אז מה, בעצם, הקטע שלנו עם נעליים? לא שכולנו אימלדה מרקוס, אבל עמוק בפנים כולנו היינו רוצות להיות. אם נודה על האמת (ועל הפירוט של כרטיס האשראי,( נעליים עושות לנו את זה.
וגם אם יש נשים שבגדים לא ממש מדברים אליהן (נו, השכנות של הבחור שבנוי לקשר,( נשים שסולדות מנעליים קשה למצוא. אנחנו קונות נעליים גם אם הן יקרות מאוד, גם אם הן לא נוחות, אפילו אם סביר להניח שלא ננעל אותן.
למה בעצם? "קודם כל, מפני שלנעליים יש אישיות", עונה איריס תלמי, מורה לעיצוב נעליים במחלקה לעיצוב אופנה במרכז האקדמי לעיצוב וחינוך ויצ"ו חיפה. "שלא כמו בגדים, הן לא מקופלות על מדף: הן עומדות כמו פסל, מסתכלות עלייך, ואת מסתכלת בחזרה. יש בהן משהו כמעט אנושי; קל לדמיין את הדמות שתצמח מתוכן. הן מזמינות פנטזיה, ואנחנו רוצות להיות חלק ממנה".
הפנטזיה הזו מתחילה כבר בילדות: "אפשר למצוא נעליים בתפקיד מרכזי ברבות מאגדות הילדים", אומרת ד"ר רוני הלפרן, מרצה בתוכנית ללימודי נשים ומגדר באוניברסיטת תל אביב. "הנעל של סינדרלה, הנעליים של דורותי בקוסם מארץ עוץ, הנעליים השחוקות ממחולות בסיפורי האחים גרים – הן מאפשרות תנועה יצרית, לא מרוסנת ומלאת עונג, שלא מוכפפת לחוק ולסדר".
ולמה דווקא נעליים? "לכל איבר בגוף יש גם תפקיד סמלי", עונה ד"ר דיאנה לוצאטו, חוקרת גוף וסוציולוגית של מגדר מהאקדמית תל אביב-יפו. "הגוף נשען על הרגל, ולכן היא זו שמאפשרת לנו לשחק עם הזהות שלנו. בעזרת הנעליים אנחנו קובעות איך נרגיש, איך ניראה, איך נזוז: כשאנחנו רוצות להרגיש חזקות ננעל נעלי עבודה ונלך בנחישות; רוצות להרגיש עדינות ומפתות? ננעל נעלי עקב, נלך בעדינות ונעכס. הנעליים מסמלות מי אנחנו, מה הטעם שלנו, כמה כסף יש לנו".
קיצור תולדות הנעל
ממתי בעצם יש נעליים בסביבה? "הנעליים הראשונות שנמצאו בחפירות ארכיאולוגיות היו סנדלים מזהב טהור שנמצאו בקברות הפרעונים", מספרת איריס תלמי, "המגפיים הראשונים תועדו בתקופת המלכה אליזבת הראשונה (במאה ה-16). באותה תקופה הומצאו גם העקבים: כשהתחיל לזרום ביוב ברחובות הוסיף מעמד האצולה עקבים לנעליו, כדי לא לבוסס בזוהמה. מאז משמשות בעצם הנעליים סמל סטטוס, שמפריד בין מעמדות. "מעניין לדעת שכמעט כל עיצוב נעליים שמופיע היום, הופיע כבר בהיסטוריה. כבר מתקופות קדומות נעליים יוצרו במגוון חומרים וצבעים, עם תחרות וחרוזים. עם זאת, עד היום מיוצרות נעלי עור בעבודת יד, בשיטה המסורתית. זה גם מה שגורם להן להיות יקרות יחסית".
נעלי עקב: כוח או חולשה?
מבין כל הנעליים, ידוע כי סוג אחד מעורר פרץ רגשות בלתי מרוסנים: נעלי העקב. ילדות מתות עליהן, נשים מביטות בהן בהערצה או באיבה, גברים משתגעים מהן, אורתופדים שונאים אותן. מה יש בהן, בנעלי העקב הדקיקות, שמטריף אותנו? האם הן מסמלות כוח או דווקא חולשה של הגוף הנשי?
