אמייל (7), ממעלות-תרשיחא: הוריי מצאצאי צד"ל, אבל אני ישראלית

"אבא סיפר לי שכשהוא היה ילד אבא שלו היה בצבא דרום לבנון ובגיל 19, המשפחה שלו היתה צריכה לבוא לגור בארץ ישראל. יום אחד הוא פשוט עבר עם ההורים שלו לארץ בלי שהסבירו לו כלום ונפרד מאחיותיו שנשארו שם. הוא אומר שהוא מרגיש לא שייך לשום מקום עכשיו, כי מבקשים ממנו למשל לבנות סוכה לבי"ס או להכין דברים לחנוכה, אבל אנחנו בכלל נוצרים וגם הערבים לא אוהבים אותנו כי אומרים שאנחנו בוגדים. אני לא מרגישה את כל הדברים האלה שהוא מספר. כל החברים שלי יהודים ואני מרגישה ישראלית, אבל אם היה קורה לי מה שקרה למשפחה שלו וכל המשפחה היתה מתפרקת ועוברת למדינות שונות - היה לי מאוד עצוב".

המשפחה שלי

----------------

אני: אָמָיֶיל כראם, בת 7, עולה לכיתה ב'.

אמא: תרז כראם (34). אמא עובדת במעון ויצ"ו במעלות, בשכונה של בית הספר שלי. היא מטפלת בילדים.

אבא: רביע כראם (37). אבא שלי צובע בתים ולפעמים הוא עוזר בבית הספר שלי ושל אחותי לצבוע ספסלים ולהכין אותם מבטון. אבא גם צבע את החדר שלי בצבע ורוד ושם נצנצים ורודים.

אחים ואחיות: יש לי שני אחים: סִירֵֶל, בת 12 ואליאס, בן 7 חודשים.

סבא וסבתא: ההורים של אבא גרים בנהריה, אבל הם רחוקים מהבנות שלהם, שגרות בלבנון ואסור להם להיכנס לשם וגם לבנות אסור לבוא לפה. גם ההורים של אמא לא בארץ. הם עברו לגור באוסטרליה ואני מתגעגעת ונוסעת לבקר לפעמים.

משמעות השם שלי: זה שם צרפתי.

הילדוּת של אמא ואבא: אמא ואבא גדלו בלבנון ובאו לארץ כל אחד בנפרד עם המשפחה שלו והם הכירו כאן והתחתנו בתל אביב. אבא מתגעגע למשפחה שלו ולאחיות שלו שנשארו בלבנון ואסור לנו לנסוע לפגוש אותן שם. אני תמיד אומרת לאמא שאני רוצה לראות את לבנון, אבל היא אומרת שאי אפשר. כשהם היו ילדים, אבא של אמא היה מפקד גדול וחשוב בצבא (היו לו שלושה כוכבים!) והם גרו בדרום לבנון. אפילו היו לוקחים את אמא הרבה פעמים לבלות בישראל והם היו חוזרים ללבנון בסוף היום. הם הלכו לשוק בקרית שמונה, באשקלון, בזכרון. אבא של אבא היה בשב"כ והם גרו באיזור בירות.

הבית שלי

------------

הישוב: מעלות-תרשיחא. יש בתרשיחא שוק בימי שבת ושלישי ויש שם גם פיצה וחנות של פרחים ויש גם כללית. אני גרה בשכונת סביונים. אני אוהבת את השכונה ויש לי הרבה חברים כאן. עדי, זלטה (שיש לה מבטא רוסי), אגם, ברקת, טליה ויש עוד ילדים. כולם יהודים. אני מרגישה יהודיה כמו כל החברות שלי.

הכנסיה: ביום שבת אנחנו הולכים לכנסיה. בדרך כלל נוצרים הולכים לכנסיה ביום ראשון, אבל בראשון כולם עובדים ואי אפשר. בימי רביעי כל פעם מתפללים בבית אחר. הכומר בא לאיזה בית ומכינים קצת כיבוד וכולם נפגשים ומתפללים יחד. לפעמים רק אני ואמא שלי ואליאס הולכים ולפעמים גם אבא בא. היו שלוש פעמים בערך שזה היה אצלנו. סידרנו את השולחן לכבוד הביקור ואני הכנתי כדורי שוקולד ואמא שלי הכינה עוגיות ואחותי קצת עזרה לי להכין את הכדורי שוקולד, כי אני לא כל כך יודעת.

