ננה שרייר היתה ילדה בת תשע כשחלמה לרקוד פלמנקו. "היו לנו בבית זוג נעלי פלמנקו אדומות", היא משחזרת את ילדותה בקרית ים, שצפה ועולה בזיכרונותיה לאחרונה – כפי שמצטייר גם מסדרת הדוקו-ריאליטי "מחוברות 2", שבה היא משתתפת. "אני לא יודעת אפילו למי הן היו שייכות", היא אומרת. "אבל הן פשוט חיכו לי. לצערי, אבא שלי לא הרשה לי ללמוד פלמנקו. לטענתו זהו ריקוד ארוטי, אז הוא אסר עליי לרקוד". נעלי הפלמנקו האלו מלוות את שרייר עד היום, ותוכלו לראותן תלויות על הבר של מסעדת ננוצ'קה שבבעלותה. זוג אחר שהיה לה נגנב על ידי לקוח, ודאי שיכור, אבל הזוג שנותר הספיק כבר לשמש את רגליה הקטנות של בתה עדן, שלמדה במשך כחצי שנה פלמנקו וכך הגשימה את חלום הילדות של אמה.
בתצלומי הפולארויד של צלם האופנה דור מלכה מביטים המשתתפים בתערוכה ישירות למצלמה. התצלומים נראים כמעט עירומים ומחוספסים – נטולי פוטושופ או עיבוד מחשב. הנעליים צולמו בנפרד. עלון מסבירה שהבחירה בהפרדה היא אמנותית, והמטרה היא לעצב באופן שונה את החלל. "יש עוד סימני שאלה", היא אומרת שלושה ימים לפני הפתיחה. "נחליט במקום".
מעצבת הנעליים שלי סתת מצולמת לצד נעלי עקב צבעוניות – ניגוד מוחלט לאג'נדה האופנתית שלה, הדוגלת בנעליים שטוחות, לרוב בשחור. הצלם עדי ברנדה צולם עם נעלי עור אפורות בגובה הקרסול אשר, לדבריו, מגלמות את כל האפשרויות בחיים. מעצבת האופנה טובה'לה חסין בחרה להציג כפכפי פלסטיק פשוטים המעוטרים בפנינים ובאבני סברובסקי, שאותם היא מייצרת כבר קרוב לעשור. "אני חושבת שיש לזה ערך מוסף כשאת לובשת שמלה פשוטה", אומרת חסין. "יחד עם הכפכפים מתקבל מראה רוחני, צעיר ונעים. זה עושה את כל ההליכה שלך יפה יותר".
אין עוררין כי אם היתה נבחרת קבוצה שונה של אנשים, היינו זוכים לאוסף סיפורים אחר, אולי מרתק יותר. במקרה שלפנינו, חלק מהבחירות לא מצליחות באמת להאיר פן חדש ומקורי באישיותם של המצולמים – בוודאי לא אצל קהל שאינו ער לדמות כמו אביגיל רוז, או מתעניין בפטיש של תמרה יובל ג'ונס למגפי בוקרים.
גלריית Design Space, רחוב אליפלט 26 (פינת דרך יפו), תל אביב. שעות פתיחה: יום ה' 5.5, 23:00-17:00; יום ו' 6.5, 19:00-10:00; שבת 7.5, 20:00-10:00. מחיר כניסה: 10 שקלים.
