי מלח בים המלח. לדבריה, התצלום נעשה לאחד הקטלוגים של מכון הייצוא הישראלי. "עד היום אני זוכרת את יום הצילום", היא נאנחת בכבדות. "זה היה סיוט. אני, מולה והסלעים של ים המלח. הייתי אז גיבורה. אתה יודע מה זה לעמוד שעות בשמש על האבנים האלה?!".
הסיוט היה לעמוד על נציבי המלח או לעבוד עם מולה?
"מולה היה צלם גס רוח. תמיד היה צועק על הדוגמניות. אבל אני נותנת לו קרדיט מאוד גדול כצלם אופנה, כי כשהוא היה מקבל את מה שהוא רוצה מהדוגמנית - הוא היה מאושר. בניגוד לצלמים כמו סמי בן גד או פיטר הרצוג, מולה היה צלם מאוד טכני וחסר מעוף אמנותי".
כולן היו בנותיו, אבל כולן גם חששו ממנו. או מסימן ההיכר הבולט שלו כצלם: הצעקות. דוגמניות רבות איתן שוחחנו השבוע מציירות תמונה דומה של עשת: צלם עם אג'נדה אסתטית מסודרת ויחסי אנוש בעייתיים."הוא היה שואג לכל הכיוונים", נזכרת דוגמנית העבר עדיה מאירצ'ק. "אבל בסוף הוא היה נרגע. לא היה קל לעבוד איתו. הוא טיפוס עצבני, אבל משהו בהתלהבות שלו תמיד סחף אותי. הוא ידע מראש מה הוא רוצה, ולבסוף הוא גם היה מקבל את זה".
"הוא היה אדם מאוד אבהי, אבל גם קריזיונר לא קטן", מודה יודקביץ' וממהרת לסנגר על עשת: "אני חושבת שמעולם הוא לא התכוון לצעוק על דוגמנית, אלא הוא בעיקר כעס על עצמו, או על תאורה לא מדויקת. הוא היה אדם מאוד פרפקציוניסט, ולכן זה ודאי קרה".
עשת צילם את דור הדוגמניות הוותיק של מדינת ישראל, ומאוחר יותר עבד גם עם דור הדוגמניות הצעיר יותר, של אמצע שנות ה-80. בין היתר, צילם את אלונה פרידמן וגלית פרבר עם שיער צבעוני ללוח השנה של טמבור. "כולן רצו להיות בלוח השנה של טמבור", משחזרת השבוע פרידמן. "זה היה לוח שנה יוקרתי מאוד, מכיוון שהוא התפרסם במשך שנה שלמה בכל המוסכים בארץ". תמונות בודדות של עשת תיעדו גם את הקריירה המתחילה של מיכאלה ברקו, אז דוגמנית בת 14 וחצי. "לא הצטלמתי אצלו הרבה, אבל אני זוכרת מספר ימי צילום בסטודיו שלו בצפון דיזנגוף", היא אומרת.
מפתיע שדווקא את, שפרצת עם קריירה בינלאומית לא עבדת איתו הרבה.
"הוא מאוד אהב את חלי גולדנברג ואת רונית יודקביץ'. אני לא הייתי פייבוריטית שלו. לכל צלם יש את הדוגמניות איתן הוא אוהב ומעדיף לעבוד. עבדתי בעיקר עם מנחם עוז ויקי הלפרין. צריך לזכור שהייתי מאוד גדולה ושונה. מה לעשות, כנראה שלא הייתי הסטייל שלו".