לבנון: הייתי מאוד רוצה לבקר בלבנון, כי אני רוצה לראות איך הארץ נראית. כל הזמן אני שומעת שיש שם נזקים, אז אני רוצה לראות אם באמת יש שם נזקים. למשל, לפעמים יש שם נזילות מים ואנשים הולכים בתוך המים וכל הארץ נראית כמו בריכה. ככה אמרו בחדשות.

המלחמה: האנשים בלבנון מטילים בכל מיני מקומות רקטות כי הם רוצים את עיר הבירה שלנו וכל הזמן צריך להיכנס למקלט ולהתכופף מתחת למיטה. מפחיד אותי שהם זורקים רקטות כי אני דואגת לסבא וסבתא שלי בנהריה, אבל גם דואגת לדודות שלי בלבנון, כי אולי החברים שלהן עושים את זה. אולי. אני לא יודעת. כשאנשים נוסעים ויש אזעקה וזורקים עלינו רקטות, אז צריך לרדת מהאוטו ולהיות על הרצפה בכביש, בנהריה נגיד. פעם אחת סבתא וסבא שלי לא ירדו מהאוטו ולא ישבו על הרצפה כמו שצריך והם המשיכו לבית שלהם וזה הפחיד אותי, כי אולי רקטה היתה נופלת עליהם. לבנון ממש קרובה, אז הרקטות מגיעות ממש מהר. זה ממש קרוב. אפשר אפילו ללכת ברגל ולהגיע לשם.

בית הספר שלי

-------------------

מצפור הסביונים, בתוך השכונה שלי, סביונים.

מה מיוחד בביה"ס שלי? יש לי ולחברה שלי אליענה מחבוא סודי בתוך השיחים ולפעמים אני מספרת לה שם דברים ויש לנו אבן של סודות ששומעת את כל הסודות שלנו. אנחנו מספרות לה דברים, אבל היא לא מספרת לנו דברים. היא אבן מאוד גדולה. מסיבת סוף שנה שלנו היתה מסיבת ולי היו שלושה תפקידים. אני צריכה להגיד למשל: "המעבר בשבת מן העבודה אל המנוחה, מן החול אל הקודש, בא להזכיר את המעבר מעבדות לחירות. יצאנו ממצרים כעבדים והפכנו להיות עם חופשי".

המורה האהובה עלי: סתיו. היא מורה של כיתה ה'-1, אבל היא מלמדת אותנו סיפור ויצירה. אני אוהבת אותה כי היא יפה והיא לא צועקת עלינו כמו שאר המורות. יש לנו איתה שיעור אומנות וקומיקס ואנחנו יוצרים בו ומאז שנכנסנו לזה אני כל הזמן חופרת לדודה שלי שתלמד אותי לצייר, בגלל שהיא מציירת מאוד יפה.

מה הכי חשוב שיהיה במורים? אהבה. שהם יאהבו אותנו. שלא יצעקו על כל הכיתה ושיכתבו מכתב טוב. אני קוראת לזה מכתב נחת. זה מכתב שכתוב בו שאני עובדת יפה וכאלו דברים. אני קיבלתי כבר פעמיים–שלוש.

איך יהיה לי יותר כיף ללמוד? שלא יכתבו כל כך הרבה. בכלל לא יכתבו אפילו. שהשיעורים יהיו רק על ספורט. זה הכי כיף.

הזמן הפרטי שלי

---------------------

אחר הצהרים: אני רואה סרט, אוכלת גלידה, נחה קצת ואחר כך מכינה שיעורי בית. לפעמים חברות באות אלי ואני באה אליהן.

הכי אוהבת לעשות בעולם: לצייר, כי אני אוהבת ללמוד יצירה.

