הרבה לפני שקובי פרץ ומושיק עפיה למדו לשנן את המילה מטרוסקסואל, גברים מזרחיים בעלי מודעות לאופנה וטיפוח התמקמו במנעד הכינויים שבין צ'חצ'חים לערסים. לטווסיים מביניהם אף הודבק הכינוי ז'ונגלר – שאותו השיבה בשנים האחרונות מרגלית צנעני כתיאור של פרחי שירה שעושים לה "שליכטה בלב". לנחמדים פחות קראו "הפנתרים השחורים", התנועה החברתית שהוקמה בשנת 1971 בסמטאות שכונת מוסררה בירושלים על ידי בני הדור השני לעלייה ממדינות ערב.
הפרק הרביעי בסדרת הטלוויזיה התיעודית "צו האופנה", שישודר הערב בערוץ הראשון, מזגזג קדימה ואחורה באופנת שנות ה-70, בניסיון לנתח את אופנת הגברים של אותו עשור – אופנה שקראה תיגר על ההגמוניה האשכנזית בכל היבט. החל במכנסי הטייבס והחליפות הלבנות שלבשו כוכבי הזמר המזרחי זוהר ארגוב, שימי תבורי וניסים סרוסי, ועד לחליפות המחויטות של ראש הממשלה מנחם בגין ומאוחר יותר של חברי סיעת ש"ס. "המהפך" של 1977 בפוליטיקה הישראלית ומינויו של בגין לראשות הממשלה הקרינו באופן ישיר על התרבות המקומית ועל המלתחה הגברית. החולצות הלבנות ומכנסי החאקי של חברי מפלגת מפא"י פינו את מקומם למיסטר אלגנס של מפלגת הליכוד, שכבש את מקומו בכנסת חנוט בחליפת שלושה חלקים ועניבה. על מראה זה שמר בנחרצות, בין אם בנאום בבית ז'בוטינסקי או בביקור חיילים בבסיס צבאי.
