כרזה לשבוע האופנה בתל-אביב 1967

בשנת 1965 הוצגה בתצוגת האופנה של איב סאן לורן בפריז מערכת טוויד אלגנטית, שנגזרה מבד צמר באריגה ידנית, בעיצוב משכית. באותה תקופה כבר היתה משכית לשם דבר בעולם, בין השאר בשל אריגיה המקוריים, שנמכרו לכמה מבתי האופנה המובילים בעיר האורות.

משמאל: אריג של משכית בדגם של איב סאן-לורן, מימין: דגם של גדעון אוברזון

משכית לא הייתה מותג האופנה הישראלי היחיד שהיה ידוע בעולם באותה תקופה. למעשה, אופנת ישראל בשנים 1965-1973 נהנתה ממוניטין יוקרתי חסר תקדים כאופנה איכותית ומקורית, ולתג Made in Israel היה ביקוש רב בחו"ל - על אף המחירים הגבוהים שדרשו בעבורו היצרנים.

דגם של ג'רי מליץ , Israel Fashion, 1970 צילום: בן לם

הצלחתה של האופנה הישראלית בחו"ל לא הגיעה במקרה, אלא הייתה תוצאה של טיפוח ענף הטקסטיל והעדפתו מבחינה תקציבית על פני שאר ענפי הייצוא בארץ.

שר המסחר והתעשייה דאז פנחס ספיר, הצהיר בשבוע האופנה הראשון, שנערך בשנת 1965, במלון שרתון בתל אביב, על כוונתו "להפוך את ישראל למרכז אופנה עולמי, אליו יבואו קניינים מכל רחבי תבל, כדי למצוא משהו חדש, משהו שונה, יותר מרשים, יותר מחמיא ויותר מעניין" (חליפות העתים, אילה רז, עמ' 183).

גוטקס, 1970, צילום: בן לם

דברים אלה אולי נשמעים בומבסטיים היום, אבל בקונטקסט שבו נאמרו, באמצע שנות ה-60, הם היו משכנעים למדי. הלן אביטל, שהייתה אז המנהלת של מרכז האופנה במכון היצוא, הבינה היטב כי כוחה של תעשיית האופנה המקומית טמון במעצבים מוכשרים ומקוריים שעליהם להתוות דרך ייחודית משלהם ויחד עם זה להיות מעודכנים היטב בנעשה באופנה העולמית. לצורך כך יזמה אביטל קורס מתקדם למעצבי אופנה, בחסות מכון היצוא הישראלי ו... פה אני נכנסת לתמונה.

כתבה על הקורס הראשון למעצבי אופנה. הדגם שלי שני משמאל


הייתי אז בת עשרים וקצת, וחיפשתי דרך לממש את חלומי להיות מעצבת אופנה. במקרה שמעתי על הקורס למעצבי אופנה, נרשמתי והתקבלתי. בארץ לא היה אז שום מוסד אקדמאי ללימודי עיצוב אופנה, כך שהקורס של מכון הייצוא היה עבורי האופציה היחידה.

כשסיימתי את הקורס בשנת 1965, התחלתי לעצב סריגי ג'רסי אופנתיים ל"דורינא", ומאוחר יותר עברתי לעצב בגדי-ים ל"עלמק"'. רק אחרי שלוש שנים של התנסות כמעצבת אופנה במפעלים שונים בארץ, הבנתי שיש לי עוד הרבה מה ללמוד בתחום, ונסעתי להשלים את השכלתי המקצועית באקדמיה לאמנויות יפות ברוטרדם, הולנד, במגמת עיצוב אופנה.

שבוע האופנה, 1972 צילום: משה מילנר לע"מ

בפוסט זה אני רוצה לספר לכם ממקור ראשון על שבועות האופנה שנערכו בארץ בשנות ה-60 וה-70, גם כמי שהייתה שם וגם כמי שערכה מחקר מקיף על מאה שנות אופנה בישראל.

