"אין נשים פשוטות, כל אישה היא מיוחדת", אומרת מעצבת האופנה הגר אלמביק כשאנו נפגשים לרגל השקת קולקציית הקיץ של אלמביקה, המותג שבראשו היא עומדת בשש השנים האחרונות יחד עם ד"ר ג'ודי פדלון. על הרומן העסקי בין השתיים כבר נכתבו מגילות. פדלון, חברת נעורים של אלמביק, קראה בתקשורת לפני כתשע שנים על נפילתה של אלמביק ושל המותג הגרה שנברא בצלמה, והציעה לה להקים יחד מותג אופנה חדש. כיום אוחז אלמביקה ב-11 סניפים ברחבי הארץ. עדיין, ולמרות ההפרדה הברורה, קורה שאלמביק עוד מתבלבלת בשמות ומכנה את מותגה "הגרה". "מה לעשות", היא מתנצלת בעדינות, "זה היה חלק גדול ממני".

קולקציית הקיץ הנוכחית, "קצוות" שמה, היא הראשונה שבה פונה אלמביק לנשים במידות "פטיט", שיכולות להשתחל גם לסקיני ג'ינס. "הקולקציה נולדה לאחר שהמון נשים אמרו לנו 'אתן לא צריכות לפגוע בנו, בנשים הקטנות'. הן באו בדרישה שנעצב בגדים גם להן", היא מסבירה את המהלך. קבוצת "פטיט" היא החטיבה השלישית בקולקציה, כאשר לצדה נמצאות הקבוצה המרכזית Alembika (פריטים במידות 48-38) וקבוצת Curvy (עד מידה 54).

הגר אלמביק. ''האמת והתכל'ס לא בהכרח חופפים'' (צילום: גורן ליובונציץ)
הגר אלמביק. ''האמת והתכל'ס לא בהכרח חופפים'' (צילום: גורן ליובונציץ)

החיים זה לא קמפיין

לצילומי הקולקציה נבחרו בלוגרית האופנה העסיסית ריי שגב והדוגמנית אלינה ליפשיץ. בעוד ליפשיץ משמשת על תקן השדופה האולטימטיבית, שגב, מידה 42, קורצת לנשים מלאות. זו הפעם הראשונה שאלמביק מצלמת דוגמנית שחצתה את מידה 38, והיא לא מרוצה בלשון המעטה. היא מעדיפה אותן רזות-רזות. לשאלה מדוע מותג שחרת על דגלו פנייה לנשים מלאות מנציח בצילומי הקמפיין שלו דוגמניות רזות (בעבר היו אלה מעיין קרת ויעל רייך), עונה אלמביק תגובה מפתיעה: "נשים מלאות מעדיפות פרזנטוריות רזות", היא פוסקת.

ציפיתי לתשובה הפוכה.

"תמיד לקחתי דוגמניות רזות. אני זוכרת שבגלגול הקודם שלי כמעצבת לקחנו דוגמנית שנראתה אנורקטית, וגם אז נכנסו נשים במידה 50 ואמרו 'זה מה שאנחנו רוצות ללבוש'. אי אפשר לגשר על הפער הזה".

במילים אחרות, נשים מלאות חושבות רזה.

"תלוי. באופן כללי, נשים אוהבות לראות דוגמניות רזות בקמפיינים, גם למידות גדולות. הפוך זה לא יקרה. בחורה קטנטונת שתראה דוגמנית גדולה לא תרצה ב-99.9 אחוז מן המקרים לקנות את הבגד. מאידך, אישה מלאה תעדיף להיות מזוהה עם דוגמנית קטנטונת. ג'ודי, השותפה שלי, תמיד אומרת שהיא לא מרגישה בנוח עם זה. אני אומרת שמניסיון וידיעת האישה, לנשים מלאות יותר נוח עם זה. זה ויכוח תמידי בינינו – היא מדברת על האמת ואני מדברת על התכל'ס, שהם לא בהכרח חופפים".

זו הסיבה שבחרת לצלם את הקולקציה על שני מודלים של נשים?

"כן, אבל אני מוכרחה להודות שעל ריי חלק מהבגדים לא נראים טוב בתצלום. הייתי נכנסת איתה בשמחה למיטה, אבל משהו בפורמט פחות עובד. אין מה לעשות, החיים הם משהו אחד ותצלום אופנה הוא משהו אחר. זו סוגיה שאני תמיד מוטרדת ממנה. אני אוהבת פלוס סייז, אבל כשאתה מצלם בגד על אישה מלאה אתה רואה המון גוף ולא בגד".

''לא הקטנו, הוספנו'' (צילום: ינאי יחיאל)
''לא הקטנו, הוספנו'' (צילום: ינאי יחיאל)

אני נגד כל מה שנגד

הקולקציה החדשה של אלמביקה מתגלה כנקייה יותר מקולקציות עבר של המותג. הגזרות רכות יותר, יש פחות שילובי בדים צעקניים, ונדמה כי המותג נמצא בתהליך רענון עם שמלות בסגנון שנות ה-50 וחולצות משי שנופלות ברכות על הגוף. בסטודיו של אלמביק מתקיים דיון ער בינה ובין המעצב הצעיר אסף ריב, שעובד בבית האופנה. שמלה עם חיתוכים אנכיים בשילוב הצבעים אפור, שחור ולבן נמצאת במרכז השיח: איזו גרסה מוצלחת יותר – זו עם כיסי השק הקדמיים או זו בלעדיהם?

אלמביק מציינת כי הדיאלוג עם ריב ("איש מקסים ומוכשר. יחיד במינו"), שעובד בצמוד אליה ואל המעצבתחיה ניר (לשעבר "כתומנטה") שהצטרפה לסטודיו בחודשים האחרונים, מעוררת ומעניקה לה עין נוספת. על חלוקת הסטודיו עם ניר היא אומרת: "בשבילי זו התנסות. לא עבדו מתחתיי או לצדי בעבר. יש בזה הרבה פלוסים, אבל גם יש קושי של שני אגואים שעובדים בצמוד. לה יש את מה ששלה ואנחנו הולכות בזהירות אחת ליד השנייה".

הבחירה להצעיר את המותג אלמביק והפנייה לנשים רזות היא חלק ממגמה שעוברת בשנים האחרונות על שוק המידות הגדולות בישראל. להיות גדולת ממדים מעולם לא היה להיט בענף האופנה, אך כשהצרת המידות מגיעה גם מבתי אופנה שאמורים לגלות טולרנטיות למידות גדולות – נדמה כי מתחולל כאן שינוי. "לא הקטנו, כי אם הוספנו", אומרת אלמביק בתגובה. "אני מנסה להסתכל על אישה בצורה הוליסטית, ובגלל זה יש לנו במותג גם קו תיקים וייבוא של נעליים".

לאחרונה יש דיון נוקב על שלטון הרזון. נשים רבות תוקפות אותו, ובהן גם ראש המחלקה לאופנה בשנקר לאה פרץ, שהתראיינה בנושא ל-Xnet . את מרגישה שעושים כאן עליהום על נשים רזות?

"יש לי חברות פמיניסטיות שלא אוהבות את הדיבורים שלי, אבל אני נגד כל מה שנגד. זה כמו מלחמת הקוטג' עכשיו. שני שקל זה הסיפור? אני בעד דיון ציבורי, אבל לא על זה תיפול המדינה. אולי זה צריך להתחיל איפשהו, אבל הממשלה מעדיפה שידברו על קוטג' ולא על דברים אחרים".