עם כמויות של אמביציה וכריזמה יוצאות דופן, אין זה פלא שלילך אלגרבלי והמותג שלה "לילמיסט" מוכרים גם לאלה שלא ממש נמנות עם קהל לקוחותיה הקבוע. אף שמעולם לא למדה עיצוב אופנה באופן רשמי, בשבע השנים האחרונות הפך "לילמיסט" למותג אופנה עילית ייחודי שחביב על מיטב כוכבות ארצנו, שמאמצות אותו תדיר להופעות על השטיח האדום.

וכאילו שלא די בכך, בימים אלה ממש היא משיקה קו אופנתי חדש העונה לשם Made by Lilamist, אשר ייתן מענה לנשים הרבות שאוהבות את הסגנון של אלגרבלי, אך לא יכולות לרכוש את מוצריה בגלל מחירם או בשל ראוותנותו של הבגד. מדובר בקו קליל יותר, פשוט יותר ובעיקר זול יותר (בהרבה) מזה של "לילמיסט", שיופץ בחנויות רבות ברחבי הארץ.

לשמחתנו הרבה, גילינו שרגע לפני תחילת העבודה על Made by Lilamist, היא ניהלה משא ומתן לגבי האופציה להיות סטאז'רית בבית האופנה הפריזאי של ז'אן פול גוטייה, אך בסוף החליטה לוותר לטובת פיתוח מותג נוסף על שמה. "הייתה לי כוונה מאוד ברורה להתמחות בבית אופנה בסדר גודל כזה של 'גוטייה' או 'שאנל'. מה שהכריע את הכף לטובת 'בית גוטייה' היה סרט שראיתי עליו ועורר בי רצון עז לקחת חלק בדבר הגדול הזה כאנונימית. תכננתי לנסוע לשלושה חודשים ולקפוץ ארצה לסופי שבוע פעמיים בחודש. חשבתי לעצמי שאם זה היה עובד יפה, הייתי עושה את זה כל שנה. רציתי להתנסות בכזה דבר, שהוא גדול מהחיים, כדי לדעת איפה אני עומדת".

בואי נתחיל עם השאלות החשובות באמת – את מי בארץ את הכי אוהבת להלביש?

"הלבשתי בארץ את כולן. אני לא חושבת שיש מישהי שלא הלבשתי לאירוע כזה או אחר, מסוקר יותר או פחות, ותמיד צלחתי את הביקורות. בעבודה עם סלבס חייבת להיות הפריה הדדית, ופעמים רבות דאגתי בעצמי להופעה כולה, כולל לנעליים, לאבזור ולאיפור. היו כמה רגעים מכוננים, היסטוריים אפילו, כמו טקס האוסקר הישראלי לפני כחמש שנים, שבו רונית יודקביץ' לבשה שמלה שלי. זכורות לי גם הופעה מוצלחת של דורין אטיאס, שלבשה מכנסיים גבוהים שחורים וחולצה בעלת שרוולים ענקיים, החתונה של מיכל ינאי ועוד הופעות רבות של נינט. אני מיסדתי את עניין 'אצל מי התלבשת?' של הסלבס".

את רואה את עצמך משתתפת באיזושהי הפקה טלוויזיונית?

"קודם כל, אין כמעט הפקה שלא הוזמנתי אליה, אך למעט הפקה אחת שהסכמתי להשתתף בה, סירבתי לכולן. אני לא יכולה לומר בוודאות למה סירבתי. לזו שכן השתתפתי בה נעניתי כי היה בה מימד רגשי. מדובר בהפקה של 'מחוברות', שתשודר בקרוב. שילבו אותי בפרקים האחרונים כסוג של 'מנטור' לבחורה שכאשר פגשתי אותה לראשונה היא הזכירה לי את עצמי בגילה, ואז שיתוף הפעולה בא לי יותר בטבעיות.

