>> בואו להיות חברים של Xnet בפייסבוק
מוזר, בדרך כלל המוח שלי מתפקד כארכיון אופנה אבסולוטי, אבל משום מה אני לא מצליחה לגרד שום זיכרון הנוגע במה שאנשים לבשו בתחילת המילניום. אני כן זוכרת את עצמי צולחת את שנת הלימודים תש"ס, השנה האחרונה שלי בתיכון, וחשה עצמי כמכתיבת טרנדים מספר אחת, בלוק שכלל חלוקי אמבטיה, חולצות בטן (כשהן עוד היו מוקצות וכשעוד היתה לי בטן חמודה), תיקי צד של כוסיות ובעיקר - טרנד המילניום על פי רגב - ג'ינס עם כפתור פתוח וזלזל בטן שמתפקע מעל לרוכסן.
זה היה חלק מגרוב כרס הבירה שלי, גאוות נעוריי המגוחכים שהתבטאה בסטייל של אל באנדי מלווה בפוזת "כולי הורסת עם הג'ינס החצי פתוח שלי". אכן, מעולם לא הצטיינתי בעידון ו/או תחכום יוצאי דופן. עם זאת, חשתי חדורת אמירה: נכון, אני ג'וסית להדאיג, אבל אני לא הולכת להלבין את העובדה הזאת עבורכם עם בגדים במידה ה"נכונה".באיחור לא אופנתי של יותר מעשור אחר כך, גיליתי שאני לא מפלצת הצהרות האופנה החריגות היחידה בשטח. רק השבוע, למשל, הגיחה הזמרת פרגי לאירוע של מגזין אינסטייל בשמלה מבית ז'אן שארל דה קסטלבז'אק שקטנה עליה בכמה מידות. על רקע פק"ל ה"גוצ'י פרחה" הרגיל של הנ"ל, אין ספק שמראה שמלת פליקס החתול ההורסת היה מרענן, אבל לא דיוות אמריקנה כפרגי תיתן ללוק הייחודי הזה להיות עוד מחווה היפסטרית בנאלית, ולכן היא הלכה עם ההצהרה עד הסוף והשאירה את רוכסן הגב שלה חצי פתוח.
זה לא מקרי שאני יוצאת מנקודת הנחה שפרגי הותירה חצי רוכסן פתוח מבחירה ולא מאילוץ, על אף שהעובדות בשטח אומרות אחרת. בצילום הצהבהב שכיכב באתרי האינטרנט השבוע, הופיעו כל המאפיינים שלכאורה מוכיחים לבחורה שהבגד שלה קטן עליה - מתפרים מפוצצים ועקומים ועד התקפלות של בד מותש באזור המותן. ועדיין, מדובר בפרגי, בחורה שללא ספק מתחזקת צי של סטייליסטים חמומי עין ואוחזת בממון שבהחלט מאפשר לה להחליף שמלת מעצבים אחת באחרת, או לפחות במידה אחרת. כמו כן, לא מדובר בכוכבנית טום בוי שיצאה בטעות עם שמלה לשטיח האדום, אלא בבחורה שמכירה את טכניקות הסקסיות המתפרצת על בוריין, כך שלא נותר לי אלא להסיק שמדובר בלא פחות מהצהרה אופנתית מעניינת במיוחד.אני מעריכה את האמירה של פרגי. גם אם אני רק הוזה שזו האמירה שלה. כי איך לומר, קשה לי שלא לראות ברוכסן הפתוח של פרגי מתן גושפנקה לחוסר שלמות, ואפילו ניצוץ אקולוגי מסוים. שימו לב, נערות אייץ' אנד אם מהירות קנייה וזעירות מידה, יכול להיות שכבר לא צריך להשליך לפח פריט שהפסיק להתאים – פשוט כי אפשר לשדרג ולתמרן אותו. תראו את פרגי - היא נורא רצתה שמלה שלא עלתה עליה, אז היא גרמה לזה לעבוד!
אני אהבתי את האסתטיקה המתפוצצת של פרגי. היה בה משהו מרענן. ולמי אכפת בעצם אם הבגד מתאים, כל עוד את עפה עליו ומרגישה בו מיליון דולר בניגוד לכל הסיכויים?