"לפני כמה חודשים היתה אצלנו אזעקה ומאוד נבהלתי כי המון זמן לא היתה אזעקה ולא דיברו על זה בחדשות וכבר התחלתי לשכוח מזה. היינו באמצע ארוחה ובדיוק באתי להכניס את הקינוח לפה ופתאום צבע אדום וכולם רצו לחדר שלי, שהוא הממ"ד. זה ממש מבהיל, כי בשדרות אין כמעט זמן לרוץ לממ"ד. תחשבי לך שאת אוכלת קינוח ופתאום יש אזעקה – זה לא יהיה לך מבהיל?"
המשפחה שלי
----------------
אני: אביב לפיד, בת 8, עולה לכיתה ג'.
אמא: בשמת בר-נדב (46), יועצת ארגונית. אבא: ליאור לפיד (46), מתכנת מחשבים, מפתח תוכנה. אבא עובד בחברה של הקיבוץ, שקוראים לה "מגוון אפקט" והמשרדים שלה ממש צמודים לחדר האוכל של הקיבוץ. אחים ואחיות: עומר בן 16 ויערה בת 14. משמעות השם שלי: נולדתי בפורים וזה סוף החורף, כלומר, תחילת האביב. ההורים שלי התלבטו בין ליצנית או פורים או אביב ואביב יצא הכי יפה.ארוחה משפחתית: לפעמים בימים רגילים אנחנו אוכלים כל המשפחה ביחד בבית, אבל יש לנו ברחוב גם חדר אוכל / מועדון. בכל יום שישי נפגשים שם ועושים קבלת שבת והילדים תמיד מוצאים להם איזה מקום לשחק. שרים שירים, אוכלים יחד ואם מישהו מיוחד בא, אז אומרים לו שבת שלום.
ארוחה קיבוצית: בקבלת שבת אנחנו מברכים את ברכת הנרות, ברכת היין וברכת החלה ולפני כמה שנים, בתקופה שהיו הרבה אזעקות, החליטו בקיבוץ להוסיף את ברכת השלום, שאחד החברים בקיבוץ כתב. זה הולך ככה: "שבת שלום אומרים, שבת שלום. בכל שבוע באה השבת והשלום עדיין מבושש לבוא. אנו לא נתייאש ושבת אחרי שבת נשוב ונבקש: עושה שלום במרומיו, הוא יעשה שלום עלינו ועל כל ישראל ועל כל יושבי תבל".
המטלות שלי בבית: אין לי המון תפקידים בבית. אני הילדה המפונקת במשפחה כי אני הכי קטנה, אז לאחרים יש יותר תפקידים. מדי פעם אני מכניסה למדיח ועוזרת לאבא להכין אוכל. אני כמו הסוּ-שף שלו. לפעמים אני וחברה שלי מגייסות כסף ברחוב. אנחנו מכינות דוכן שיש בו לימונדה או לימונענע או עושות מופע קוסמוּת או מופע סקייטבורד ומרוויחות כסף כדי לקנות לנו משהו. המטלות שלי בקיבוץ: מדי פעם הילדים בגיל שלי מכינים משהו מגעיל לארוחת ערב. הכנו למשל סלט חמצוצים. זה הדבר הכי מגעיל שתטעמי. החברים הכריחו אותי לאכול צלחת שלמה של זה כי התערבתי עם חברה שלי. אני גם עוזרת לילדים הקטנים להדליק את הנרות בקבלת שבת ומברכת את הברכה. הילדוּת של אמא ואבא: אמא גדלה בבית קשת ואבא בקיבוץ דברת. אבא גדל כמוני בקיבוץ, אבל זה קצת שונה וקצת דומה. זה דומה כי ההורים שלי שעובדים נותנים את הכסף לקיבוץ וכשרוצים לקנות משהו אז לוקחים מקופת הקיבוץ מה שצריך לכל אחד וזה דומה גם כי יש קבלת שבת בחדר האוכל. זה שונה כי אצלנו אין מגשים שלוקחים בהם את האוכל, אלא כל אחד לוקח לו בצלחת וגם כי אנחנו קיבוץ יותר קטן, שנמצא בתוך עיר.הבית שלי
-----------
הישוב: שדרות. אני אוהבת לגור בשדרות. אולי היא עיר קטנה, אבל היא עיר מאוד טובה. אני אוהבת את תחנת הרכבת ואת פרץ סנטר – הקניון שלנו. כיף לי להיות בעיר הזאת, גם אם במלחמות יש לנו רק כמה שניות להגיע לממ"ד, שהוא החדר שלי.
