"הגעתי לגיל ארבעים ופתאום, בום. הרגשתי שאני חייב לקחת את עצמי ולנסוע לגלוש במלדיבים, בלי לחשוב על מה יגידו ואיך יגיבו. לא יכול יותר להגיד לעצמי לא", מספר לי רועי קורן. "אני גולש מגיל 15. גלישה זה מה שמגדיר אותי. זה הרי לא תחביב. זה סגנון חיים. לאורך כל חיי, גם כשהייתי שכיר בתפקידים בכירים, המנהלים שלי ידעו שאם אני פתאום נעלם, אני בים וכשהגעתי לגיל 40, אמרתי לאשתי 'אני בן 40. עוד מעט אני מסיים את הקריירה שלי בים, שנמשכת 25 שנים וצריך לתלות את הגלשן. לא פשוט להיפרד ממשהו שמגדיר אותך כל החיים. תני לי לנסוע למלדיבים לסאשן של פרידה. אפשר לומר שבטיול הזה חוויתי הארה ששינתה לי את החצי השני של החיים".

עוד נגיע להארה, אבל למה היית צריך אישור?

"עד אז נמנעתי מנסיעות ארוכות, גם בגלל הגיל של הילדים וגם בגלל שעשיתי הרבה מילואים באזור החטיבה הדרומית של עזה וכל פעם לתקופה של 3 עד 4 שבועות. היה לי ברור שגם לגלוש וגם מילואים באותה שנה זה להעמיס יותר מדי על אשתי ועל המשפחה וכמובן, על מקום העבודה. אבל פתאום, ממש לפי הספר על דברים שקורים לנו באמצע החיים, קם רועי קורן בבוקר ואמר לעצמו: איטס נאו אור נוור.

מעסיקים מעדיפים צעירים זולים

אחד הדברים העיקריים שמדברים עליהם בהקשר של משבר אמצע החיים נוגע לקריירה. פתאום, איפשהו בין גיל 40 ל-50, אנשים במיטב כישוריהם, ניסיונם המקצועי ובינתם המוכחת, מגלים שהם נזרקים כחביות ריקות מהרכבת הדוהרת ושצעירים בוסריים בעלי משכורות מכווצות, תופסים את מקומותיהם על הכיסאות המסתובבים במשרדים הממוזגים.

בעגה המקצועית קוראים לזה "אייג'יזם" - אפליה על רקע גיל ובמקרים רבים לא עוזרות זעקות השבר והקריאות ש"אנחנו אולי מכסיפים בצדעיים, אבל יש לנו ניסיון עשיר, אין לנו ילדים קטנים שצריך להישאר איתם בבית ואנחנו גם לא יוצאים לחודש מילואים בשנה". המעסיקים – למרות שהמגמה הזו הולכת קצת ומשתנה – מעדיפים צעירים זולים על פני מבוגרים יקרים. יתרה מכך, ארגונים רבים אף מסתירים את העובדה שהם מציעים שירותים וחוויות למבוגרים בני שישים פלוס, עד כי הם לא מציגים אותם כקהלי יעד בקמפיינים ולא פונים אליהם ישירות כדי לא להרתיע צעירים מפני מותג "זקן" מדי.

רועי קורן לקח את כל הסלט הזה והוציא ממנו את העוקץ, שלא לומר עשה ממנו מנת גורמה. קצת אחרי גיל 40 - כשחזר מהטיול מלא ההארה שלו באלדיבים - אולי במהלך של להקדים תרופה למכה פעמיים – עזב משרת שכיר בטוחה, ויתר על פרויקט פרילאנס שיווקי נחשק והלך לעשות לביתו ולביתם של לקוחותיו כסופי השיער. הוא הקים את "ויטאליטי" – חברה המעניקה שירותי ייעוץ, שיווק ופרסום לקטגוריה של גילאי 60 פלוס – אנשים בחצי השני של החיים.

רועי קורן: "רמה אחרת של ריגוש שפחדתי שאני כבר לא אחווה" (מתוך אלבום משפחתי)
רועי קורן: "רמה אחרת של ריגוש שפחדתי שאני כבר לא אחווה" (מתוך אלבום משפחתי)

עכשיו תורי

הכל התחיל כמו בספר, פונקט בגיל ארבעים, על גלשן במלדיבים. המקום הכי רחוק והכי קסום שיש. "גיל 40 כאילו היה ציון דרך. הרגשתי שחיכיתי מספיק והתחשבתי בכל העולם ושעכשיו אני צריך להגשים את עצמי; לעשות את הדברים מהמקום שלי. הרגשתי שעכשיו תורי. עכשיו תורי להגשים את החלום הרטוב של המלדיבים, שמלווה כל גולש המון שנים".

החזיר אותך לגיל 15, כמובן...

"זה לא לחזור לגיל 15. זה שאחרי כל השנים, אתה גולש סוף סוף על הגל המושלם. זה כמו ההבדל בין לנסוע במכונית משפחתית לבין לנהוג בפורש, למי שאוהב לנהוג. זו פשוט רמה אחרת של ריגוש שפחדתי שאני כבר לא אחווה", הוא מודה ומסביר שגם במים הכי צלולים בעולם ("אתה גולש וממש רואה את הריף שמתחתיך"), עדיין משתקפים פחדי הגיל וביעותי ההזדקנות.

