>> בואו להיות חברים של Xnet בפייסבוק
רבות נכתב לאחרונה על צומת הדרכים שבה נמצאת עתה תעשיית האופנה הישראלית. מצד אחד, חנויות מעצבים רבות נפתחו בשנים האחרונות, ושבוע האופנה הישראלי שנערך בתל אביב
בנובמבר אף סיפק לסצנה המקומית הכרה בינלאומית. מצד שני, הקונים ממעטים להיכנס לחנויות ומותגי אופנה מקומיים רבים נסגרו בחודשים האחרונים.
מעבר לסיבות הידועות והקבועות – היעדר של חורף אמיתי, המיתון באירופה והתייקרות מחירי הכותנה והייצור בעולם – נראה כי הקהל הישראלי פיתח רתיעה מסוימת מהמעצבים המקומיים, ובעיקר מהמחירים של פריטיהם.
רבים מהעוסקים בתחום האופנה בארץ טוענים כי הבעיה נעוצה בריבוי הרשתות הבינלאומיות שנחתו בישראל. בעוד רשתות האופנה מספקות ללקוחותיהם את הפנטזיה של בגד שהוא גם טרנדי ועדכני וגם זול, מחיריהם של המעצבים המקומיים נראים לרבים מחובבי האופנה כבלתי מוצדקים, וכמעט כל כתבה באינטרנט על קולקציה של מעצב ישראלי זוכה לאחרונה לטוקבקים בסגנון "סמרטוטים במחירים גבוהים".
חשוב רק לציין כי הנוסחה שלפניכם אינה הדרך היחידה לתמחר בגד – זוהי נוסחה כללית, שיכולה להשתנות במקרים של פריט שעלויות חומרי הגלם שלו יקרות במיוחד או שמיוצר בכמויות קטנות (המעלות את מחירי התפירה ליחידה). בנוסף, קיים פער בין מחיר של פריט הנמכר בחנות של המעצב עצמו לבין מחיר של פריטים הנמכרים בקונסיגנציה או בנקודות מכירה. במקרה השני, בעלי החנויות הם אלו שמחליטים על המכפלה הסופית – כלומר, על הרווח שלהם מכל בגד – וכך המעצב זוכה בהפרש מהרווח שלהם (מה שמוריד את התשואה של אותו פריט).
גלגולה של חולצה
- השלב הראשון – תכנון הפריט: עיצוב הקולקציה, איור, החלטה לגבי התמהיל המסחרי וטווח מחירי הקולקציה, והחלטות סופיות בדבר הפריטים שיופקו וישווקו לחנויות. בשלב זה המעצב (בהנחה שהוא גם בעל העסק) לא נדרש להוצאות, מכיוון שעל פי רוב הוא המבצע של תהליכים אלו.
- השלב השני – עלות ישירה לייצור: ציור טכני של החולצה על "נייר הגזרן", כשלצדה כל הפרמטרים המרכיבים את הייצור. פרמטרים אלו נקראים "עלויות ישירות" ומרכיבים את העלות הראשונית של המוצר: בד, כמות, שעות עבודת תדמיתנות, גזירה, תפירה, אביזרים, כביסה, הדפסים ושונות (תוספות כמו שרשראות, ליבית, ירכית ועוד). סך הכול לחולצה שבדקנו: 55 שקל לפריט (לא כולל מע"מ).
- השלב השלישי – עלות מלאה לייצור: הגדרת עלויות נלוות, או עלות מלאה לייצור, כוללת את תמחור הפרמטרים שאי אפשר לכמת פר דגם אחד. כאן נכנסים גורמים כמו חשמל, זמן, נסיעה בין המתפרות ועלויות הפקה אחרות. מכיוון שאי אפשר לחשב את הכסף שיוצא על עלויות אלו, ההמלצה של יועץ עסקי בעל ניסיון של 30 שנה בתחום היא להוסיף 50 אחוז על העלות הישירה. מהבדיקה שערכנו עולה כי זוהי קביעה מקובלת בתחום. סך הכול לחולצה שבדקנו: 82 שקל (לא כולל מע"מ).
