תופעה מטרידה: מה גורם לכל כך הרבה אבות גרושים להתאבד?

ואז הוא מת. הוא בחר לסיים את חייו בקפיצה ואז הוא פשוט מת. כשעשה זאת, פתר לכולם את הבעיות או לפחות, כך אני מאמין, חשב. הוא פתר את הצורך של גרושתו להילחם בו. הוא פתר את דילמת פרנסת הילדות במזונות אל מול האוכל שלו עצמו. הוא פתר את הכאב העצום שגר כמעט בדרך קבע בחזה שלו עם כל יום שעבר בו הוא לא ראה את בנותיו. קפץ. ופתר את הבעיות של כולם. או שאולי בעצם לא.

מה אומרת הסטטיסטיקה?

יוסי (שם בדוי) היה גרוש. אחד מיני רבים בישראל השייכים לדעתי למעמד נפרד עליו פועלים חוקים שונים משאר האוכלוסייה. פגשתי אותו לראשונה לפני שנתיים, כאשר ביקש ממני לסייע לו לפתוח בלוג ובו יספר לעולם את הסיפור על בנותיו. לא רק שהיה יוסי גרוש, אלא שלא ראה את בנותיו למעלה משלושה חודשים בתוך כל מאבק הגירושים הזה. הוא התגעגע. מאוד. ותוך כדי הידיעה הברורה שבצד השני יש מי שמאכיל את בנותיו שקרים לגבי האדם שהוא והדברים שהוא חושב עליהן, התחילה לפעפע התובנה שאין לו באמת סיכוי לנצח כאן. ואולי עדיף לפרוש כל עוד הוא מוביל.

יוסי הוא פרי המצאתי, אך לצערי כל הפרטים בסיפור שלו נלקחו ממקרים אמיתיים ששולבו להם יחדיו. אם לא די בכך, יכולים אתם להיות סמוכים ובטוחים שכל אדם גרוש הפועל בקרב קהילת האבות הגרושים נד כעת בראשו בהסכמה, תוך שהוא מעלה בזיכרונו את החברים שהוא איבד באופן זה. באשר אלי, אני יכול להגיד לכם שמעולם לא היה בסביבתי הקרובה אדם שנטל את חייו, עד שנכנסתי לעולם קידום נושא האבהות. בתקופה הקצרה הזו הספקתי להכיר באופן אישי יותר מדי אבות כאלה, שויתרו על חייהם.

האמירה כי אוכלוסיית הגברים הגרושים היא האוכלוסייה הנוטה ביותר להתאבדות תמיד הייתה איפשהו שם ברקע. שמעתי אותה לא פעם ולא פעמיים, ממש לצד אמירות אחרות שסתרו אותה. רציתי לבדוק את העניין לעומק ופניתי ללשכה המרכזית לסטטיסטיקה, בחיפוש אחר תשובות. אז מצאתי אותן. ומתברר שאכן כך הדבר. באופן יחסי לגודל האוכלוסייה (כי יש מספרים שונים של גרושים ונשואים), יחס ההתאבדויות בין גברים גרושים לנשואים בגילאי 25-44 עומד על פי 7.4 לטובת הגרושים. לרעת הגרושים, למען האמת. ואם אתם רוצים את זה במספרים מדויקים יותר, להלן טבלה המתייחסת לשיעורים של 100,000. שימו לב ליחס בין גרושים לנשואים בכל עמודה.

אוכלוסייה שהשלכנו אל הכלבים

הנתונים מזעזעים, אך אם להיות כן לגמרי, הם לא מראים שום סיבתיות. אין בהם מסקנה ברורה של הגורם למגפה הזו בקרב אוכלוסיית הגברים הגרושים. כן, יכול להיות שכל המתאבדים במקרה היו לוקים בנפשם כפי שחלק בוודאי יטענו. מצד שני, האם לא קיימים כאלו גם בין הנשואים?

היות ואין לנו נתונים על כך לא ניתן לדעת. אבל הנה ההשערה שלי. אולי, רק אולי, זו אוכלוסייה פגיעה כל כך לנגע הזה, בגלל היכולת שלנו כעם וכמדינה לפשוט מהם את כל זכויותיהם בקלות כל כך? אולי הם פגיעים כל כך, משום שנהוג בקלות מקובלת להנחית עליהם את כל עול המזונות בין אם הם מכניסים יותר או פחות מבת זוגם לשעבר? אולי הם שבירים כל כך בגלל הקלות הבלתי נסבלת בה ניתן לטפול עליהם האשמות שווא? אולי דווקא בגלל ההנחיות לטיפול מיידי בהאשמות אלו ללא בדיקה? או שאולי האוכלוסייה הזו, של גברים שעד לפני רגע היו אבות לכל דבר ועניין, פגיעה כל כך בגלל שברגע בו הם מתגרשים, הם הופכים על פי חוק ודין להורה מסוג ב'. הורה שצריך להוכיח את כישוריו בעוד ההורה השני, שמוביל עליו אך ברחם, מקבל באופן אוטומטי את החזקה על ילדיהם. אולי. אין לדעת.

דבר אחד ברור מעל לכל צל של ספק. מדובר באוכלוסייה שאנחנו כעם השלכנו אל הכלבים. אוכלוסייה שאנחנו מסתכלים עליה מלמעלה; תופסים אותה כאשמה באופן כמעט מיידי במצב משפחתם המתפרקת. והמינימום הנדרש מאיתנו כחברה, לפחות עד שנגיע למצב של שוויון בכל הנוגע לדיני גירושים, שנהיה מודעים לכך. שנדאג. שנחמול. שנפתח את לבנו. בין אם בליווי מטעם אנשי מקצוע לטובת אלו שאיבדו כל כך הרבה ונאבקים בתלאות היום יום של לגמור את החודש ובין אם במחוות אישיות של דאגה. אין ספק שיש כאן בעיה שמטואטאת אל מתחת לשטיח. הגיע הזמן להתמודד איתה.