אז בשעה טובה עברנו דירה. עם המזל שלנו זה יצא בדיוק, אבל בדיוק ב-31.8. כאילו ה-1.9 לא קשה מספיק, החלטנו גם להעביר אותו בתוך קופסאות, בעודנו מתנהלים מול שלל בעיות שונות ואנשי שירות נוראיים. אין ספק שבמדינה מתוקנת אדם אמור להצליח לעבור דירה בשלום יחסי, תוך ששאר המערכות סביבו מטמיעות את השינוי או מקיימות את הצרכים השונים העולים מהמעבר. לצערי, אני לא חי במדינה מתוקנת והמערב הפרוע של מעברי הדירה בישראל פגש גם אותי ולא בפעם הראשונה. הפעם החלטתי לשפוך הכל. כי ברצינות...
אז החלטתי להיות חיובי ולבדוק עם עצמי מה למדתי במעבר הזה ואולי לעזור קצת לאחרים עם התובנות החדשות האלו שרכשתי. הנה הן לפניכם:
להבטיח טיפ ע-נ-ק-י למובילים
זה נכון, מובילים עובדים מאוד קשה. יותר מזה, גם אם נבוא אני וכל החברים שלי ביחד, סביר שלא נצליח להעמיס מה שאחד מהם מרים בעצמו, אבל בדיוק בשביל זה שילמתי כמה אלפי שקלים! לאן הם הולכים?
ואם זה לא מספיק, המנהג הזה נהיה כל כך פיראטי, עד שאנחנו מרגישים כמו בני ערובה שכל רכושם נחטף וצריכים ללכת על קליפות ביצים, תוך כדי שזורקים לעברנו איומים, כמו "זו מראה מאוד גדולה. את תצטרכי לשלם טיפ ממש גבוה כדי שהיא תגיע בחתיכה אחת". קצת נמאס. במיוחד כשגם עושים לך פרצופים שזה לא מספיק כשאתה נותן (סביבות 180 לאדם, אם שאלתם את עצמכם). מה למדתי? להבטיח טיפ ענק בסוף ולתת כמה שבא לי.
דואר ישראל
מהשם ניתן אולי להבין שמדובר בגוף שמקושר באיזשהו אופן למוסד ממשלתי מסודר. הוא לא. ולא רק שהוא לא ולמרות שיש לי כתובת (נשבע, אני גר שם), הדואר אינו מחולק לרחוב שלי ועלינו להגיע לתיבות דואר מרכזיות. בסדר. אפשר לחיות עם זה. אבל למה לוקח כבר שבוע לארגן פאקינג תיבה?
וזה לא החלק הכי גרוע. בינתיים, הדואר מהכתובת הקודמת לא יכול להיות מועבר לכתובת החדשה. למה? כי אין לי פאקינג תיבה! אז אם אתם קוראים את זה, אל תשלחו לי כלום בינתיים. זה לא יגיע.
להכין תוכנית ב'
אם פעם חיבור למים היה החלק המשמעותי ביותר לבית שאינו מובן מאליו, היום זה חיבור לרשת האינטרנט. חשבנו שאנחנו גאונים כשהזמנו טכנאי חודש מראש בדיוק לתאריך המעבר. הרי שנינו עצמאיים שעובדים מהמחשבים בבית. אין באמת סיכוי שנצליח להמשיך לעבוד כמו שצריך בלי אינטרנט.
גאונים או לא, זה לא מנע מהטכנאי להגיע לחמש דקות, להכריז שיש בעיה שמישהו אחר צריך לפתור וללכת. מיותר לציין שניסיון לייצר המשך טיפול הוביל להבטחה המזהירה כי אין מה לדאוג, יחברו אותנו לרשת. בעוד חודש. אחרי קצת דרישות, אסרטיביות ובעיקר עזרה מלמעלה (כלומר, חברים מלמעלה) הצלחנו לקצר את התקופה לשבוע וחצי. אינטרנט קפה, הנה אני בא!
לצעוק חזק
ואיך אפשר בלי סאגת החלפת מונה? מונה החשמל רשום על שם הדיירים הקודמים וכעת יש להעבירו על שמנו. נשמע פשוט, אלא שקופסאות המונים הדיגיטליות החדשות נעולות ונקראות על ידי מחשב ממוקד הבקרה. נדרשה שיחת טלפון אחת כדי להבהיר את העניין למוקדנית 103, שהתעקשה לקבל את הקריאה מאיתנו בכל זאת. כשהשתכנעה שאנחנו לא יכולים לתת אותה אמרה שתזמין קריאה מהבקרה ומחר נוכל להחליף.
למחרת נדרשה שיחה נוספת כדי לגלות שכמובן לא הוזמנה הקריאה ובואו תתקשרו מחר. למחרת הקריאה הוזמנה, אך עוד לא הגיעה, כנראה שולחים אותה בדואר. ביום שלאחר מכן היא הגיעה, אבל לא נכונה בהתאם לקריאה הקודמת והיא תהיה מחר. בשיחה זו קיבלנו הנחיה מהטלפן עבור השיחה הבאה - לא לרדת מהקו ולצעוק עד שיתנו לנו מה שאנחנו רוצים. נחשו מה, אחרי 5 שיחות עם 103, כנראה שלא לרדת מהקו ולצעוק זה מה שהיינו צריכים לעשות כבר בשיחה הראשונה. יופי של שירות.
טיפ ≠ שירות טוב
אז המקרר שלנו קירטע בחודשיים שלפני המעבר והחלטנו שהמקרר עבר איתנו ממשפחה של שניים למשפחה של חמישה והגיע הזמן להיפרד. הזמנו מקרר חדש, שהגיע כולו יפייפה ומנצנץ ביחד עם נהג גדול ושרירי, שהוריד אותו מהמשאית והכניס אותו הביתה. עבודה שארכה כחמש דקות. מה שלא הפריע לו לגשת ולבקש טיפ. לא כל כך ברור על מה.
וכן, ברור שהוא קיבל, אבל גם הוא לימד אותי שיעור חשוב בכך שהשאיר את כל חומרי האריזה של המקרר (קרטונים, ניילונים, סלוטייפים, קלקרים וקרשים) זרוקים ברחוב. כנראה שהטיפ לא באמת רלוונטי לאיכות השירות. סבבה. למדתי. פעם אחרונה.
ועכשיו ברצינות רגע. אין ספק שישראל מאתגרת את הנחמדים מבינינו עם השיעורים האלו, המוכיחים לנו פעם אחר פעם - האדיבות בארץ לא משתלמת. אבל אם אתם בכל זאת חבר'ה מנומסים ואדיבים, אתם מוזמנים להתעלם ביחד איתי מכל התובנות האלו ולהמשיך להיות אדיבים. ולו בשביל איש השירות האחד מכל מאה שכן שווה את זה (למשל, ציון טכנאי המזגנים, שהגיע אלי ואחרי שסיים את העבודה, החליט שהצעת המחיר הראשונה הייתה גבוהה מדי והחזיר לי 50 שקל). כי רק עבור אלו, שווה להישאר בני אדם.
