ב-8 באפריל חוגגת המעצבת ויויאן ווסטווד את יום הולדתה ה-70, ומוכיחה פעם נוספת שאף גיל לא יכול להאט אותה – היא אוחזת בבטחה במקומה במרכז סצנת המעצבים, מוציאה קווי אופנה ייחודיים ומפגינה אנרגיות שיכולות לבייש סטודנטיות צעירות. כמה ימים קודם, ב-2 באפריל, מצוין גם יום הולדתה ה-70 של אושיה אופנתית בולטת נוספת: גרייס קודינגטון, הסטייליסטית הטובה בעולם. וכמו ווסטווד, גם היא לא נותנת לשנים להשפיע על קצב העבודה שלה. בכלל, לווסטווד ולקודינגטון יש לא מעט במשותף: שתיהן נולדו באנגליה והפכו לשם דבר ברחבי העולם; שתיהן נשות אופנה חזקות, דעתניות, מוערכות וסופר יצירתיות; לשתיהן רעמת שיער ג'ינג'ית שממנה אי אפשר להתעלם. קבלו אותן אחת מול השנייה – שתי מהפכניות צעירות בנות 70 שממש לא מתכוונות לפנות את השטח.

הפריצה המקצועית

גרייס קודינגטון נכנסה לעולם האופנה בגיל 18 כדוגמנית, ואף זכתה בפרס הדוגמנית הצעירה של ווג. ב-1961 קטעה תאונת דרכים את הקריירה שלה, אך היא חזרה לעבוד אחרי כשנתיים. ב-1968 הוצעה לה משרה של עורכת זוטרה במגזין ווג הבריטי. היא התחתנה והתגרשה פעמיים, עזבה את ווג לטובת תפקיד מנהלת העיצוב של קלווין קליין, וב-1988 חזרה לאחד כוחות עם עורכת המגזין אנה ווינטור – הפעם בווג האמריקאי. מאז התקבע מעמדה כסטייליסטית מחוננת ומוערכת, ולמרות חילוקי הדעות היצירתיים שלה עם ווינטור היא הפכה למנהלת הקריאטיבית של המגזין המצליח.

ויויאן ווסטווד היא לא ספק השואו הכי גדול של עולם האופנה. את דרכה המקצועית החלה בצורה פרובוקטיבית אופיינית כשפתחה ב-1971 את הבוטיק Let It Rock ומאוחר יותר את Sex. ביחד עם שותפה העסקי ואהובה דאז מלקולם מקלארן היא הלבישה את להקת הסקס פיסטולס ולמעשה יצרה את אופנת הפאנק. היא הפכה למלכת הפאנק, לנציגה הרשמית של הרחוב הלונדוני ושל קול מהפכת הצעירים – תואר שנשאר איתה עד היום. ב-1981 הציגה את הקולקציה הרשמית הראשונה שלה, ומאז הספיקה להכניס לאופנה את הפיראטים, הקאובויים ובגדי אגדות ילדים. ב-1990 השיקה קו גברים וזכתה בתואר "מעצבת השנה", ומאז המשיכה לזכות בפרטים נוספים רבים (כולל פרס על הישגיה בעולם האופנה הבריטי שהוענק לה ב-2007).

התרומה האופנתית

גרייס קודינגטון יוצרת במטה קסם עולם דימויים מקורי בכל הפקה שלה לווג. היא בונה פנטזיה מרגשת ומתייחסת לאופנה כאל משחק. אם זה לא מספיק, היא גם יודעת לזהות מה הדבר החם הבא ולגרום לצלם לתפוס את התמונה המדויקת ביותר. כנראה שככה זה כשאת ממשיכה לרדוף אחרי היופי ולא מתפשרת על פחות משלמות.

ויויאן ווסטווד היא ארכיטקטית מרדנית של בגדים שנויים במחלוקת. לעולם לא תיכנע לתכתיבי אופנת המיינסטרים, ותמיד תבחר בריבוי שכבות, צבעים וקישוטים – דבר שקנה לה קהל מעריצים נאמן. אך למרות שבירת המוסכמות, ווסטווד הגיעה למעמד שבו גם הממסד מתכופף בפניה. ב-2006 היא קיבלה את התואר האצולה היוקרתי Dame ממלכת אנגליה אליזבת השנייה.

האישה הפרטית

גרייס קודינגטון שמרה את עצמה מוסתרת מעיניי מרבית הציבור, כולל חובבי האופנה, עד יציאתו לאקרנים של הסרט "גיליון ספטמבר". שם היא התגלתה כאמנית אופנה אמיתית המסרבת להתחשב בשיקולי מסחריות, כמו גם כאחת היחידות שמוכנה לעמוד בגאון מול ווינטור המאיימת – דבר שקנה לה מיד את אהבת הקהל. למרות שהחלה כדוגמנית, נראה שקודינגטון מעדיפה בהחלט לנהל את המהפכה שלה כשהיא מוסתרת מהמצלמה. היא גם מקפידה על לבוש צנוע ושומרת את היצירתיות לדפי הכרומו. בחייה האישיים היא חובבת חתולים מושבעת ואף פרסמה עם בן זוגה ב-20 השנים האחרונות, מעצב השיער דידייר מאליג, את "The Catwalk Cats" – ספר על החתולים שהם מגדלים. היא כתבה, הוא אייר.

ויויאן ווסטווד היא לוחמת זכויות אדם ידועה שלקחה חלק באינספור אירועי התרמה למען זכויות הפרט ולמען יחס הוגן לבעלי חיים. פעילותה האקטיביסטית אף גולשת לעיצוביה. ב-2005, למשל, השיקה קו טי שירטים עם הכיתוב "אני לא טרוריסט", שבא למחות על מדיניות הלחימה של בריטניה בטרור. מדיניות הפוגעת, לטענת ווסטווד, בזכויות הבסיס של האינדיבידואל. בחורף 2007 היא עיצבה קולקציה שלמה בהשראת סיפורו של אינדיאני שהואשם ברצח שני סוכני FBI ונגזרו עליו שני מאסרי עולם. בניגוד לקודינגטון, ווסטווד אף פעם לא פספסה הזדמנות לתפוס את אור הזרקורים ולעשות עוד קצת בלגן – גם על מסלולי התצוגות שלה היא ממשיכה לככב במראה אקסצנטרי ובראש מורם.