טקס הלוויה של הזמרת איימי וויינהאוס, שהתקיים ביום שלישי האחרון בבית הקברות אדגוורברי בשכונת גולדרס גרין בצפון לונדון, כלל רק קומץ בני משפחה וחברים קרובים. בניגוד ללוויות של ידוענים אחרים מתחום הבידור והאופנה שהלכו לעולמם בשנים האחרונות – מעורכת האופנה והסטייליסטית האקסצנטרית איזבלה בלאו, ששמה קץ לחייה ב-2007, ועד לשחקנית אליזבת טיילור שנפטרה מוקדם יותר השנה – טקס האשכבה של וויינהאוס שמר על ארשת מאופקת.

מרבית הסלבריטאים וכוכבי הרוק שהכירו את וויינהאוס לא נכחו בלווייתה. יוצאי הדופן היחידים שלקחו חלק במעמד היו קלי אוסבורן, חברתה הקרובה של הזמרת המנוחה, והמפיק המוזיקלי היהודי מארק רונסון, שהתייצב למסע הלוויה בחליפה שחורה וכיפה על ראשו – כיאה לטקס יהודי. בכל זאת, זה המקום להזכיר כי הבחירה בלבוש שחור מתאימה למנהגי האבל של הגויים, ולמרות שהשתרשה בקרב אבלים, אינה נדרשת על ידי הדת היהודית.

קלי אוסבורן בלוויה של איימי וויינהאוס. לבוש שחור עם טאץ' של שנות החמישים (צילום: gettyimages)
קלי אוסבורן בלוויה של איימי וויינהאוס. לבוש שחור עם טאץ' של שנות החמישים (צילום: gettyimages)

אז מה לובשים ללוויה של אייקון אופנה? האם כדאי ליישר קו עם השחור הייצוגי או להפתיע בהופעה בלתי נשכחת? ברוב המקרים הפתרון הוא איזון עדין בין השניים. נראה כי רוב הנוכחים המפורסמים בטקסי הזיכרון המסוקרים הללו, מרגישים צורך לשמור מצד אחד על סגנונם המוכר ואולי אף לייצר מחווה אופנתית כזו או אחרת למנוח, אך מצד שני לא למתוח את הגבולות יותר מדי כדי לא לפגוע בכבוד המעמד.

בטקס הלוויה המפורסם של מעצב האופנה איב סאן לורן, שנערך לפני כשלוש שנים בפריז, הגיעו רבים מהקרואים בלבוש מאופק למדי. עדיין, לאור מעמדו של סאן לורן כאביר האופנה הפריזאית, מעצבי האופנה שחלקו לו כבוד אחרון שמרו על סגנון הלבוש הייחודי להם.

קרלה ברוני וניקולא סרקוזי בלוויה של איב סאן לורן. לבוש רשמי ואופנתי (צילום: gettyimages)
קרלה ברוני וניקולא סרקוזי בלוויה של איב סאן לורן. לבוש רשמי ואופנתי (צילום: gettyimages)

ויויאן ווסטווד, לדוגמה, הגיעה בחליפת חצאית בצבע אפור פחם בעיצובה, שיצרה מראה מכובד, אך חבשה לראשה מעין בנדנה אפורה עם הכיתוב "כאוס". לעומתה, הגברת הראשונה של צרפת קרלה ברוני הקפידה על מראה שיהלום את מעמדה, אך גם יתייחס למורשת הסאן לורנית. חליפת הטוקסידו השחורה שלבשה, המזוהה עם המעצב המנוח, היתה רשמית ואופנתית כאחד. את המראה השלימו סריג אפור והאקססורי ההכרחי – נשיא צרפת ניקולא סרקוזי.

אלכסנדר מקווין בלוויה של איזבלה בלאו. כובע מעוצב כסימן לאבל (צילום: gettyimages)
אלכסנדר מקווין בלוויה של איזבלה בלאו. כובע מעוצב כסימן לאבל (צילום: gettyimages)

יש מקרים שבהם מעיזים האבלים להקצין את הופעתם אף יותר, בעיקר כשמדובר בטקס של אושיה נוצצת מתחום האופנה. אז הופכת הלוויה למיצג אופנתי מרהיב שכולו רטרוספקטיבה אנושית לסגנונו של הנפטר. בלווייתה של איזבלה בלאו, למשל, בלט הצורך הרגשי של המוזמנים לערוך הומאז' לאהבות האופנתיות של עורכת האופנה. האורחים המעטים שהורשו לקחת חלק בטקס המשפחתי חבשו על ראשם כובעים מוזרים בעיצובם של פיליפ טרייסי וסטיבן ג'ונס – הכובענים שהיו אהובים על בלאו ושהפכו לחלק בלתי נפרד מהופעתה.

טקס האזכרה שהתקיים בספטמבר אשתקד למעצב האופנה אלכסנדר מקווין, ששם קץ לחייו בפברואר 2010, הוא דוגמה נוספת לחגיגת פועלו של הנפטר. תאריך האירוע, שנערך במקביל לשבוע האופנה בלונדון, רמז כי הנוכחים יספקו פרשנות משלהם לרעיון של תחיית המתים. ואכן, למרות שרבים מהמוזמנים הגיעו לקתדרלת סנט פול בלונדון בלבוש שחור ומאופק, הידועניות ואנשי האופנה שבאו להיפרד מהמעצב לא החמיצו את ההזדמנות לאוורר את פריטיו האיקוניים.

שרה ג'סיקה פרקר בטקס הזיכרון לאלכסנדר מקווין. תצוגת אופנה מאולתרת (צילום: gettyimages)
שרה ג'סיקה פרקר בטקס הזיכרון לאלכסנדר מקווין. תצוגת אופנה מאולתרת (צילום: gettyimages)

תצוגת האופנה המאולתרת בכניסה כללה את קייט מוס, שלבשה שמלת עור של מקווין ומקטורן שחור; אייקון האופנה דפני גינס, שהגיעה בנעלי פלטפורמה אימתניות בעיצובו ובכובע בלתי נשכח; שרה ג'סיקה פרקר, שלבשה שמלה לבנה שמעליה מעיל שחור בעיצובו של מקווין; ועורכת ווג האמריקאי אנה ווינטור, שבחרה גם היא במעיל שחור עם רקמה מוזהבת בעיצובו.

כמובן שיש מקרים שבהם האגו מתעלה אפילו על האבל, והצורך לזכות בעוד כמה תמונות משתלט גם על בחירת המלתחה. בטקס לזכרו של כוכב הפופ מייקל ג'קסון התנהל קרב מר בין שתי אחיותיו, ג'נט ולה-טויה ג'קסון, כשכל אחת מהן מנסה להפגיז עם כובע בולט יותר. המורשת של ג'קסון תחכה – הן כאן כדי לגזור קופון תקשורתי. למרות ששתיהן בחרו בשחור אצילי, ג'נט התגנדרה בכובע בסגנון שנות ה-40 שהולחם על ראשה, ולה-טויה בחרה בכובע רחב תיתורת, שהסתיר מהציבור לא רק את עיניה הדומעות אלא גם את ניתוח האף הכושל שאיתו היא מתהלכת.

בעולם הזוהר שמעבר לים, אם כן, "לדפוק" הופעה זו אף פעם לא מילה גסה, גם לא כשמדובר בלוויה. אולי בדיוק בזירה האופנתית הזו, שבה נדרש האדם להתגמד ולהשתופף אל מול האבל הגדול והכבוד האחרון למת, המתלבשים הישראלים מוצאים עצמם מנצחים, או לפחות "לבושים בהתאם".