נעלמתי לכם, נעלמתי לי. החום הנורא, הניסיון לעבוד וגם להעסיק ילדים, גרם לי השנה להיעלם בדומיה. חשבתי להציע לביטוח הלאומי להוסיף קצבת קיץ מיוחדת לכל משפחה שבה שני ההורים עובדים בימי החופש הגדול. לצערי, התייאשתי בטרם שלחתי עצומה.
הכל התחיל מחלום על מקרר חדש
אבל השבוע התעוררתי לרגע מההעלמות, רק בגלל שהבנתי שאני חייבת לאסוף את שאריות השפיות ולספר לכם את הסיפור הכי לא שפוי שנתקלתי בו בהקשר של מספר הילדים שלי. שוב האשימו אותי שעשיתי יותר מדי ילדים, אבל הפעם זו היתה ההאשמה הכי הזויה שאפשר.
הכל התחיל כשנאנחתי מול מקרר עמוס לעייפה וחלמתי על מקרר גדול יותר ורחב מדפים. נקצר את העלילה ונספר על הרגע הנפלא בו נסעתי משם עם הבעל, הישר אל החנות למוצרי חשמל (לא אנקוב בשם, מפאת לשון הרע), כדי לרכוש מקרר גדול ורחב מדפים.
הייתי מאושרת. עדיין לא ידעתי כי הגשמת החלום עומדת להפוך לסיוט. כיאה ליהודים טובים, תרמנו את המקרר שלנו, שהיה במצב מצויין, רק קטן לטעמי, למשפחה שהיתה זקוקה לו והמקרר החדש, המרשים והגדול, הונח אחר כבוד במטבח שלנו. סוף סוף לא צריך לדחוס את האוכל. יש מקום לכווווולם.
רק ש... הצרות התחילו שבוע לאחר הקנייה. שכבה עבה של קרח עטפה את הפריזר. הזמנו טכנאי שהגיע, עשה מה שעשה והפריזר חזר לעבוד כתקנו. והנה פחות משבועיים אחרי שקנינו את המקרר החדש והחדיש, כל הירקות שקנינו קפאו ונזרקו אחר כבוד לפח. אח, הלב נשבר, מאות שקלים נמוגו. החסה, העגבניות לסלטים - הכל מצא את מקומו בפח האשפה.
כל אלה גרים בבית הזה?
רק לאחר מספר ימים זכינו לביקור של טכנאי ובמשך כל הזמן הזה אכלנו מן הקפואים. ואכן, הוא תיקן אותו, רק שהוא תיקן יותר מדי. המקרר הפסיק להקפיא, אבל גם הפסיק לקרר. המוצרים חמים, החלב מקולקל, העגבניות העלו עובש. שוב הזמנו טכנאי.
"גיברת", הטכנאי נחת אצלנו בדיוק בשעה חמה ולוהטת של קיץ. הוא שלח מבט מופתע ושאל: "כל אלה גרים בבית הזה?" כששמע את התשובה החיובית הוא פסק מיד ממלאכתו וגם פסק ואמר: "גיברת, את צריכה להבין. הילדים שלך פותחים וסוגרים את המקרר, חום וקור מתערבבים להם יחדיו וזה גורם לסתימה של האוויר הקר מהפריזר למקרר".
"מה בדיוק אתה מנסה להגיד לי?" לא הבנתי.
"שעכשיו תפשירי את המקרר והפריזר ליום שלם, אחר כך תחזירי לשקע והמקרר יחזור לעבוד, אבל לא לפתוח אותו הרבה". הוא גם המליץ להשתמש במייבש שיער כדי לייבש את המעברים (?) במקרר.
הצילו, להעביר את כל המוצרים מהפריזר לשכנים? לרוקן את המקרר, ששימש בעיקר כמקום אחסון למוצרים יבשים; לעשות כדברי הטכנאי?
ואכן, יומיים לאחר מכן המקרר שב לעבוד, אבל... רק ליומיים. שוב המוצרים לא קרים. כמובן שזה קרה בשבת. בשבת בבוקר נשלחו כל הסלטים לפח. נותרנו רעבים.
"אשלח לך טכנאי, גיברת"
אני מנסה לקצר, באמת שאני מנסה, כדי לא להעביר אתכם הקוראים את הסרט שאנחנו עברנו.
תכל'ס, בביקור השלישי של הטכנאי קלטתי: "הטכנאי גזען!" סליחה שאני בוטה, אבל אין לי הסבר אחר למילים שלו: "זה לא מקרר למשפחה מרובת ילדים" (אז למה לא שמו שלט? לא היינו קונים).
אחרי חודש בלי מקרר, חודש בו אני קונה מוצרי חלב יומיים, שבועות בהם אני רצה משכנה לשכנה מדי שבת ומבקשת את חסדיה - הרמתי טלפון והתחלתי לשאוג.
"נראה לכם הגיוני כל הסיפור הזה? אני דורשת מקרר חדש!"
"הטכנאי אמר שזה בגלל כמות הילדים בבית. הם פותחים וסוגרים כל היום את המקרר", הפקידה ענתה לי, כשבקולה תרעומת.
"אשלח לך טכנאי, גיברת..."
הטכנאי הגיע שוב ואז כבר הייתי מוכנה עבורו. "תקשיב טוב, אדוני. ההסבר שלך פוגע מאוד. תשאיר אותו לאחרים. המעברים מייצרים קרח. יש תקלה - תמצא אותה! אתה לא עוזב עד שאתה מוצא ופותר את הבעיה".
הוא נבהל ובמשך שעה ארוכה חיפש את התקלה וגם מצא. מתברר שהדמפור שאחראי גם על הטרמוסטט, לא תקין.
"אני מזמין את החלק ואחזור בעוד שבוע".
"לא!" אתה לא עוזב עד שאתה לא מתנצל. האשמת אותי בהאשמות שווא, האשמת את הילדים שלי על לא עוול בכפם, כשהאשמה בך, על שלא חיפשת את התקלה האמיתית. הוא גמגם.
"ותיידע גם את כל הפקידים בשירות שכמעט וחסמו את מספר הטלפון שלי". הוא הסמיק, אבל בסוף התנצל.