- שלב רביעי – עלויות המכר: כאן המסלול מתחלק לשניים.
1. מכירה עקיפה (בסיטונאות או נקודות מכירה): מחירה הסופי של החולצה למשווק שווה לעלות הישירה כפול שלוש. בדרך זו המעצב מגלם במחיר את תוספת ה-50 אחוז של העלות המלאה ואת ההוצאות הבאות: בלאי, מלאי מכירות סוף העונה, יחסי ציבור ופרסום, ורווח המעצב. המחיר הזה אמור לגלם בתוכו את עלויות ורווח הסטודיו, אך מעניין לדעת כי דווקא מעצבים קטנים נאלצים לעתים להכפיל את מחיר העלות הישירה רק פי שתיים או שתיים וחצי, כדי לעמוד בתנאיי ובהכפלות המשווקים. סך הכול לחולצה שבדקנו: 165 שקל (לא כולל מע"מ). למרות שזה אמור להיות מחיר הפריט הסופי, כאשר הוא משווק לסיטונאים נהוג לתת עליו הנחה מסחרית של עשרה אחוזים ותשלום לסוכן המכירות בשווי עשרה אחוזים נוספים. כלומר, לאחר שתי הנחות מדורגות של עשרה אחוזים בכל פעם, הסכום הסופי לסיטונאי הוא: 133.65 שקל (לא כולל מע"מ)לחולצה (שעליהם מוסיף הסיטונאי את ההכפלה שלו, המשתנה מחנות לחנות, וכך מתומחר הפריט בנקודות המכירה).
2. מכירה ישירה (בחנות המעצב): אם המעצב מחזיק בחנות משלו ומוכר בה את הפריט, כדי לחשב את המחיר הסופי לצרכן עליו להוסיף על המחיר הסיטונאי – ללא ההנחה המסחרית והתשלום לסוכן – את עלויות אחזקת החנות. עלויות אלו כוללות, למשל, את שכירת החנות, הארנונה, שכר המוכרים, עמלת סליקה, קופה, תשלום אקו"ם על מוזיקה, תשלום לפדרציה הישראלית לתקליטים, ביטוחים, חשמל עסקי והוצאות נוספות. החישוב המקובל הוא הכפלת המחיר הסיטונאי המקורי (165 שקל, במקרה זה) בשתיים, כדי לקבוע את המחיר הסופי של החולצה, שאמור לגלם את עלויות החנות ורווחיה. סך הכול: 330 שקל לחולצה בחנות המעצב – המחיר לצרכן (כולל מע"מ).
- שלב ביניים: מבדיקה שערכנו עם מעצבים נוספים, מתברר כי חלקם אינם משתמשים בנוסחה המלאה, אלא מכפילים את העלות הישירה של הפריט (במקרה שהבאנו כדוגמה: 55 שקל) פי חמש או שש, וכך קובעים את המחיר הסופי לצרכן.
הרווח הנקי של המעצב
קשה לקבוע בוודאות את רווח המעצב, מכיוון שהוא תלוי בהצלחת המכירות של כל פריט בנפרד ושל הקולקציה כולה. מכל מחיר לצרכן יש להוריד את 16 אחוזי המע"מ, שלא הולכים לכיסו של המעצב, וכן הנחות מועדון לקוחות (אם יש כאלו), הנחות סוף עונה בחנות ועוד. בנוסף, על המעצבים לשלם על אחזקת מחסן, בלאי של הפריטים בחנות והוצאות שוטפות נוספות היורדות מהרווח הכללי על כל פריט. במקרים רבים, הרווח אינו נקבע על פי מכירותיו של בגד יחיד אלא על פי ממוצע כל מכירת הפריטים בקולקציה, ולכן לא ניתן לקבוע נוסחה חד משמעית לחישוב הרווח של פריט בודד. חשוב גם לדעת כי ברוב המקרים, המעצבים מממנים את ייצור הקולקציה לפני שהם רואים ממנה כל הכנסה.