הקיבוץ: קיבוץ מגוון נמצא ברחוב אחד בתוך העיר שדרות. קוראים לזה קיבוץ עירוני ויש בו 15 משפחות. כל שתי משפחות גרות במבנה אחד עם קיר משותף. בקיבוץ אם הילדים עושים משהו לא בסדר, אז כל מבוגר יכול להעיר להם ולא רק ההורים של אותו ילד. זה ממש כיף שאנחנו קיבוץ, כי ככה אם מישהו עושה החלקות על הדשא או קופץ בטרמפולינה, אז הוא יכול לקרוא לכולם ומשחקים ביחד. אפשר לשתף בקיבוץ הזה הכל. הבית: הבית שלי די גדול והוא מחובר עם קיר לבית של משפחה אחרת, ששם גרה החברה הכי טובה שלי. ברחוב שלי יש עוד שני חברים הכי טובים, שמחוברים עם קיר. אנחנו באים אחד לשני מתי שמתחשק לנו. החדר: יש לי חדר לבד. המועדון: ברחוב יש מבנה אחד שהוא חדר האוכל שלנו וגם המועדון. אנחנו באים לשם מתי שמתחשק לנו, נחים על הספות, משחקים ברחבה. בצהרים יש מבשלת שמבשלת כל מיני תבשילים ויש גם מטבח שיש בו הרבה מצרכים שכל מי שחסר לו בבית – יכול לבוא ולקחת. בקיץ יש שם גם קייטנה והנערים עושים פעילויות לילדים הקטנים יותר. בימי שישי אחרי הארוחה יש מישהי ששמה דברים שאנשים בקיבוץ כבר לא צריכים על השולחנות ואחרים יכולים לקחת. זה נקרא בזאר ציון. העמותה: הקיבוץ הקים עמותה שמאמצת מבוגרים עם צרכים מיוחדים שלא יכולים להשתלב בחברה ואנחנו מלווים אותם. הם גרים בסוף הרחוב בבית כמו שלנו. אם למשל מישהו לא מדבר טוב, אז עוזרים לו. אני חושבת שזה מצוין שהקיבוץ עוזר להם כי צריך להיות לאנשים האלה בית שעוזר להם קצת. הקיבוץ הוא כאילו הבית שלהם.בית הספר שלי
------------------
בית ספר שקמים-מעוז בשדרות. בכיתה שלי יש עוד שני בנים מהקיבוץ שלי. מה מיוחד בביה"ס שלי? הכי מיוחד שבביה"ס שלי יש פעילות כישרונות צעירים. בהתחלה כל אחד אומר למורה לתנועה איזה כישרון הוא רוצה להראות ואז יש חזרות עד החזרה הגנרלית של כולם יחד ואז אנחנו מופיעים לפני כל בית הספר. השיעור שאני הכי אוהב: מדעים, כי אני אוהבת את המורה ואת השיטה שהוא מלמד. הוא מתחיל את השיעור עם ניסויים יפים ואחר כך כותב על הלוח ומסביר ואז עושה משימה על הנושאים שהוא מלמד. המורה האהובה עלי: זיוה, המורה לתנועה, כי אני אוהבת את המקצוע הזה ואת איך שהיא מדברת. מה הכי חשוב שיהיה במורים? שיתנו קצת כיפיות לילדים ואת זה יש לנו הרבה בבית הספר שלי, כי המורים כיפיים ובהפסקות יש הרבה משחקים. המנהלת מאוד נחמדה ובחגים יש הפסקות פעילות. בהפסקות: אני משחקת עם חברות, למשל קלאס, חממות ומדי פעם אנחנו גם מסתובבות ומדברות, יושבות בבית העץ שבנו לנו ומשחקות שם. אוהבת ללמוד? כן. איך יהיה לי יותר כיף ללמוד? אי אפשר, כי בבית ספר שלי יש את השיטות הכי כיפיות ופעילות שיכולות להיות בבית ספר. שיעורי בית: לא נותנים לנו כמעט שיעורי בית, רק אם לא מסיימים בבית הספר, אז משלימים בבית.הזמן הפרטי שלי
-------------------
אחר הצהרים: אני צופה בטלוויזיה, משחקת בחוץ עם החברים מהקיבוץ, קופצת בטרמפולינה של הקיבוץ. בכלל, אחר הצהרים אני בעיקר עם החברים מהקיבוץ ופחות עם חברים מהכיתה.
הכי אוהבת לעשות בעולם: לראות טלוויזיה. מאכל אהוב: פסטה בולונז ופיצה עם תירס. אני מאוהבת בזה. טלוויזיה: צופה הרבה. הכי אוהבת "תגליות". מחשב: אני הרבה על המחשב. משחקת וצופה בסרטונים. הכי אוהבת לעשות עם אמא: לדבר על דברים משעממים וגם לפעמים לעשות צחוקים. הכי אוהבת לעשות עם אבא: לשחק רביעיות. הכי אוהבת לעשות עם האחים: לריב. זה כיף לריב, כי עם הריב מעורבבים קצת צחוקים. הורים צריכים להיות יותר חברים או יותר מחנכים: גם וגם. יותר שישחקו עם הילדים שלהם. החברות הכי טובות: רנה ואָמְנֶה מהכיתה שלי. אמנה היא ערביה. ההורים שלה באו מעזה ועכשיו הם גרים בשדרות. לפעמים אנחנו נפגשות אחר הצהרים. החלום שלי: לראות את החלל, כי מאוד מעניינים אותי הכוכבים. כשאהיה גדולה: אני רוצה לחיות בארמון עם לימוזינה, בבית של נסיכות ולהיות סטנדאפיסטית. מתי כועסים עלי? כשאני עושה דברים שאסור לי, כמו כשאני נוגעת בדברים שלא מרשים לי לגעת בהם. הרגע הכי כיפי שהיה לי: כשעליתי על רכבת ההרים הגדולה בלונה פארק. חיות: יש לי חתול שקוראים לו מולי. אני קוראת לו חתולי מולי. חוגים: חוג בישול ובשנה הבאה אני הולכת לחוג ג'אז. לגדול או להישאר ילדה לנצח? להישאר תמיד ילדה, כי זה כיף. ההמלצה שלי לספר: הספר הראשון של סדרת הספרים "הקמע" – כי זה ספר מאוד מרתק ומעניין. טקס שינה: אני שומעת מוזיקה מרדימה כזאת. לפעמים מקריאים לי ספר.