"במשך דורות יוצרו נעלי נשים על ידי גברים, והם אלה שקבעו את האופנה", אומרת האנתרופולוגית ד"ר שלי שנהב, "הם אלה שקבעו שנעליים נשיות הן נעלי עקב – על אף שנעלי עקב מנוגדות לכל היגיון ויציבה נורמלית, ועלולות להזיק. בעיניי העקבים דומים למחוכים של פעם, שמנעו מנשים לנשום. זה מזכיר קצת את קשירת הרגליים הסינית, שהיא ביטוי קיצוני של שליטה גברית על הגוף הנשי: מקבעים את הגוף, מפריעים לו לגדול, ובסופו של דבר האישה ממש לא יכולה ללכת".
"מאז ומתמיד סימנו הנעליים מיניות נשית – אבל גם כלי לרסן אותה", אומרת ד"ר הלפרן. "בסינדרלה, למשל, נעל הזכוכית שבידי המלך הופכת לכלי מיון קשוח: רק מי שרגלה (ומיניותה) תתאים למידה, תזכה להיכנס לארמון. כשהאחיות הרעות של סינדרלה מנסות לנעול את נעל הזכוכית, האמא מייעצת להן לחתוך את העקב או הבוהן: 'כשתהיי מלכה לא תצטרכי ממילא ללכת,' היא אומרת לבנותיה. כלומר, דווקא חוסר היכולת להשתמש בגוף שלך בנוחות הופך לסמל מעמד".
"את אותו מסר העבירה 'סקס והעיר הגדולה' – הסדרה שהחזירה את נעלי העקב למרכז התשוקה הנשית. נעלי הסטילטו עם תג המחיר המפוצץ הפכו לסמל סטטוס, וכמוהן התנועה העדינה והמרוסנת שהן מכתיבות: הרי פועלת במפעל או מלצרית לא יכולה לנעול עקבים דומים. רק מי שמרשה לעצמה להתהלך בנינוחות יכולה.
וכך, באגדת סינדרלה, בסין או ב'סקס והעיר הגדולה', המוגבלות והריסון של התנועה הופכים לסמל למעמד, לסקסיות, לנשיות – בניגוד לתנועה בעלת העוצמה של הגבר". אז מה – עקבים משמעם חולשה? לא לגמרי. "עקבים אולי מגבילים את התנועה שלנו, אבל גם מגביהים אותנו לגובהו של הגבר ומשדרים נוכחות," אומרת ד"ר שנהב. "מתקתוק העקב אי אפשר להתעלם. וכשאישה לובשת חליפת עסקים אבל מתחתיה נועלת נעלי עקב היא משדרת: 'יש לי כוח כמוכם, אבל אני נשארת מי שאני"."נעלי עקב, במיוחד מחודדות, יכולות להיות הכרזה פמיניסטית ואפילו כוחנית," מחדדת ד"ר לוצאטו. "לפי התיאוריה הפסיכואנליטית הן תחליף לאיבר מין זכרי. כשאישה נועלת נעל כזו היא כאילו אומרת: 'שימו לב, אני יכולה להכניס את הנעל שלי לאיפה שארצה".
סקס והנעל הקטנה
ועוד סיבה לאהוב נעליים: הן מאפשרות לנו לבטא סקסיות בלי להתפשט. "נעליים, ובמיוחד עם עקב גבוה, הפכו להיות סימן מובהק של נשיות ומיניות נשית," אומרת ד"ר רוני הלפרן. "בעידן היוניסקסי שלנו, כשנשים רוצות להדגיש את המיניות הנשית הן עולות על עקבים. שלא כמו חצאית מיני, בשביל נעליים לא צריך דיאטה. הן תמיד עמוסות בארוטיקה, מפני שהן מככבות בפנטזיות ובפורנוגרפיה. את אולי לא יכולה להסתובב בעולם עם ביריות, אבל יכולה לשתול בהופעה סמל לסקסיות, וככל שהעקב יותר דק – הרמז יותר עבה. גם כשאת לבושה בחליפה, העקב לוחש: אבל מלמטה אני מה זה אישה". "הנעליים משחקות על הפער בין המכוסה לגלוי," מוסיפה ד"ר שלי שנהב, אנתרופולוגית מהמכללה האקדמית בית ברל. "לא במקרה בפורנו רואים בחורות עירומות – אבל עם מגפיים. בגד מכסה ונעל מגלה (למשל – חליפה עם סנדלי עקב) או בגד מגלה ונעל מכסה (מיני עם מגפיים) יוצרים אווירה סקסית".