שבוע האופנה, 1967, צילום: אילן ברונר, לע"מ

נתחיל, איך לא? בשבוע האופנה הראשון בתל אביב, בשנת 1965, השתתפו 48 יצרנים, ושיאו היה תצוגת האופנה החגיגית באולם הנשפים במלון שרתון. עיתונאים וצלמים גדשו את האולם, אבל צלמי טלוויזיה לא היו שם, מהסיבה הפשוטה שבאותה תקופה עדיין לא התקיימו שידורי טלוויזיה בישראל. בתצוגה זו השתתפו 19 מפעלים שהציגו דגמים "מתפירה מובחרת" באמצעות "שש דוגמניות מעולות", אבל למרבה הצער, רוב הדגמים שהוצגו היו מיושנים וחסרי ענין. המפעלים שבכל זאת בלטו לטובה וגם קיבלו הזמנות מקניינים בחו"ל היו גוטקס, בגד-עור, וגליה (סריגי ג'רסי אופנתיים).

שבוע אופנה זה פתח מסורת מפוארת של שבועות אופנה שנערכו בתל אביב בין השנים 1965-1979 שבמקביל להם התקיימו גם שבועות אופנה ישראליים מושקעים ומתוקשרים בפריז, לונדון, דיסלדורף, ניו יורק, אמסטרדם ועוד. שבועות אלה עוררו ענין רב באופנה מישראל, בעולם כולו והופיעו בכל המגזינים הנחשבים, כמו ווג, אל, טיים ואחרים. הכותרות שהוצמדו לכתבות על האופנה בישראל, השתמשו בסופרלטיבים יצירתיים כמו "האופנה העולה מן המדבר" או "היפות והאמיצות מארץ המלחמות".

אתא בשבוע האופנה, 1969, צילום: משה מילנר, לע"מ

לשבוע האופנה שנערך בשנת 1971 הגיעו 500 קניינים ועוד 20 יצרנים מחו"ל, שביקשו לקחת חלק בין המציגים כדי לרכב על גל ההצלחה של האופנה הישראלית.

בשנת 1972 נכתב בחוברת Israel Fashion שיצאה לאור על ידי מכון היצוא הישראלי כך: "היום מופנה הזרקור של עולם האופנה לעבר ישראל. מעמדה של ישראל כקובעת אופנה אינו ניתן עוד לעירעור".

חשוב להבין שהצלחתה הפנומנלית של האופנה הישראלית בשנים אלו היתה תוצאה של צירוף מקרים מיוחד במינו. העולם תסס, הייתה סקרנות עצומה לתרבויות אתניות והיה חיפוש מתמיד אחרי אופנה עם משהו מיוחד, קצת שונה, קצת אקזוטי ובכל זאת מודרני - ואת זה השכילה האופנה הישראלית לייצר.

התצוגה של המפעלים בלובי, שבוע האופנה, 1967, צילום: אילן ברונר, לע"מ

אולם בשנת 1973, לאחר מלחמת יום הכיפורים ומשבר האנרגיה העולמי, חזרה האופנה המערבית לדפוסים מוכרים וברורים ולאופנה הישראלית שוב לא היה ביקוש. עם זאת המשיכו שבועות האופנה להתקיים בתל אביב עד שכמות הקניינים הדלילה בשבוע האופנה של 1977 לא הצדיקה עוד את קיומו של אירוע זה.

אלנית, שבוע האופנה, 1975, צילום: סער יעקב, לע"מ

בכל זאת התקיים, לאחר מספר שנים, שבוע אופנה נוסף, במלון הילטון בירושלים, בשנת 1981. באותה שנה ייצגתי את "לודז'יה" כמעצבת הבית. אבל, התקוות שנתלו בשבוע האופנה המחודש לא הצדיקו את ההשקעה הגבוהה בו והוא חדל להתקיים.

לריקי בן-ארי היה חלק חשוב בהנחית המעצבים לקראת שבוע האופנה 1968

שבוע האופנה המתחדש במתחם התחנה בתל אביב, לאחר 30 שנה בדיוק, יוצר ציפיות מחודשות להכרה במעצבי האופנה המוכשרים שלנו. לנו נשאר רק להמתין לתוצאותיו.