"אני זוכרת יום אחד ממש מלחיץ, כשהיינו בדרך מהצפון להצגה במוזיאון תל אביב והאוטו נתקע. היינו בטוחים שנאחר להצגה וכולנו היינו מאוד לחוצים. אני הייתי בטוחה כבר שכל הקהל שקנה כרטיסים יגיע ויגלה שאין שום הצגה כי השחקנים לא שם. בסוף הגענו ממש בשנייה האחרונה והקמנו את כל התפאורה מהר-מהר. אחי ואני תמיד סוחבים את התפאורה ואת המזוודות ואת כל הכובעים ועוזרים להורים לסדר הכל על הבמה. אחר כך התיישבנו בקהל וההורים התחילו את ההצגה".

המשפחה שלי

----------------

אני: אביגיל קלדרון, בת 8, כיתה ג'.

אמא: גל קלדרון (40). אמא היא שחקנית בתיאטרון ומופיעה יחד עם אבא בתיאטרון שלהם, תיאטרון התיבה. אני באה איתם כמעט לכל הצגה בכל הארץ ויודעת את כל הטקסטים שלהם בעל פה, כי אני עוזרת להם ללמוד אותם.

אבא: יניב (43). אבא שלי שחקן ומופיע יחד עם אמא, אבל לפעמים הוא מופיע גם עם תיאטראות אחרים. למשל, הוא נסע לפסטיבל במוסקבה.

אחים ואחיות: יואב, אח תאום. להיות תאומים זה לפעמים קשה, אבל בעיקר מאוד כיף, בגלל שאתה לא לבד. אנחנו הולכים למשל ביחד ליום כיף או לישון אצל חברים. לפעמים זה קשה, כי הוא מרביץ ומפריע לי. למשל, כששואלים אותי שאלה בחשבון והוא עונה במקומי.

משמעות השם שלי: קראו לי אביגיל כי בהצגה הראשונה שאמא ואבא כתבו, "דרקון של דמיון", היו שתי דמויות: יואב ואביגיל. לכן, כשאני ואחי נולדנו, הם החליטו לקרוא לנו כך. בהצגה אמא ואבא משחקים את יואב ואביגיל והם עפים על דרקון בדמיון.

ארוחה משפחתית: בערב אנחנו אוכלים כולנו יחד הרבה פעמים ולפעמים גם בצהרים, כשחוזרים מבית הספר. אני אוהבת שכל המשפחה אוכלת ביחד, כי כולם יחד, נהנים, מספרים בדיחות ואני שואלת שאלות.

המטלות שלי בבית: לסדר את החדר וכשבאים אורחים ואנחנו שוטפים את הבית - אני מנקה את החלונות.

המטלות שלי בתיאטרון: "אני עוזרת בכל ההופעות להקים תפאורה וגם עובדת עם אמא ואבא על הטקסטים כשהם מתכוננים. חוץ מזה, אני עוזרת לאמא שלי ללמד תיאטרון, בסדנה של מבוגרים. למשל, אם מישהי צריכה לשחק סנובית שמתאהבת שמישהו, אז אני מכינה אותה, אני מדברת איתה ושואלת איך היא היתה מרגישה בתור סנובית ואיך מרגישים כשמתאהבים ומסבירה לה מה היא צריכה להיות וככה אני עוזרת לאמא ללמד משחק. אני מסבירה איך נכנסים לדמות – עצוב, שמח, מאוהב, מופתע".

בזמן ההצגה: "כשההורים מופיעים אנחנו יושבים בקהל ונהנים. זה קצת משעמם לראות את אותה הצגה אלף פעם, אבל תמיד יש איזה שינוי שהם לא אמרו לי והם מפתיעים אותי, אז זה כיף. הם פתאום ממציאים משהו חדש".

עוד בסדרה:

הבית שלי

-----------

הישוב: פרדס חנה. אני אוהבת מאוד את הישוב שלי, כי הבית שלנו בגלל באיזור עם המון עצים ואנחנו לא צמודים לכביש. אנחנו נמצאים על כביש עפר, שלא נוסעים בו הרבה ויש הרבה טבע. כמעט כל המשפחה שלי גרה בפרדס חנה. סבתא מהצד של אמא היא ממש שכנה וגם הדודות ובני הדודים גרים בפרדס חנה.

הבית: בית פרטי עם חצר גדולה מאחור והרבה טבע.

החדר: אני בחדר יחד עם יואב. לפעמים זה כיף ולפעמים לא.

בית הספר שלי

------------------

בית הספר שבילים, בית ספר דמוקרטי בפרדס חנה. בית ספר דמוקרטי זה אומר שאני בוחרת מה אני רוצה ללמוד ומה לא, אבל עברית וחשבון חובה ללמוד. חשוב שילדים יבחרו את השיעורים, כי אם לא אז יוצא מצב שמישהו שלא אוהב בכלל מוזיקה – צריך ללמוד מוזיקה ודווקא מישהו שממש אוהב – לא ילמד את זה. השנה בחרתי את השיעורים: אוריגמי, צילום, למידה על הספר "סוד הגן הנעלם" ועוד כמה שיעורים שהתחשק לי.

