>>בואו להיות חברים של Xnet בפייסבוק
מעצבת התכשיטים פאולה לפידות חייבת את הקריירה שלה למחלת הסרטן. בסוף 2003, בבדיקה שגרתית שערכה אצל רופא המשפחה, התגלה כי היא חולה בסרטן השד. אחרי ההלם הגיעה המלחמה. במשך שנה עברה ניתוחים להסרת הגידול, כימותרפיה והקרנות, עד שלבסוף ניצחה. בין לבין, אזרה כוחות מחודשים ומינפה את תחביב עיצוב התכשיטים, בו עסקה מביתה שבקיבוץ גזית בעמק יזרעאל. סליחה על הקלישאה, אבל לפידות נולדה מחדש. הפעם כמעצבת.
"המחלה חיזקה אותי", היא אומרת השבוע. "כמה אפשר לשבת בבית ולבהות בטלוויזיה. הרבה נשים חולות סרטן שהחלימו סיפרו לי שהמחלה שינתה להן את החיים. באיזשהו מקום, הסרטן הוא מתנה שקיבלתי. אתה מעז לעשות דברים שלא עשית קודם. עד אז הייתי מלאה בפחדים. הייתי רגישה לכל מה שאמרו לי, ולביקורות שקיבלתי. היום, מה כבר יכול להיות גרוע? מבחינתי נגעתי במוות".
בשנת 2007, כמעט שלוש שנים לאחר שניצחה את הסרטן, פתחה לפידות סטודיו בין שביליו הירוקים של הקיבוץ. בניגוד למעצבות תכשיטים צעירות הזקוקות נואשות לגב כלכלי, לפידות זכתה לקבל את תמיכת הקיבוץ, שראה בסטודיו פוטנציאל רווחי לטובת כלל החברים. כיום, בין מפעל הפלסטיק של הקיבוץ לרפת הפעילה, נמצא גם הסטודיו לתכשיטים של לפידות. "יזמות, בעיקר אמנותית, קשה לעיכול בחברה הקיבוצית", היא מספרת על קשיי הלידה של המותג. "יש תפישה שמאמנות לא ניתן להתפרנס, אבל אחרי דיונים רבים קיבלתי הזדמנות והקיבוץ החליט להשקיע בסטודיו. הוא רואה היום בעיצוב תכשיטים פוטנציאל. זה לא היה קל, כן? שמו לי הרבה מקלות בגלגלים, אבל לא ויתרתי. כיום הקיבוץ מבין שיש צורך להשקיע ביזמות אישית של החברים".
לפידות, 43, נשואה + 2, עלתה לישראל בגיל ארבע מבואנוס איירס, היישר אל קיבוץ גת בדרום. לאחר נישואיה לאורן, בן קיבוץ גזית, הצפינה יחד איתו והשתלבה בעבודות הקיבוץ הקלאסיות: טיפול בבית הילדים, בישול במטבח, עבודה במפעלי הקיבוץ, בלול וכד'. שלוש שנים לאחר מכן פנתה אל לימודי צורפות במכון הטכנולוגי של משרד העבודה בתל אביב. זאת, כמובן, לאחר שקיבלה אישור מיוחד מוועדה בקיבוץ. במשך שמונה חודשים עשתה מדי בוקר את הדרך מהצפון למרכז, למדה צורפות טכנית, בעיקר הלחמות, ניסורים וטכניקות בסיסיות. בהמשך לקחה קורסי השלמה במכללה לצורפות ועיצוב תכשיטים "אומנית". עם הידע הזה חזרה לפידות אל הקיבוץ, ועסקה בעיצוב תכשיטים חובבני, בעיקר לעצמה, לבני משפחתה ולחברות הקיבוץ. עד שפגשה את הסרטן.
"היתה לי בדיקה שגרתית אצל הרופא. לאחר מספר ימים הוא טלפן וביקש שאגיע", משחזרת לפידות. "לא ייחסתי לזה חשיבות. אותו יום גם היתה יומולדת לבעלי ועשינו יום כיף, אז דחיתי אותו". כשקיבלה את התשובה המרה, הבינה כי עומדת לפניה ברירה אחת: מלחמה. "גילו אצלי סרטן ברמה 3, שזה שלב קריטי לפני שהסרטן מתפשט בכל הגוף", מספרת לפידות. אבל דווקא זה פחות הטריד אותה באותם ימים. יותר מכל היא חששה לאבד את שיערה, שגלש עד לגב התחתון. "זה היה השלב הכי קשה במחלה. אמרו לי לקצץ אותו, אבל אמרתי שאם כבר, אני מגלחת הכול", היא מספרת בהתרגשות. "עשינו טקס משפחתי וכולנו, כולל בעלי והילדים, גילחנו יחד את השיער".
לכשהחלימה, חזרה לעיצוב תכשיטים. לדבריה, העיסוק בצורפות והעבודה עם האבנים היו עבורה ריפוי בעיסוק. לאט לאט החלה גם לגבש סגנון עיצובי שאותו ניתן לראות באתר האינטרנט שלה, בו היא גם מוכרת באופן ישיר את התכשיטים. בדומה למעצבות תכשיטים רבות בישראל, גם לפידות גילתה את הווינטג' כמקור השראה בלתי נדלה לרעיונות. תחילה עיצבה את התכשיטים בזהב, אך עם עליית מחירו לפני כשנתיים, עברה לייצור תכשיטים עשויים פליז ומצופים זהב 14 קראט. הדגם הראשוני נעשה על ידה, והשאר ביציקות שעווה אצלה בסטודיו. חלק מהתכשיטים משובצים פנינים ואבני חן חצי יקרות כמו אוניקס.
בין עיצוביה ניתן למצוא טבעת חותם עשויה זהב ומשובצת אבן אוניקס, טבעת עם עיטורי זהב משובצת אבן פנינה ואבן קורל יפיפייה, עגילי פנינה קטנים קרובים לאוזן ושרשראות דקיקות עם תליונים משובצים אבנים. הסגנון עצמו עדין מאוד, כמו שלפידות מחבבת באופן אישי. אלא שהבחירה לייצר את הדגמים בשבלונות של יציקות ולא בעבודה פרטנית, פוגמת באיכות המוצר הסופי. לפידות מאבדת בכך את הטיפול בפרטים הקטנים, בעיקר בטבעות ובתליונים הבולטים לעין, שנראה כי עמלה עליהם רבות בדגם הראשוני. יהיה כדאי להקדיש מחשבה נוספת בפיתוח טכניקה חדשה, או לעבור לייצור אישי ופרטני, גם במחיר ייקור המוצרים.
כך או כך, יש מי שיוצאים נשכרים מעמלה - שני בניה הצעירים, בני 10 ו-15. "הם הראשונים לתת לי ביקורת", היא אומרת. "הם הפכו להיות פופולאריים בקרב בנות. מזמינים אותם הרבה לבנות מצווה, כי יודעים שהם נותנים במתנה תכשיט בעיצובי".
מחירים: 200-500 שקל.