טלוויזיה: אני לא צופה הרבה. אני יותר רואה סרטים במחשב ובטלפון שלי. אני אוהבת לצפות ב"החממה", "גאליס" ו"שכונה". אני רוצה שתשאלי אותי שאלה שלא שאלת אותי – איזה טלפון יש לי? אייפון 4S וקונים לי אייפון 7 ו-8 ולאחותי קונים LG. היא כבר חוסכת כסף.

מחשב: אני הרבה על המחשב. לפעמים משחקת ולפעמים שומעת שיר. השיר שאני הכי אוהבת ואני הכי שומעת הוא "שישי בצהרים" של איל גולן ו"מלכת השושנים" של עדן בן זקן.

הכי אוהבת לעשות עם אמא: לטייל בשכונה ולעשות ספורט, הליכה.

הכי אוהבת לעשות עם אבא: שיעורי בית. אני אוהבת שהוא עוזר לי, בגלל שהוא חכם וכשהוא עוזר לי כל הזמן המורה עושה לי וי.

הכי אוהבת לעשות עם האחים: עם אחותי אני אוהבת להשתולל ועם אחי אני אוהבת להצחיק אותו. אני עושה לו ככה עם הפה 'לו לו לו' והוא צוחק או שאני פותחת את הפנים שלי ואחר כך סוגרת אותן והוא צוחק וגם אני מדגדגת אותו. ואת יודעת שהוא כבר עושה שלום ביד?

הורים צריכים להיות יותר חברים או יותר מחנכים: יותר מחנכים, כי פשוט אני אוהבת שההורים שלי אומרים לי מה לעשות, כי אם לא, אז לא הייתי עושה את זה. למשל, לאכול עכבישים – בחיים לא.

החבר/ה הכי טובים: אליענה, יהודיה, איתי בכיתה. היא כל הזמן משחקת ועוזרת לי. למשל, כשקורה לי משהו או יש לי בעיה עם מישהו, אז היא עוזרת לי. רק אני מלבנון בכיתה. בבית הספר יש עוד ילדים מצד"ל, אבל לא בכיתה שלי. לפעמים אנחנו פוגשים גם חברים צד"לניקים, אבל רק עם המשפחה בסופי שבוע, כשעושים דברים ביחד. אני לא נפגשת איתם סתם אחר הצהרים.

כשאהיה גדולה: הייתי רוצה לגור בתורכיה במלון ולהיות גננת או מורה.

לגדול או להישאר ילד לנצח? הייתי רוצה בכלל להיות תינוקת, כי זה הכי כיף להיות תינוק, כי לומדים הרבה דברים בילדוּת הקטנה. למשל, לעשות שלום עם היד כמו אח שלי.

ההמלצה שלי לספר: "נולד לי אח", כי הוא כיפי לקרוא אותו. זה סיפור מעניין. זה מזכיר לי את זה שנולד לך אח. יש שם ילדה שאני לא זוכרת איך קוראים לה והיא מסיעה את אח שלה לכל מיני מקומות והיא שואלת את מי שהיא פוגשת אם הם רוצים את אח שלה בגלל שהוא צורח. היא רוצה למכור להם אותו, אבל בחינם. אני לא הייתי רוצה למכור את אח שלי. בחיים אני לא אמכור ילד כזה חמוד, אבל הוא מעצבן אותי לפעמים. למשל, כשאני מדברת בטלפון, למשל איתך עכשיו והוא צורח, אז זה מעצבן אותי, כי ככה אני לא שומעת אותך.

טקס שינה: לוקח לי בערך 20 דקות כדי שאני אשן. לא משכיבים אותי לישון. אני קוראת ספר לפני שאני נרדמת: "משפחת ירון".

* * *

ילדים בגילאי 6-8, שחיים במקום מעניין, שאורח חייהם ייחודי או שיש להם סיפור מעניין? ספרו לנו עליהם.

שלחו אלינו במייל את פרטי הילד/ה (הסיפור, המקום, כתובת מייל וטלפון) ונשמח להכירם ולבדוק אם אפשר לפרסם את סיפורם.