מה מיוחד בביה"ס שלי? שבאיזשהו זמן בסביבות החופש, כשנגמרת השנה, יש לנו מן חורשה כזאת בתוך בית הספר, בחצר ואנחנו מקימים שם אוהלים לשכבה ב' ו-א' ומבלים שם בשבוע מחנה.

השיעור שאני הכי אוהבת: תיאטרון, כי מעלים הצגה בכל השנה לסוף השנה ואני אוהבת להופיע עם קהל, כי אתה מתחפש ועושה צחוקים ולפעמים גם משתולל לפני ההצגות. אני אוהבת גם שיעור אומנות, כי יש אצלנו כל מיני ארגזים עם צעצועים וגרוטאות, שאפשר לפרק וליצור מהם כל מיני דברים ויש גם חימר וצבעי גואש. לפעמים יש שיעור מסודר, אבל לפעמים פשוט סדנה פתוחה, שעושים בה מה שרוצים.

המורה האהובה עלי: טל, המחנכת שלי, כי היא מאוד נחמדה והיא תמיד עוזרת.

מה הכי חשוב שיהיה במורים? שיהיו נחמדים ושיעזרו כל הזמן.

אוהבת ללמוד? לפעמים לא ולפעמים כן.

איך יהיה לי יותר כיף ללמוד? אם יהיה יותר מגוון של שיעורים.

שיעורי בית: יש, אבל לא הרבה. לפעמים אני מכינה לבד ולפעמים אמא או אבא עוזרים לי.

הזמן הפרטי שלי

-------------------

אחר הצהרים: המון פעמים אני הולכת לים עם חברים ולפעמים אני הולכת לחברות.

הכי אוהבת לעשות בעולם: לצאת לחופשות. למשל, למלון באילת ואני אוהבת גם ללכת לחברים שלנו שגרים ליד אילת, במדבר.

מאכל אהוב: סושי.

טלוויזיה: אין לנו בבית. אנחנו צופים בסרטים וסדרות במחשב ובטאבלט.

מחשב: אני על המחשב הרבה זמן ביום, משחקת וצופה בסרטים. יש לנו גם תוכנה שאפשר לרקוד איתה.

הכי אוהבת לעשות עם אמא: בחורף הלכנו בגשם עם מטריות לקטוף פרחים ולהכין זרים בתוך הבית.

הכי אוהבת לעשות עם אבא: לקרוא ספר.

הכי אוהבת לעשות עם אחי: לשחק משחק קלפים וגם מונופול.

הורים צריכים להיות יותר חברים או יותר מחנכים: יותר חברים, כי יותר כיף בשבילי שההורים ישחקו, אבל אמא ואבא שלי גם מחנכים וגם משחקים.

החברים הכי טובים: עומר ותמר, שגרים בירושלים ומכירים אותי מאז שנולדתי. בבית הספר: אליה מהכיתה שלי, כי אנחנו מכירות מהגן והיא כזאת אוהבת מה שאני אוהבת. למשל, אני אוהבת לשחק כדורגל וגם היא והיא אוהבת לרקוד לפעמים ולרכוב על אופניים.

החלום שלי: שיהיה לי סוס בחצר.

כשאהיה גדולה: אני רוצה להיות זמרת, כי לפעמים אני שרה ומנגנת בגיטרה.

מתי כועסים עלי? כשאני מרביצה ליואב בחזרה.

הרגע הכי כיפי שהיה לי: כשהגענו לבית מלון באילת.

חיות: יש לי חתולים וכלבה וקיפוד.

חוגים: חוג תיאטרון, שם אנחנו מתחפשים ומצטלמים וגם הופענו. פעם שיחקתי בהצגה בתפקיד של בן וזה היה מאוד מעניין וגם מצחיק. הוא היה בן קצת סנוב, שאהב מאוד כסף וכל הזמן השווצתי מול אנשים עניים שיש לי כסף ולהם אין. זה היה מצחיק וכיף. השנה אני גם בחוג מבוכים ודרקונים, שאני מאוד אוהבת כי יש שם הרבה דמיון.

הייתי רוצה לחיות ב: פה, בפרדס חנה.

ההמלצה שלי לספר: הקומיקס בון, כי אני ממש אוהבת קומיקסים.

טקס שינה: אני קוראת סיפור לפני השינה ולאט אני נרדמת. אמא ואבא באים ומנשקים אותי וביי ביי.

* * *

מכירים ילד/ה שחייב/ת להיות בין 100 הישראלים הקטנים?

ילדים בגילאי 6-8, שחיים במקום מעניין, שאורח חייהם ייחודי או שיש להם סיפור מעניין? ספרו לנו עליהם. שלחו אלינו במייל את פרטי הילד/ה (הסיפור, המקום, כתובת מייל וטלפון) ונשמח להכירם ולבדוק אם אפשר לפרסם את סיפורם.