בשבוע שעבר פורסם בערוץ האופנה של Xnet ריאיון עם יועצת התדמית תמי לנצוט ליבוביץ', שמתכננת לפתוח קייטנה לנערות. כדי להבהיר במה עוסקת הקייטנה, סיפרה לנצוט לייבוביץ' על מקרה של נערה בת 14 שהגיעה אליה לייעוץ לאחר שעברה תקיפה מינית. לדבריה, "היא הביאה בגדים, התלבשה... הבהרתי לה איך נראית זונה בעצם, ולמה היא משכה נגדה את אותו אחד שהיום הוא בכלא". בהמשך, הוסיפה ליבוביץ' אמירה כללית על נשים שמתלבשות בחצאיות קצרות: "אם היא לובשת את זה כמו ליידי, ונכנסת לאוטו וסוגרת את הרגליים ולא רואים שום דבר, זה בסדר - או שהיא הולכת עם מיני כמו שראיתי אתמול ברחוב. מה אני אגיד לך, מה לא ראו לה?! כמו זונה. אנס לא הולך לכל אחת".

ובכן, גברת לנצוט ליבוביץ', הנה כמה עובדות:

במחקר על מיתוסים הקשורים לאונס, הסוציולוג ג'ון האמלין מאוניברסיטת מינסוטה מציין כי ברוב המוחץ של המקרים, אונס הוא מעשה אלימות מתוכנן ולא אקט ספונטני בתגובה לנסיבות. 60 אחוז מהאנסים שהורשעו היו נשואים או במערכת יחסים בעת האונס, כלומר, הם לא חיפשו יחסי מין אלא אקט אלים של השתלטות בכוח. מטא-מחקר שהקיף עשרות שנים של מחקרים ופורסם ב-2010 במגזין הבינלאומי ללימודי נשים, מצא כי אין כל קורלציה בין סגנון הלבוש של נשים לבין הסיכוי שיותקפו מינית. נשים הותקפו ונאנסו כשהיו לבושות בסגנונות שונים, ללא עלייה במספר התקיפות ככל שהלבוש חשוף יותר.

אונס הוא הפשע היחיד בו הקורבן, הנאנסת, מואשמת בעוול שנעשה לה עצמה. הסיבה היא פסיכולוגית: אונס הוא מצב של חוסר ישע מוחלט. אנשים רוצים להאמין כי יש משהו שאפשר לעשות על מנת להחזיר לעצמם את השליטה, כדי שלא יצטרכו לחשוש שגם הם עלולים להפוך לקורבן חסר ישע. המחשבה שיש משהו שהם יכולים לעשות כדי למנוע את התקיפה, מעניק להם תחושת ביטחון מסוימת.

למרבה הצער, תחושת הביטחון הזו מזויפת. סגנון לבוש צנוע לא יכול להגן על נשים מפני תקיפה, ישנן אפילו ראיות לכך שבחירה בלבוש פחות חושפני עלולה להשיג את המטרה ההפוכה. מחקר שערכה החוקרת לין ריצ'רדס, שפורסם בג'ורנל אוף סייקולוג'י (1991), העלה כי אנסים נטו במקרים רבים לבחור כקורבן נשים שהתלבשו בצורה צנועה, משום שנתפסו כביישניות וכנועות, ולכן כנוחות יותר למניפולציה ולהשתלטות פיזית.

לסיכום, גברת לנצוט ליבוביץ', אם את מתכוונת ללמד נערות שהן יכולות למנוע תקיפה מינית אם רק "יתלבשו נכון", הרי שאת מטעה אותן ומשקרת להן. את מעניקה להן אשליית הגנה וביטחון נטולת כל אחיזה במציאות. בנוסף, כשאת מאשימה אותן ב"הזמנת" התוקף באמצעות לבוש חושפני, את מעניקה לתוקפים תירוץ להמשיך ולעשות את מה שתכננו לעשות ממילא. אנסים תוקפים כי הם יכולים ורוצים. גברת לנצוט ליבוביץ', לפי עדותך, לא נרתעת מלהשוות נערה צעירה שהותקפה מינית לזונה. מה תגידי על מישהי שמוצאת צידוקים למעשה אונס?