"להשתתף בשעשועונים ובתכניות ריאליטי למיניהן ממש לא מעניין אותי, אלא אם כן יש שם מימד מפתח ומעורר מחשבה. מלבד זאת, הציעו לי הרבה פעמים להיות המלבישה הראשית בתכניות כמו 'הדוגמניות', אך סירבתי גם לזה, בעיקר כי זו עבודה מטורפת ואני זוכה למספיק חשיפה גם ככה. יותר חשוב לי שהבגדים שלי יופיעו בהפקות אופנה".

מאיפה את שואבת השראה - מתצוגות אופנה? מכוכבות?

"החיים שלי הם ההשראה שלי וכל דבר מהווה השראה עבורי. תמיד הייתי בתנועה, טיילתי הרבה בעולם, פגשתי אנשים, חוויתי חוויות, הכרתי תרבויות חדשות, וכל הדברים הללו הם מכלול עולמי הפנימי, שממנו אני שואבת השראה. אני חושבת שכל יוצר חייב להיות רב־מימדי ולא חד־גוני. כל דבר שאני עוברת בחיים, אפילו מפגש עם לקוחות, הוא חלק ממני והוא משפיע על היצירה שלי".

ספרי לנו קצת על המותג החדש.

"את Made by Lilamist הקמתי כדי לתת מענה לבנות רבות שנכנסו לחנות, אהבו והתרגשו מהבגדים, אבל לא יכלו לעמוד במחירים הגבוהים ולקנות אופנת קוטור".

מה גרם לך ליצור בגדים באיכות גבוהה כל כך במקום שבו פחות מעריכים תכונות שכאלה?

"כשהגעתי לתל אביב הייתה פה אדמה שוממה, אך בסופו של דבר הגענו לסנכרון בין 'ביצת תל אביב' לבין מה שקורה בעולם. זמינות המידע דרך האינטרנט עזרה לי לקרב בין שני העולמות הללו, וזה הרגיש רענן וחדשני. המטרה מלכתחילה לא הייתה להעלות את הרמה או להביא את חו"ל לתל אביב, אבל זה פשוט קרה. העליתי את הרף. דגמים שעשיתי בהתחלה נתפסו כמוזרים מדי, וקיבלתי מבעלי חנויות תגובות כמו 'מי תלבש את זה?'. אם אראה לך את הדגמים האלה היום, את תראי שאלה פריטים שנמצאים היום בארון של כל בחורה".

תארי את הלקוחה הישראלית.

"הלקוחה הישראלית, לפחות זו שמגיעה אליי, מבינה בבגדים ומחפשת דברים טובים. קהל הלקוחות מגיע מתרבויות שונות, ועל כן הוא רבגוני: יש בורגניות, יש מקומיות, יש פרובינציאליות ויש נשות עלייה. השוק קטן אך מאתגר, כי הלקוחות הן פונקציונאליות. לבחורה הישראלית חשוב לספק הופעה בלתי נשכחת, וקשה לעשות זאת מבלי לתת פומפוזיות לבגד. בעניין הזה אני מאתגרת את עצמי בכל פעם מחדש. ליצור שמלה שנרכסת ברוכסן ובחגורה, ושהלקוחה יכולה להשחיל את ידיה אליה במקום הטבעי - זה אתגר פונקציונאלי ועיצובי.

"אני לא מאמינה שהלקוחה הישראלית אוהבת את הפריטים המתחכמים האלה, שבהם היד נכנסת ממקום לא צפוי ואחר כך יש עוד מיליון ליפופים שצריך לעשות. הלקוחה הישראלית גרמה לי להצליח בזה שהיא קונה ממני שמלה, ואם אפתח את הארון שלה בעוד עשר שנים, השמלה הזאת עדיין תהיה שם".

בארון של לילך:

1. קרדיגן: אנטרופולוג'י

2. כובע: Century 21

3. נעליים: מייסיז

4. עגילים: שוק העתיקות בדיזנגוף

5. קשת: עשתה בעצמה