לפני כמה שנים השתעשעתי עם הרעיון של פרסומות פיקטיביות. לקחתי צילומים שצילמתי, הוספתי להם לוגו של מותג יוקרתי ופתאום הכול קיבל משמעות אחרת. לא עשיתי עם זה כלום, וכל העבודה נשארה מיותמת על המחשב שלי, עד שלפני שבוע ראיתי את הכתבה החדשה של סטיבן מייזל ב-W, שצילם הפקה שלמה בהשראת עולם הפרסום ויצר פרסומת למותגים פיקטיביים.

יש פה סוג של סגירת מעגל של השראות: האם עולם הפרסום מקבל השראה מכתבות אופנה לא מסחריות או שהעולם התהפך וצלמים מקבלים השראה מעולם הפרסום?

ההפקה הזאת מסמלת את העידן החדש של עולם הפרסום, בו כל גבול ברור וידוע הופך למטושטש, וגם אנחנו כצרכנים לא יודעים מתי מדובר בפרסום שנועד למכור לנו משהו או שהוא מכיל חומר מערכתי בלבד.

סטיסן מייזל ל-W

צילום: קארין בר ( פרסומת פיקטיבית לאיב סאן לורן )

צילום: קארין בר (פרסומת פיקטיבית לפפה ג'ינס)

צילום: קארין בר ( פרסומת פיקטיבית למארק ג'ייקובס)

צילום: קארין בר (פרסומת פיקטיבית לשאנל)