מודעות לסיגריות היו מאז ומעולם מרכיב מרכזי בעוגת הפרסום, עד שבסוף שנות ה-70 עברה בכנסת החקיקה האוסרת להציג במודעות האלה דוגמנים שגילם פחות מ-40, או אנשים מפורסמים (למשל, אריק סיני שכיכב עד אז בפרסומות של סיגריות ברודווי).

האזהרות על הסכנות הבריאותיות הטמונות בעישון צורפו עוד קודם לכל מודעה ולכל אריזת סיגריות, אולם בשלב השני קבע המחוקק כי לא יהיו יותר דוגמנים, אנונימיים או מפורסמים ובכל גיל שהוא, במודעות לסיגריות. מעתה ואילך מודעות לסיגריות יכלו להכיל רק תמונות אריזה וטקסט.

את סדרת המודעות לסיגריות נלסון הכבדות צילמתי בטרם חוקקו החוקים החשובים האלה. קהל היעד של הפרסומות היה, איך לא, גברים.

  (צילום: בן לם)

הארט דיירקטור יוני בן שלום מפרסום וימר יעקובסון טמיר ואנוכי חיפשנו במשך ימים רבים שלושה דוגמנים, ובאין באותן שנים סוכנויות לדוגמנים, בילינו שעות ארוכות ברחובות תל אביב בחיפוש אחר גברים מתאימים לצילומים ולסלוגן של המודעות: "גברים מעשנים נלסון".

תנאי הקבלה: גברים בעלי חזות גברית קשוחה ומעניינת, כאלה שהחזקת הסיגריה, הדלקתה והבעת פניהם באותו הרגע ישדרו אמינות. במילים אחרות, חיפשנו מעשנים ותיקים ומנוסים.

  (צילום: בן לם)

לאחר מאמצים רבים מצאנו אותם. בחור מזוקן שעבד בחברת נסיעות צולם בסטודיו כשהוא לובש אוברול ג'ינס ישן, שהפך אותו לחוואי חרוש קמטי שמש ועבודה קשה. הבחור השני, טייס במקצועו, לבש לצילום אפודת פסים שקניתי לעצמי בפריז ומעיל פלסטיק צהוב ששימש אותי בימי גשם ובצילומי פרסומת אחרים – אלה הפכו אותו לימאי על יאכטה. השלישי, מופתע מהאיפור שנכפה עליו ומההתרחשות בסטודיו, צולם על רקע של לוח מתכת חלוד, ונראה כפועל במפעל לתעשייה כבדה המעשן בהפסקת העבודה. אגב, זו ללא ספק היתה עבודתו הראשונה והאחרונה כדוגמן.

בצילום התמקדנו ברגע המכונן של כל מעשן – רגע הדלקת הסיגריה.

  (צילום: בן לם)

למודעות, המעולות בעיצובן, התמקדנו בצילומי תקריב של פני מעשני הנלסון, בהבעתם, בידם המחזיקה סיגריה ובאש המציתה את הלהבה הראשונה.

הצילומים צולמו במצלמת הסלבלאד, עדשה 150 מ"מ. שני צילומי הסטודיו צולמו בעזרת מנורת פלש אחת בלבד, והימאי צולם בשעת בוקר על שפת הים של תל אביב.

במשאל שנערך בציבור בעקבות פרסום הקמפיין, בחרו רוב הנשים שנשאלו ביורד הים כגבר החלומות שלהן. מעניין אם גם היום הן היו מוכנות להכניס אותו אליהן לסלון עם סיגריה דלוקה ביד.