>> בואו להיות חברים של Xnet בפייסבוק

לקראת ביקורם באירועי האופנה שיתקיימו ב"בית העיר" בתל אביב החל מהחודש הבא, הציגו מעצבי המותג האוונגרדי Threeasfour בשבוע האופנה האחרון בניו יורק קולקציה המורכבת מסמלים יהודיים ואסלאמיים, כאות לקירוב לבבות בין שני העמים. תחת השם Inshallom (שילוב בין המלים שלום ואינשאללה) הציגו שלושת מעצבי המותג הרב לאומי עדי גיל הישראלית, גבי עספור הלבנוני ואנג'לה דונהאוזר הטג'יקיסטנית, קולקציה העושה שימוש בטקסטורת הכאפייה הערבית ודוגמת הטלית היהודית.

במבט ראשון, הקולקציה נראתה כמו מיחזור הרעיונות שהציגה המעצבת הישראלית רוז'י בן יוסף כבר מאמצע שנות ה-60, כשלקחה את הכאפייה שייצרה לאחר מלחמת ששת הימים ואת שמלת הטלית שעיצבה ב-1970 ועשתה מהן אופנה עילית פוליטית מאוד לתקופתה.

לעומת הכאפייה, שהפכה בשנים האחרונות לפריט אופנה מרכזי בארונם של צעירים ברחבי העולם ולרב מכר ברשתות מסחריות כ-H&M, טופשופ וקסטרו, הטלית היהודית מעולם לא זכתה למעמד של פריט אופנה מוביל. לפחות לא בממדים של אחותה המוסלמית. עם זאת, במהלך ארבעת העשורים האחרונים היא לא נפקדה מרשימת החומרים שמהם עשויה ההשראה של מעצבי האופנה המקומיים והבינלאומיים.

פריטים של רוז'י בן יוסף בהשראת טלית וכאפייה (צילום: בן לם )
פריטים של רוז'י בן יוסף בהשראת טלית וכאפייה (צילום: בן לם )

חלוצת המעצבות הישראליות שהתייחסה אל הטלית כפריט אופנה היתה, כאמור, בן יוסף המנוחה, שיחד עם האמנית ומעצבת הטקסטיל ציונה שמשי יצרה לאחר מלחמת ההתשה קולקציית שמלות בהשראת הטלית היהודית. "יום אחד ראיתי בעיתון תמונה של חייל עטוף בטלית", סיפרה בן יוסף למאיה דבש, עורכת הספר "רוז'י בן יוסף: אופנה ישראלית מקומית 1960-1985", שראה אור ימים ספורים לאחר מותה. "זה כל כך השפיע עליי שחשבתי שאני רוצה לעשות משהו. באתי עם הרעיון לשמשי, היא עיצבה את הבד ועשינו את הטלית. אני חושבת שהדגם הפך להצלחה הרבה בזכות ההזדהות עם מקורות הבד".

בתחילת שנות ה-80 היתה זו המעצבת דורין פרנקפורט שהושפעה מהטלית, ויצרה בהשראתה בגדים ללהקת המחול של אחותה, עלמה פרנקפורט. אולם לא רק המעצבים המקומיים הוקסמו מהטלית הקדושה. בקולקציית החסידים של ז'אן פול גוטייה שהוצגה ב-1993 בפריז, למשל, שלח גוטייה אל המסלול דוגמניות עטופות בשמלות פסים בשחור לבן כדוגמת הטלית, כשגדילי צמר מתנופפים מהן.

בקיץ 2010 היתה זו ריי קוואקובו ממותג האוונגרד קום דה גרסון ששלחה אל המסלול דוגמנים במקטורנים בשחור ולבן עם גדילים רחבים שנראו כמו פרשנות אישית של המעצבת לפריט הקדוש, ובתצוגת האופנה של ורסאצ'ה לקיץ 2011 הציגה דונטל'ה ורסאצ'ה דוגמנים הלבושים בתחתונים ובחלוקים הנראים כטליתות ארוכות. בקיץ האחרון אימצה גם רשת H&M את הרעיון, וניפקה פונצ'ו לבן עם שרוולי פסים בשחור, שזכה ברחבי העולם לכינוי "פונצ'ו הטלית". ולא, מעצבי הרשת כלל לא התכוונו לטלית, אלא לטרנד הפסים של הקיץ הקודם.

''פונצ'ו הטלית'' של H&M. הרעיון הגיע דווקא מטרנד הפסים (צילום: היינס מוריס)
''פונצ'ו הטלית'' של H&M. הרעיון הגיע דווקא מטרנד הפסים (צילום: היינס מוריס)

אולם ספק אם כל אותם מעצבי העולם הגדול מכירים את מצוות הטלית שמקורה בספר דברים: "גדילים תעשה לך על-ארבע כנפות כסותך, אשר תכסה-בה". בניגוד לפריטי אופנה שמתיימרים לשבור את החוקים בכל פעם מחדש, הטלית כפריט קדושה חייבת להיות מיוצרת מצמר או משי, ללא חשש שעטנז (שילוב של צמר ופשתן), ואת ציציותיה צריך לקשור גבר יהודי ירא שמיים.

