פעם הייתי אומר לעצמי - אם רק הייתי יכול לדבר עם האבות שבצד השני, להסתכל לאבא פלסטיני בעיניים ולהסביר לו כמה חשוב שנשמור על הילדים של כולנו בחיים - בטח משהו היה יכול להשתנות. היום, אני מוכן להודות, השיבה זרעה ספקות אפילו בשמאלניותי המתנפנת וגם אני מתחיל לשאול את עצמי - האם יש עוד עם מי לדבר? אם עד לפני שנים ספורות תארתי לעצמי את אותו האב הניצב מולי מצדו השני של המתרס כאדם אוהב וחומל את ילדיו, היום, אני כבר לא כל כך בטוח את מי אפגוש שם.
האם בשעה שאנחנו מאחלים לילדינו את כל מה שטוב בעינינו, הטוב ביותר שמסוגל לאחל הצד השני לילדיו הוא מיתה אלימה? האם נצליח יום אחד למצוא את האמצע? אולי אנחנו צריכים להחליף את זווית הראיה? אבות הפרלמנט מנסים לפצח את אופן הפניה הנכון לאב הפלסטיני שבצד השני, כל אחד בדרכו. אולי משהו כאן יעבוד.
תתרחק ממני / עומר להט
אני נולדתי לשלום וכך גם ילדיי. הבאתי את ילדיי לעולם כדי שיגדלו, יתפתחו, ירכשו השכלה, יקימו משפחה משלהם, יפרנסו אותה ויחיו חיי נחת ואושר, אבל אתה הבאת את ילדיך לעולם כדי לקבור אותם. הבאת ילדים לעולם מתוך רצון שהם ימותו מות קדושים, שאהידים. אתה מפריע לי להגשים את החלום שלי ושלהם. בגלל משאלת המוות שלך, אני מפחד לצאת עם הילדים שלי לרחוב. בגלל שאני אוהב את הילדים שלי ואתה אוהב יותר את המוות של הילדים שלך, איבדתי את האמונה שנצליח להגיע אי פעם לדו קיום.
אני, בניגוד אליך, מעוניין בטובתו של הילד שלך. אני רוצה שהילד שלך יחיה חיי שלום ומוכן אפילו לספוג ויתורים רבים כדי שזה יקרה. אם יום אחד תרצה ללמוד ממני מה זו באמת אהבת הורה לילד, יותר מאשמח לחשוף בפניך מהו אושר אמיתי, אבל עד אז, תתרחק ממני.
לגדול לשנאה / יובל אדם
אין לי מושג איך אפשר לגדל ילד במחנה פליטים; איך אפשר לחנך מתבגר שרואה את חבריו ומשפחתו חיים תחת דיכוי, ללא תקווה; איך אפשר ללמד צעיר שלא לשנוא את כל מי שמעבר לגדר, כשכל מה שהוא פוגש זה חיילים שמקשים עליו את חייו. אם אתה בגילי – 38, חיית את כל חייך תחת כיבוש ועתה יש לך ילד. ובכל זאת, אתה מקריא לו סיפורים לפני השינה; חולם איתו שיהיה יום אחד דוקטור או כבאי או אסטרונאוט. לגדל בן אדם טוב, בתנאים שאתה חי בהם, זה מעשה הגבורה הגדול ביותר שאני יכול לדמיין. שמור עליך ועליו. עד ליום שהחומות ייפלו.
הדשא של היהודי ירוק יותר? / ברק שטרית
כאבא לאבא, אני מוכרח להגיד לך שאני מקווה שתבין יום אחד שהשנאה הזו מובילה למקום רע. אתה בטח חושב – היהודי הזה חי בעולם משלו ונהנה מהחיים, אז הבן שלי יהיה שאהיד, כי גם ככה אין לו או לי מה להפסיד. אז אחדש לך – יש לו (וגם לך) חיים שלמים להפסיד. אולי אתה בטוח שהדשא של היהודי ירוק יותר, אבל זה שתחנך את הילד שלך לחשוב את זה רק יזיק לך. במקום ליצור עתיד אחר, אתה מעדיף שיהיה שאהיד. ככה לא יהיה פה יותר טוב. כל עוד תתעסק בשנאה, בקושי, ברוע – זה גם מה שיהיה לך בחיים. קארמה איז א ביצ', יא סחבי.
