הוא יושב מולי, ילד בן עשר וחצי, מבטו ממוקד באיזו פינה נעלמת על רצפת הלינולאום חסרת החן בחדר הטיפולים שלי, שכל כך טרחתי להסתיר עם שטיח בצבעים חמים. הוא נמנע מלהביט בי, מללגום מכוס המים שלידו, מלהתחיל לדבר. משחק השקט הזה אורך כבר שתי דקות ומרגיש כמו נצח. יש לי טריק בו משתמשת וזה עובד נפלא עם ילדים. תמיד. התחלתי לדבר איתו על הכלב שלו. ידע זה כוח ואמא שלו סיפרה לי שלאחרונה הם אימצו כלבלב ושהוא כל כך נקשר אליו, עד כדי כך שהוא עושה איתו את מעברי הבתים בין אבא ואמא.


אז דיברנו על "בוטן". איך בוטן מסתדר עם המעברים בין הבתים, איפה בוטן ישן בכל בית, איך הוא מבלה ואיך הוא מרגיש כשצריך ללכת לבית השני. במפגש אחרי הוא אמר לי שהוא בכלל חושב שההורים שלו התגרשו בגללו כי האמת שלפני שהוא הגיע לעולם הם הסתדרו מצויין ויש להם אפילו אלבום מהחתונה שמוכיח את זה. הוא לעומת זאת, זוכר אותם כל הזמן רבים. האמת היא זה נשמע הגיוני.


אז הנה סקופ: ילדים צריכים ביטחון בחיים. ולא רק ביטחון פיזי, אלא גם רגשי. לדעת שמישהו רואה אותם, מדבר איתם, נותן להם מקום אמפתי מבלי להיבהל מהקשיים ומהפחדים. בקיצור, מישהו שמחזיק אותם. כי תכלס, גירושים שומטים אותם. הם לא תמיד יודעים להביע במילים את מה שהם מרגישים, אבל גם תינוק בין חצי שנה לא ועדיין אנחנו לומדים לפתח את האינטואיציה ההורית הזאת שמבינה אותו בלי מילים.


כתבת אמריקאית בשם ברינטון פארקר, בת להורים גרושים בעצמה, הבינה את זה ולכן פנתה לבוגרים שבילדותם הוריהם נפרדו ושאלה אותם: "מה הדבר שהיית רוצה שההורים שלך ידעו אחרי הפרידה שלהם ואף פעם לא אמרת להם?" וזה מה שהם ענו. לקרוא ולהפנים:

הורים יקרים, תדעו לכם ש...

1. קודם כל, לא משנה מה קורה, אנחנו אוהבים אתכם אותו הדבר.

2. אנחנו שונאים לארוז תיקים וללכת בין בתים.

3. לא כל מהמורה בכביש היא תוצאה של הגירושים, אז תפסיק להאשים את עצמכם בכל דבר.

4. אל תשתפו אותנו בריבים שלכם. אנחנו לא צריכים לדעת כל פרט מלוכלך מהם, במיוחד כשאנחנו מספיק בוגרים כדי להבין את מה שאתם אומרים.

5. כשזה נוגע לבני זוג חדשים, אנחנו רכושניים כלפיכם. אם במשך הזמן אנחנו נשתכנע שהם שווים את זה, נהיה נחמדים יותר.

6. אנחנו רוצים שתתאמצו יותר כדי לראות אותנו. פעמיים בשבוע וכל סוף שבוע שני זה לא מספיק, והאמת מבאס אותנו אם זה נראה שלא אכפת לכם.

7. כשאתם מנהלים ביניכם תחרות מי קונה לנו יותר מתנות או לוקח אותנו לטיולים, זה גורם לנו להרגיש לא בנוח.

8. אבל אל תדאגו, אנחנו אוהבים לחגוג שני ימי הולדת!

9. כשאנחנו בבית של אחד מכם אנחנו מתגעגעים לבית השני, אבל לא בגלל שלא כיף לנו אתכם, אלא בגלל שאנחנו אוהבים את שניכם.

10. תפסיקו לנסות להוציא מאיתנו מידע על מה קורה בבית השני. הבית השני זה לא 'אויב' ואנחנו לא 'אנשי קשר'. זה לא פייר להעמיד אותנו במצב הזה.

11. בבקשה תענו לשיחות שלנו גם אם זה לא היום שלנו איתכם. גם ככה המרחק מכם מספיק קשה לנו.

12. אנחנו יודעים שלהיות הורה יחיד זה לא פשוט ואל תדאגו, אנחנו מבינים את זה שגם לכם יש ימים קשים.

13. אף אחד לא אוהב לחיות באווירה של "אנחנו-נגדם", אז תעשו מאמץ להפוך את זה לסיטואציה של כולנו יחד. לא חייבים להיות נשואים כדי לעבוד כצוות.

14. הילדים שלכם הם לא המטפלים שלכם. בבקשה תפנו לעזרה מקצועית או לחבר טוב כדי שינחמו אתכם, כי אנחנו לא יודעים מה לעשות.

15. כדי שהשינויים יהיו לנו יותר קלים, קחו לאט את מערכות היחסים החדשות שלכם ובבקשה אל תכירו לנו בני זוג חדשים עד שתהיו מאוד רציניים לגביהם.

16. אנחנו מאוד נשמח אם תבואו שניכם לאירועים מיוחדים בבית הספר, גם אם זה לא "היום שלכם".

17. בבקשה אל תריבו ותצעקו בנוכחותנו. הרי הסיבה לגירושים שלכם היתה כדי להימנע מכל זה.

18. אנחנו יודעים שהגירושים שלכם היו בעקבות סיבה כלשהי, אבל זה לא אומר שאנחנו רוצים לדעת בדיוק מהי.

19. אנחנו יודעים מתי "החברים" שלכם הם לא רק חברים.

20. אנחנו לא אוהבים לראות אתכם בוכים, כי אז אנחנו רוצים לשנות את זה ולגרום לכם להרגיש יותר טוב, אבל אנחנו לא יודעים איך.

21. הרגעים שיש לנו איתכם הם רגעים מאוד חשובים לנו. בבקשה אל תבזבזו אותם על מרירות ותסכול.

22. אנחנו יודעים שזה לא פשוט לכם כשאתם פועלים יחד ומתנהגים בצורה יפה אחד לשני. תודה על זה שאתם מתאמצים ככה בשבילנו.

23. אל תשתמשו בנו כטיעון בריבים שלכם, במיוחד כשאתם עושים זאת כדי לפגוע אחד בשני. זה גורם לנו להרגיש שאנחנו הסיבה לריב שלכם וזה לא הוגן.

24. גם אנחנו מאוד עצובים בעקבות הגירושים שלכם, אבל באופן שונה לחלוטין מכם. נסו לזכור את זה יותר כשאנחנו נכנסים להתקף זעם או אומרים דברים לא יפים.

25. אנחנו יכולים להרגיש מתי אתם "מוכרים" לנו סיפורים.

26. אל תעמידו אותנו במצב שבו אנחנו צריכים לבחור ביניכם.

27. אל תתנו לנו להרגיש אשמים כי אנחנו נהנים אצל ההורה האחר. זה לא אומר שאנחנו אוהבים אתכם פחות. זה רק אומר שאנחנו לא אומללים - וזה טוב, לא?

ואגב, הגירושים שלכם לא גורמים לנו לאהוב אתכם פחות.