לפעמים אני לא ישן בלילה. חרדה קיומית אוחזת בי במקום הכי פנימי שלי ולא משחררת. לילות רדופים במחשבות ובפחדים שלא משחררים אותי. לפעמים. זה לא משהו קבוע או משהו שניתן לדעת מתי יבוא. זה לא קשור לשום דבר או לשום מקרה שקורה באותו יום או באותה תקופה. זה פשוט שם, תמיד, הפחד. לפעמים הוא מגיח. לא, אני לא חולה נפש. אני פשוט אבא עצמאי.
בשום נקודה בזמן, אתה לא בטוח
הפכתי להיות אבא עצמאי, כדי להיות אבא. אבא מעורב. התפטרתי מעבודתי תקופה קצרה אחרי שנולד בני הראשון, כי הבנתי שהשעות של משרה ניהולית לא יאפשרו לי להיות האבא שידעתי שאני רוצה להיות. כעצמאי, לקח לי לא מעט זמן, כמה שנים, להעמיד על הרגליים עסק מתפקד ומכניס, שמצליח לפרנס את המשפחה שלי בכבוד. כדי לעשות את זה הייתי צריך לעבוד הרבה, הרבה יותר שעות משעות העבודה שהייתי צריך לתת כשכיר. אבל זו הייתה בחירה, בחירה שאפשרה לי שעות עבודה גמישות, המון זמן עם הילדים וסיפוק עצום.
לכן זה אולי משונה שדווקא עכשיו, כשאני בנקודה הזו, היציבה יחסית, יש לילות שבהם קשה לי להירדם. ויחד עם זאת, אני בטוח שיש בסביבות 500,000 עצמאיים בישראל שמבינים בדיוק על מה אני מדבר – בשום נקודה בזמן, כעצמאי, אתה לא בטוח. זה הרבה מעבר לזה שאתה מקבל את המשכורת שלך כעבור שלושה חודשים (במקום בסוף החודש). זו העובדה שאתה אף פעם לא יודע מה יהיה בחודש הבא ולמרות שאתה משלם ביטוח לאומי כאחד האדם, בשעת צרה, אף אחד לא יעזור לך. וכאבא, זה מפחיד.
משלם ולא מקבל דבר בחזרה
אז כן, לפני שתרוצו לכתוב בטוקבקים שמדובר בבחירה ושכשעשיתי אותה הייתי צריך לקחת בחשבון שלהיות עצמאי מביא איתו יתרונות וחסרונות מסויימים, אני אומר לכם שאני מסכים אתכם לחלוטין. אני לא חושב שאני שווה יותר מכל שכיר. אני לא חושב שמגיע לי יותר. אני לא חושב שהמדינה צריכה לפרוש רשתות ביטחון תחת כל עצמאי שעומד בפני פשיטת רגל ולהשקיע משאבים בכדי שהעסק שלו לא יסגר. אני לא. כמו בכל מקום אחר, אם אתה לא טוב בעבודה שלך, כנראה שתאבד אותה.
לכן גם לא תשמעו אותי מדבר על כך שעצמאים לא מקבלים פיצויים או דמי הבראה או השתתפות בדמי הפנסיה שלהם כפי שכל שכיר מקבל. למה? כי אלו תשלומי מעסיק ומגיעים מכיס של מישהו אחר לטובת העובדים שלו. היות ואין לי מעסיק, אין לי ציפייה שאף אחד ישלם אותם.
אבל, לכל אדם במדינה שלנו יש רשת ביטחון אחת. ביטוח שהוא מחוייב לשלם בכל חודש בחודשו ומגן עליו בין אם הוא עובד זוטר בשכר מינימום או מנכ"ל המרוויח שש ספרות. הביטוח הלאומי. מטרתו להבטיח תנאים סוציאליים בסיסיים על מנת שאינדיווידואלים לא יקרסו במקרה של צרה. זה לא בחינם חס וחלילה. אנחנו משלמים כל החיים עבורו. וכשאני אומר אנחנו, אני מתכוון אני ואתם. אלא שבניגוד אליכם, השכירים, אני משלם אותו ולא מקבל כלום בחזרה.
עירום לחלוטין
אם אני חולה למשל, אני חייב להמשיך לעבוד. זה נשמע בקטנה כשחושבים על זה. מה זה ללכת לעבודה חולה, בינינו? אז תחשבו סרטן. תחשבו תאונות דרכים. כל אלו קורים גם לעצמאים. וכשהם קורים, אנחנו יכולים לשבת בבית (או בבית חולים) חודשים, מושבתים ולקבל 0 ימי מחלה. רוצים עוד דוגמא? כששכיר מפוטר הוא מקבל דמי אבטלה – סכום חודשי שמטרתו לאפשר לו זמן מה למצוא אחת אחרת. המקבילה לפיטורים אצלנו, העצמאיים, היא סגירת עסק, תהליך קשה רגשית, ממש כמו פיטורים, אלא שאנחנו לא מקבלים את אותו פרק הזמן לעמוד בחזרה על הרגליים. למרות שאנחנו משלמים ממש כמו כולם.
לפעמים אני לא ישן בלילה. זה לא בגלל שהעסק שלי מקרטע או לא מתפקד. לפעמים אני לא ישן בלילה כי אני יודע שאני לא שולט במציאות ב-100%. בכל יום יכול לעבור כאן חוק חדש שיבטל לי לחלוטין את השוק (במקרה כבר קרה לי שעבר חוק חינוך חינם מגיל 3, חוק מבורך לכל הדעות, שסגר לי את העסק כי ביטל לי את השוק) או שיכולה להתחיל כאן מלחמה שתשבית לי את העסק או שחלילה אעבור תאונה או כל דבר אחר. לפעמים אני לא ישן בלילה, דווקא כי לעסק שלי אני יכול לדאוג נהדר, אבל מול מה שנקרא "כח עליון", אני עירום לחלוטין.
אם גם אתם לא מצליחים לישון מעת לעת, ממליץ לכם להצטרף לקבוצת עצמאיים עושים שינוי . למרבה השמחה הם באמת עושים שינוי ובהחלט יעזור אם נתמוך.