לחתוך את המתווך / אור לבו
אבא פלסטיני יקר (יקר במובן שהסכסוך הזה עולה לי הרבה כסף. תכל'ס? לא מכיר אותך מספיק בשביל מילות חיבה), לפי התקשורת, אתה ממש לא רוצה אותי כאן. הבעיה היא, שאני פה. בשביל להישאר. לשנינו נדמה שיש מהלכים שההנהגות שלנו לא נוקטות בהם כדי לפתור את הסכסוך, כשבעצם הן דואגות רק לעצמן ומסתמן ששנינו צודקים. בוא נעשה הסכם כזה: כל אחד יעשה מה שהוא יכול כדי שלילד שלו יהיו חיים טובים יותר. נשמע טוב?
שהיד לא מביא נכדים / עמירם בניון
לא ברור לי משהו, איך אפשר לייחל מות קדושים לילד שלך? מדוכא או נשלט, עני או מיואש... זה פשוט לא נתפס שהורה יחנך את ילדו למות בשביל משהו. יש הגיון בלהילחם ולהיאבק עבור עתיד טוב יותר בשביל ילדך, אבל לשלוח את ילדך למות בשבילך זה פשוט מעוות ולא הגיוני. בדרך הזו, שבה אתה מגדל את ילדך, תישאר לנצח עני ומנוצל; לנצח תחייה על חרב מול אוייב אמיתי או מדומיין. נניח שילדך מת ובמותו השיג את קווי 67, בדרך הזו נכדך יישלח למות בשביל קווי 48, ילדו ישלח למות עבור טיהור מהנהר ועד הים והילד שלו ישלח למות כי יש מוסלמי שונה ממנו.
אתה לא תתקדם או תקדם, לא תצמח או תצמיח, כי אף פעם לא חינכת לדברים האלה אז שמע, שהיד לא ימציא או יגלה; שהיד לא יביא לך נכדים; שהיד לא יהיה מאושר - מהסיבה הפשוטה שהוא מת.
השמיעו את קולכם / אליסף יעקב
הלו, אתה, כן, אתה! לאן נעלמת? תסתכל מה קורה סביבך. זו המורשת שאתה רוצה להוריש לילדיך? מורשת שבה מי שמכתיב את הדרך הוא גוף אלים שכל מטרתו היא יצירת כאוס והשמדת עם אחר? טוב לך כאן? מעולה. אם לא טוב לך כאן, יש דרכים להביע את זה, אבל מה שקורה היום זו לא הדרך. אני בטוח שאתה דואג למשפחה שלך כמו שאני דואג למשפחה שלי ואני בטוח שכמוך יש לא מעט, אז קדימה, השמיעו את קולכם. עצרו את הטירוף הזה שמשתולל בחוץ, לפני שיהיה מאוחר מדי.
תן להם כלים / טל חן
האמת היא שאני מבין איך זה. יש לנו את התחושה ש"אנחנו נכשלנו בלשנות את העולם", אז אולי הם יצליחו. עכשיו זה התפקיד שלהם, אבל זה לא אומר שהאחריות שלנו מפסיקה - האחריות שלנו לצייד אותם בארגז הכלים המתאים לכך. יש המון כלים שאפשר לתת לנער או נערה מיואשים. אפשר ללמד אותם סובלנות ופלורליזם, אפשר ללמד אותם להגיע ללב של אחרים, ללמד אותם איך לשכנע ואיך להקשיב. אפשר ללמד אותם להשמיע את קולם בצורה רועמת, ללמד אותם שהעולם משתנה כל הזמן, בין אם נרצה ובין אם לא. אפשר ללמד אותם שכל שינוי מתחיל בפרט. אפשר ללמד אותם היסטוריה, שידעו מה עלה בגורל אחרים שניסו ואפשר ללמד אותם את הדת ואת הערכים שנשקפים ממנה. ואפשר ללמד אותם את הכוח של שיתוף הפעולה, גם עם מי שנראה להם שהוא אויב. כי אם לא ניתן להם כלים אחרים, אז הכלי שיישאר להם הוא הסכין.
