הוא מתעורר בכל בוקר, מגלגל את הפאות, ממלמל "מודה אני" ומתכוון לכל מילה, הוא מתפלל ומתחיל את יומו. עמיחי עשהאל, אבא וגם סבא טרי, כבר בקושי זוכר ימים אחרים, רחוקים, בתל אביב הסואנת, כשהיה ארט-דירקטור חילוני מצליח, שלקח חלק בקמפיינים של החברות הגדולות ביותר במשק. שום דבר לא הכין אותו ליום בו חפר קבר לאביו ולתובנה היהודית הגדולה שהגיעה אחריו, לשינוי הגדול.
הוא רץ אז מתחנה לתחנה בחייו, גדל והתקדם – ממשרד פרסום גדול למשרד פרסום ענק, עובד על מודעות לחברות ענק, מסביב לשעון, חי את חייו כחילוני, אבל עם רעב וחיפוש כל הזמן. "ידעתי בוודאות שמה שאנחנו רואים זה לא הכל", הוא מספר לי. "שמתחת לפני השטח יש עוד מציאות ושלא ייתכן שזה מה שיש. ידעתי שיש משהו מעבר, רק שלא ידעתי מה. הקשר שלי עם החרדים הסתכם בעיקר מרחוק. רחוק מאוד. הקריירה שלי המריאה, הרווחתי טוב, ראיתי פרי בעמלי, אבל ידעתי שאלו לא החיים האמיתיים שלי".
הכל התחיל מחב"דניק שהגיע למשרד
"זה קרה בחנוכה", עמיחי מספר לי על תחילת השינוי הקיצוני שחל בחייו. "חב"דניק אחד הגיע למשרד להדליק נרות ולחלק סופגניות. אישה בשם רחל בולטון התלוותה אליו וסיפרה לי שהיא פותחת משרד פרסום. היא הציעה לי לבוא ולהכיר שם מישהו. כך נולד החיבור עם רחל בולטון והמשרד הידוע שלה 'בולטון'".
עמיחי התחיל ללוות את המשרד שלה ולתמוך, במקביל לעבודתו במגזר החילוני והחיבור הזה הוליד אצלו געגוע. הנשמה שלו התעוררה. "דיברנו על חב"ד ועל חסידות וזה נגע לי בעומק הנשמה. היה בינינו דיל לא כתוב. אני נותן לה את החלק המקצועי והיא נותנת 'בתמורה' יהדות".
"הלכנו להתמודד על תקציב של אסם", הוא נזכר. "הם חיפשו משרד פרסום חרדי. רחל בולטון ניגשה למכרז כש'בולטון' היה קיים אולי שנה. זה היה מופרך. 'אסם?' אמרתי לה במין חוצפה חילונית: 'אנחנו הולכים לקחת את זה'. וכך היא נכנסה לפרזנטציה, עם בובה של אסם בגודל אדם וסט ציציות וכיפה. הם התגלגלו מצחוק ואמרו לה על המקום: 'קיבלת את התקציב'". הוא זוכר מאותו היום הרבה בכי והתרגשות. את המתנה שהוא קיבל ממנה, עמיחי לא ישכח לעולם. המתנה ששינתה את חייו: זוג תפילין.מגג העולם לעול מצוות
עם הידיעה שעמיחי מוכן לצאת לדרך חדשה, הוא פתח את האוזניים, הקשיב ועדיין לא הצליח לגדל את הפאות, לשים את הכיפה על הראש ולהכריז, מצאתי! "כנראה שלא היה לי אז מספיק עוגן פנימי או די חוסן ועמוד השדרה בכדי לקבל ההחלטה, אז הקב"ה החליט בשבילי. הוא גרם לי לעשות את הצעד הזה". הוא מודה לאלוקים על היום בו נכנס לעול תורה ומצוות. חייו השתנו מן הקצה אל הקצה. הוא עזב את הכל, פרש מהעבודה ויצא לשנה חופש, כדי לחשוב ולבדוק. הוא היה על גג העולם, הכל האיר לו פנים. הוא הצליח, הרוויח, נסע, ראה... אבל היה שם געגוע. שום דבר לא הרגיע את הגעגוע הזה.
"אם תשאלי אותי למה דומה תהליך של חזרה בתשובה, זה כמו שאתה עובר את הבידוק הביטחוני בשדה התעופה. אתה מוציא את כל החפצים ועובד בגלאי המתכות כדי לוודא שאין צפצופים. אתה עובר ריק, נקי ואז, מחזירים לך הכל. ואילו בחזרה בתשובה, אתה לא מקבל כלום בחזרה. אתה מתחיל מההתחלה. עמיחי שחרר. ירד מגג העולם רק בכדי לטפס בשנית, אבל הפעם עם מודעות ורצון להגיע גבוה יותר.
האם אתה יודע מי אתה?
את סיפור התשובה המקסים שלו כתב עמיחי בספר "המלאך הרע ענה אמן", שהושפע חזק ממותו של אביו, ניצול שואה שעמיחי מרגיש שהוא הפספוס הגדול של חייו. "הוא היה לידי, גרנו באותו בית ועד שהוא נפטר לא ידעתי מיהו. הוא היה ניצול שואה, לא טיפוס שמדבר. רק אחרי מותו, רק כשהתחלתי להתקרב, הבנתי אותו".
ההבנה הזו שהיכתה בו דחפה אותו לשינוי הגדול. "ההרגשה שאתה הולך להעביר פה שמונים שנה ובסוף אתה נפלט מהעולם ואומרים לך שלא הבנת כלום מפחידה אותי. הלכת ואתה לא יודע מה קרה פה". זה פספוס לא נורמלי ועמיחי מפחד לפספס. כל חייו פחד מהמקום הזה.
היום עמיחי הוא איש קריאייטיב במשרד פרסום גדול ונחשב במגזר החרדי, האיש שאחראי לדמויות שצצות לנו מעל גבי העיתונים, האיש שהטמיע מטבעות לשון רבים ואחראי על קמפיינים מפורסמים מאוד. כל מי שעובד איתו מעיד על אדם שמתיישב עם העט והדף, הנייר והעיפרון ומחכה שהשותף השלישי יעזור. והוא תמיד עוזר.
"כשאני מסתכל על אבא שלי, אני לא דן אותו ולא שופט אותו", הוא מתרגש. "אני רוצה שכל אחד שישמע את הסיפור שלי, ידע שכתבתי אותו בשביל מטרה אחת. כשתעמוד ותרצה להוציא את סיפור חייך, תשב ותדע שאתה עובר בעולם, עובר ושב, לא אחד שחתום קבע, כן? וששם למעלה שואלים את הבן אדם, נשאת ונתת באמונה, האם אתה יודע מי אתה?"