בישראל קיימים מפעלים בודדים המייצרים את הטלית, ביניהם "משכן התכלת" בבאר שבע או "טליתניה" בתל אביב. קריסתה של תעשיית הטקסטיל המקומית בשנים האחרונות הובילה חלק מייצור הטליתות לסין, עניין שגרר מחאה בחברה הדתית, בטענה כי מדובר בניסיון להכשיל את המאמינים בקיום המצווה.

לפני כחמישה חודשים נפתחה במוזיאון לתולדות חולון התערוכה "אריגה לתפארת", שסקרה את דרכו של מפעל ייצור הטליתות הראשון בחולון, שהקימו בתחילת שנות ה-30 משה גורקביץ ואביו אברהם יהודה לייב גורקביץ.

משה גורקביץ ואברהם יהודה לייב גורקביץ במפעל הטליתות שהקימו בחולון
משה גורקביץ ואברהם יהודה לייב גורקביץ במפעל הטליתות שהקימו בחולון

את התערוכה יזמה לרגל 100 שנה להולדת אביה, בתו של גורקביץ, מרים ינובסקי, שזוכרת עד היום כיצד עזרה לאביה בעבודה במפעל. "אבי הוא דור שני ליצרני טליתות", היא מספרת השבוע בשיחת טלפון. "לאביו היה מפעל לטליתות בעיירה ליד ורשה, וגם בעלי עוסק בשיווק טליתות ובתי מעצבת טליתות לנשים".

בשנת 1929 החליטה המשפחה לעלות ארצה ממניעים ציוניים ובעקבות המשבר הכלכלי שפקד את אירופה, וגורקביץ בחר להקים את תפארת בחולון יחד עם אביו ואחיו. "אבי היה מייצר את הבד בעצמו ואף קושר את הציציות. אני זוכרת כילדה את מכונת האריגה הפשוטה, שאני הייתי סוללת עבורו את החוטים. בעלי שעבד איתו כבר ייצר טליתות על מכונות ממוחשבות. היום הייצור הוא כבר יותר מודרני".

מתפלל עטוף טלית ליד הכותל (צילום: סבסטיאן שיינר)
מתפלל עטוף טלית ליד הכותל (צילום: סבסטיאן שיינר)

התמורות בעולם המודרני הובילו לא רק לייצור המוני של טליתות בסין, אלא גם לשינויים במגמות העיצוביות. הטלית הפכה לפריט אופנה גם בבית הכנסת. אחת הסיבות להתפתחות הז'אנר היתה פריחתן של הקהילות הקונסרבטיביות והרפורמיות, שהובילה להופעת הטליתות לנשים. אחד המותגים הבולטים בתחום זה הוא "ארץ", שהוקם בשנת 1992 על ידי המעצבת בוגרת שנקר אפרת שוורץ. "אני לא מייצרת את הטלית הקלאסית", אומרת שוורץ. "אני לא אישה דתייה ואני קיבוצניקית בעברי. הגעתי לעיצוב טליתות ממש במקרה, לאחר שאחת העובדות במפעל בו עבדתי ביקשה שאעצב תיק לטלית עבור בעלה".

לפני שהחלה לעצב טליתות, ייצרה שוורץ פריטי טקסטיל ליודאיקה כמו כיסויי חלה, כיסוי טליתות, חופות מעוצבות וכדומה. אלה יוצרו במפעל בוטיק משפחתי במושב שדה ניצן שבחבל אשכול בצפון מערב הנגב. רק לאחר שנסעה עם משפחתה לכנס של התנועה הרפורמית בדאלאס, הבינה שיש שוק גדול לטליתות מעוצבות. "ראיתי בדוכנים נשים שמדדו את הטלית כמו בגד בחנות. באותו הרגע הבנתי שהכיוון הוא לא יודאיקה - אלא אופנה".

מפעל ייצור הטליתות הראשון בחולון
מפעל ייצור הטליתות הראשון בחולון

שוורץ מייצרת טליתות לגברים ולנשים, כולן עומדות בדקדוקי ההלכה. כמתבקש ממפעל בוטיק, היא מקפידה על ייצור בעבודת יד ובסדרות קטנות. המחיר, אגב, בהתאם: החל מ-170 דולר לטלית (מחירה הממוצע של טלית רגילה נע בין 250-400 שקל).

ועדיין, מבט ביושבי בית הכנסת השכונתי חושף כי הציבור הישראלי האורתודוכסי ממשיך לשמור אמונים לטלית הקלאסית, סמל להמשכיות של מורשת ומסורת יהודית בת אלפי שנים.