"אצל הגולשים, עם השנים, בכל זאת מרגישים את החלודה. אתה מתבגר ורואה יותר ויותר צעירים ממך במים ומרגיש פחות ופחות בכושר. עם הזמן אתה באמת פחות בכושר, אם בגלל השנים שחולפות ואם בגלל לחץ בעבודה ואם בגלל שאין לך זמן להתאמן כמו שצריך ואתה רואה איך חברים שלך עוברים לגלשנים ארוכים שמתאימים לאנשים מבוגרים וכאלה שיש להם פחות כושר (כי גלישה על גלשנים קצרים מצריכה המון כושר) ואתה שואל את עצמך כמה זמן עוד יש לך לכיף הזה". שלא לומר, בהשאלה לחיים, כמה יש לנו עוד על הכדור הזה, שהרי בני האדם הם בעלי החיים היחידים המודעים לסופיות של החיים שלהם. תחשבו על זה.

זה היה כמו מכת ברק

ואז, במלדיבים, הוא חווה את ההארה. דווקא הדבר שלכאורה אמור היה להיות הכי מפחיד - התחושה ששעון החול אוזל, התחושה שהגוף מזדקן ומחליד, התחושה שעכשיו או לעולם לא – היה עבורו קרש הצלה, תחתי משמע.

"במלדיבים לא עושים יותר מדי. זה אי נידח שאין בו כלום. את הולכת את כל האי בחצי שעה. נכנסים פעמיים ביום למים לעשות שני סאשנים של גלישה וחוץ מלאכול ולישון לא עושים הרבה, כי הפעילות במים סוחטת. יש המון זמן לחשוב. קודם כל, החיבור לרשת אלחוטית רעוע מאוד ואם אתה צריך להיות בקשר, אתה צריך לשבת ממש על הראוטר, אבל הנוף מולך כזה שמיימי שעם הזמן אתה מתנתק מהטלפון ומפליג במחשבות. אז אני חשבתי. עשיתי הרבה מאוד חשיבה על עצמי ועל מה אני רוצה לעשות בחיים אחרי שהייתי שכיר וחצי עצמאי. אולי הגיע הזמן להיות עצמאי לגמרי? ואז יום אחד הגיעה לחוף שהייתי בו קבוצה של גולשים מאוסטרליה, בתוכה בלטו מאוד שני חבר'ה מבוגרים, שמיד עוררו בי סקרנות. הם הדהימו אותי ביכולות הפיזיות והמנטליות שלהם. מאוחר יותר, התברר לי שאחד היה בן 68 והשני בן 67.

"הבנתי שכל מה שחשבתי שאני יודע על מבוגרים, לא ממש תואם את המציאות. זה היה כמו מכת ברק שהסבירה לי שאני צריך לבדוק מה קורה בשכבת הגיל הזו שאני מכנה אותה 'המבוגרים החדשים' והבנתי שלמרות שיש להם הרבה כסף והרבה זמן פנוי, אף אחד לא באמת מנסה לפתות אותם לקנות משהו ולא באמת לוקח אותם בחשבון מבחינת כוח צרכני פוטנציאלי. אז כמו שלפני 13 שנים הסברתי לאנשים, כאשר הייתי סמנכ"ל תוכן בגוף תקשורת גדול, למה צריך לפרסם באינטרנט, היום אני מוצא את עצמי מסביר למה צריך להבחין בפוטנציאל שטמון בשכבת הגיל של האזרחים הוותיקים. הרי אז אם זה יתפתח אפילו ברבע ממה שהתפתח האינטרנט, כולנו שיחקנו אותה", הוא מתרגש.

"עכשיו תורי להגשים את החלום הרטוב של המלדיבים, שמלווה כל גולש המון שנים" (מתוך אלבום משפחתי)
"עכשיו תורי להגשים את החלום הרטוב של המלדיבים, שמלווה כל גולש המון שנים" (מתוך אלבום משפחתי)

אצל המבוגרים החדשים נמצא הכסף הגדול

קורן נטש גם את דרכו החצי עצמאית כמוביל פרויקטים בתחום הפרסום והשיווק והקים את העסק העצמאי המתמקד במבוגרים. אלה שכאשר עלו על הגלשן, הציתו בו את ההארה.

אז משבר אמצע החיים מאחוריך?

השאלה אם אני קורא לזה משבר. אני לא חושב שעברתי משבר, עברתי סוג של הבנה או הסכמה שהנה – עכשיו זה הזמן שלי, איטס נאו אור נוור. וזה לקחת הרבה סיכונים אישיים, סיכונים בשינויי קריירה, סיכונים כלכליים, ללכת בעקבות הלב שלך ולשנות את תחום העיסוק ואת צורת העבודה וכן, לעבוד עם שכבת גיל שהיא לא הכי פופולרית, כי מי רוצה להזדקן? אבל בארצות הברית ובאירופה כבר הבינו שאצל המבוגרים החדשים נמצא הכסף הגדול ואני מאמין שזה יגיע גם אלינו ויתחילו גם אצלנו לפרסם למבוגרים, לפנות למבוגרים, לא להתבייש בלקוחות המבוגרים שלנו. מנהלי השיווק עדיין שבויים בקונספט שצעיר = חדשני, וזה כל כך לא נכון".

ואם זה היה פוגש אותך חמש שנים קודם הרעיון הזה?

זו שאלה מאוד מעניינת. לא יודע אם הייתי מתמקד דווקא בו.

אז זה כן עניין של בשלות באמצע החיים?

"בסופו של דבר כן, אבל זה תהליך. לא שבר".