אז החופש נגמר או לפחות כך נדמה היה לנו. לא שאני מופתע. הרי ברור היה לכל מי שיש לו רבע ילד שהחופש הגדול עומד להיגמר רק באמצע אוקטובר. כולנו כבר הפנמנו שימי תחילת השנה מטרתם רק הוספת לחץ נוסף בדמות ההכנות וההסתגלות על זה שכבר היה קיים. כי מה זה אוגוסט אם לא אימון יבש לפני התענוג שבהסתגלות של השבוע הראשון? ומיד אחריה ההסתגלות של השבוע הראשון אחרי ראש השנה. וההסתגלות של השבוע הראשון אחרי כיפור. וההסתגלות של השבוע הראשון אחרי סוכות. כיאה ליהודים טובים, אנחנו נהנים לסבול לאורך שנים, אפילו כשלא קמים עלינו לכלותנו.
מי צריך היגיון כשיש דת?
אם נעצור שניה לחשוב על ההכרח עבור הילדים בכל ימי החופש האלו מיד עם תחילת השנה, סביר שנגלה שאין כזה. לפחות לא אחד אמיתי. אבל מאידך, מי צריך היגיון כשיש דת? ודווקא משום כך, עם ימי הלימודים אני עוד יכול להתמודד. מה שמרגיז אותי באמת היא הדת שמצאה את דרכה אל תוך תוכנית הלימודים.
היות ויש לי ילד בודד אחד במערכת החינוך והיות ואותו ילד עדיין רך בשנים הוא, נמקד את הדיון כעת בגילאי הגן. הבחור הצעיר שלי עומד בפני השיא בחינוך לגיל הרך - גן חובה. כן, כולנו גאים באופן בו הוא עומד בעומס הלימודים וכמובן מגיעים לכל אסיפת הורים רלוונטית. בזו הראשונה של השנה גילינו גילוי מעניין.
השנה הילדים הולכים ללמוד על האופן בו העולם נוצר, דבר שעשוי היה להיות נהדר, אלא שבמקום ללמוד את התיאוריות החילוניות, שהרי בני רשום למסגרת חילונית, הוא הולך ללמוד סיפור מקסים על קוסם סקרן וקצת כעסן שיום אחד השתעמם, אמר הוקוס פוקוס ופוף! העולם שלנו על כל החיים בו פתאום נזרק אל תוך הקיום. ושלא תבינו לא נכון, אין לי שום דבר נגד סיפורי קוסמים, אני אפילו נהנה מהם. אבל א', לא כתחליף לאמת וב', למה עם כל כך הרבה חורים בעלילה?
אז מה היה שם בדיוק?
את סיפור המפץ הגדול אני עוד יכול לנסות להסביר לו, אבל איך, למען השם, אני אמור לענות על השאלות הבאות: איך רוח אלוהים מרחפת על פני המים ביום הראשון אם המים נבראו ביום השני? ברצינות, זו טעות שלא הייתי מצפה מילד בכיתה ג' לעשות. איך הימים ראשון עד שלישי בכלל התקיימו אם לא הייתה שמש עד היום הרביעי? למה למען השם היה צריך אלוהים לקחת צלע מהגבר כדי לעשות אישה? הוא לא היה יכול לעשות אותה כמו שהוא עשה את הגבר או את כל שאר החיות בעולם לפניה? פתאום "אין יש מאין" הפכה להיות בעיה? קצת קוהרנטיות, בחייכם.
ומה העניין עם עץ הדעת? בשביל מי למען השם בראו אותו מלכתחילה? והאם לא יכלו לבחור פרי קצת יותר מעניין ומפתה מתפוח כדי לייצג אותו? כי תפוח לא עושה את עבודת הפיתוי נאמנה. ואיך בדיוק ציפית מהאדם "לרדות" בכל הדגה ובכל עוף השמיים ובהמת הארץ בלי איזה ביס מהתפוח הזה? גם ככה אנחנו לא רודים כל כך טוב בהכל, אז איזו ציפייה להצלחה הייתה בדיוק אם היינו נשארים טיפשים?
ומה אתה מתעצבן, ראבק? בוא שים יד על הלב ותגיד שאתה לא היית לוקח ביס מהתפוח הזה, אפילו שהוא לא כזה מפתה. ובינינו, אם החבר'ה הזוטרים לא ביצעו את המשימה, מיד מחפפים את הש.ג? אומרים שהדג מסריח מהראש וזה?
קודם תמצאו לנו תשובות
יותר מזה, בנית כאן על אומה שלמה, אז שניים מפשלים ובמקום למחוק את הזכרון שלהם או אפילו לעשות שניים חדשים כאלו (והפעם לשים את העץ המיותר מראש שלך, במקום שאי אפשר להגיע אליו), אתה דן את כל העולם לחיים של לידות בכאבים? ואם כן, איך אני אמור להסביר לילד שלי אפידורל? בקיצור, מערכת החינוך היקרה, או שתמצאי תשובות לכל השאלות האלו לפני שאנחנו מתחילים או שפשוט בואו נוותר על כל העניין וזהו. למה, למען השם, הבן שלי צריך ללמוד את סיפור הבריאה?
אבל אם אחרי שצחקנו אפשר שנייה אחת של רצינות גם, אז הנה היא: ללמד בריאתנות זה בסדר גמור מבחינתי. כל עוד מלמדים גם את החלופות ומאפשרים לילדים לבחור את התיאוריה המועדפת עליהם. כשמשאירים אותם עם אמת "ודאית" אחת (שלא לומר גם קצת מלחיצה ומפחידה), זה פשוט שטיפת מוח נטו. מה שלצערי לא מאוד מפתיע.
