לני הגלבכר, בת 7, מפצאל: סבא ניצול שואה ואבא גרמני

"סבא דוד היה בשואה במחנה עבודה ובמחנה השמדה. הוא סיפר לי שהוא היה אסיר והוא הצליח בעבודה הקשה ושרד במלחמה. וגם הוא סיפר שפעם אחת הוא נפל מאבן והצליח לקום. בגלל זה כשסבא דוד פגש את אבא שלי, אוליבר, שהוא גרמני, הוא היה קצת עצוב, כי הוא חשב אולי שאבא שלי הוא אחד מהרעים והוא רוצה להרוג את המשפחה שלנו, אבל אחר כך הוא הבין שאבא שלי לא רע כזה והוא טוב ליהודים ואז הוא התרגל אליו".

המשפחה שלי

----------------

אני: לני הגלבכר, בת 7, כיתה א'.

אמא: סיון הגלבכר (37). אמא עובדת במשרד של תבלינים.

אבא: אוליבר הגלבכר (43). אבא הוא מהנדס אלקטרוניקה. הוא מתקן דברים ואז נותן את זה לאנשים בגרמניה במשרד האמיתי שלו. הוא בונה דברים עם אח שלו וגם תוכנות ואם אנשים רוצים את הדברים האלה, אז הוא נותן להם. אבא נוסע לגרמניה הרבה פעמים וכשהוא נוסע, אני מרגישה קצת עצובה ואני מתגעגעת אליו לפעמים.

ההורים שלי: אמא ואבא הם לא מאותה ארץ והם שונים. למשל, אבא שלי לפעמים עושה טעויות בשפה ואמא שלי לא עושה. אבא גרמני וזה אומר שהוא מדבר בשפה אחרת והוא לא מאותה ארץ ויש גם דברים שונים, כמו שיש דברים שבישראל אין ולנו יש דברים שבגרמניה אין.

איך אמא ואבא הכירו? הם נפגשו בלונדון. אמא שלי הלכה למקום שקונים בו בירה ואז היא ראתה את אבא שלי שבא לשתות בירה ולעבוד על המחשב שלו ואז הם נהיו חברים ואז בסוף הם התחתנו. היתה חתונה יפה. הם רקדו וכל המשפחה שלי ישבו שם (ראיתי בתמונות). אבא בא לגור בישראל והיה לו קשה כי הוא נפרד מההורים שלו ומכל המשפחה שלו ובפעם הראשונה שהוא עלה לישראל הוא לא ידע עברית. ההורים שלי עדיין דיברו אנגלית ביניהם ואמא שלי לימדה אותו עברית. עכשיו אבא יודע לדבר עברית, אבל עדיין יש לו טעויות.

סבא דוד: סבא של אמא שלי, סבא דוד, נלחם במלחמת העולם השנייה. הגרמנים אסרו אותו. הם עשו משהו רע. כשאבא שלי פגש את סבא דוד היה לאבא עצוב כי הוא ראה שהעם שלו רע בשביל היהודים.

אחים ואחיות: אדם, בן 5. לפעמים אני אוהבת להיות איתו ולפעמים לא, כי הוא מציק לי. הוא קופץ עלי ועושה את עצמו כאילו הוא חיה ורודף אחרי.

משמעות השם שלי: אמא שלי רצתה לקרוא לי גליה, אבל אבא שלי אמר שבגרמנית זה צרפת, אז אמא לא רצתה והיא מצאה שם שבצלילים בגרמנית ובעברית זה נשמע אותו דבר.

ארוחה משפחתית: בכל ערב אנחנו אוכלים כולנו יחד. אבא עובד על המחשב במחסן של סבא שלי. יש לו שם מקום והוא חוזר כל ערב בערך בשבע, כדי להספיק לאכול איתנו ארוחה. ביום שישי אנחנו אוכלים כל המשפחה ביחד, לפעמים אצל סבא וסבתא, יחד עם המשפחה המורחבת.

המטלות שלי בבית: קודם כל, כשאני חוזרת מבית הספר, אם יש שיעורים אני עושה אותם ואם אמא רוצה, אז אני עוזרת לה להכין את האוכל ולארגן את השולחן. ואם אח שלי רוצה, אני מקריאה לו סיפורים.

הילדוּת של אמא ואבא: אמא גם גדלה במושב הזה. היתה לה ילדות דומה לשלי. אבא גדל בגרמניה.

על סבא וסבתא השניים: אני לא פוגשת אותם הרבה. לפעמים אני מתגעגעת אליהם. הייתי רוצה לפגוש אותם יותר. אני זוכרת שנסענו לגרמניה לפגוש אותם והיה מאוד כיף. טיילנו ביערות ואכלנו תות שדה.

הבית שלי

-----------

הישוב: פצאל. זה מושב יפה וההופעות בחגים יפות. אני אוהבת לטייל ולהיות בגן שעשועים עם החברות שלי. פצאל הוא ישוב חקלאי. לכל מיני אנשים יש גידולים. למשל, לסבא וסבתא שלי יש כרם של ענבים והוא מגדל גם תמרים. אני באה לכרם של סבא וסבתא ורצה שם ולפעמים עוזרת באריזה של הענבים

הבית: בנינו לנו בית ירוק בישוב. הוא די גדול, אבל הוא עוד לא לגמרי מוכן. אנחנו עוד בונים אותו.

החדר: יש לי חדר לבד.

הקהילה: בישוב חוגגים יחד חגים. למשל, בשבועות עושים כל מיני פעילויות של מים. בשבועות האחרון למשל, החלטנו הילדים על תחרות עוגות גבינה של ההורים. אמא ואבא לא הכינו עוגה, אבל בגלל שהמצאתי את הרעיון קיבלתי פרס. לפעמים בימי שישי כולם ביחד בערב במועדון ועושים קבלת שבת יחד.

בית הספר שלי

------------------

בית ספר גפנים בבקעת הירדן. לומדים בו ילדים מהישובים בבקעת הירדן. אני מגיעה אליו בהסעה.

מה מיוחד בביה"ס שלי? הוא יפה ועושים בו דברים יפים והמורות טובות.

המקצוע שאני הכי אוהב: אומנות, כי יש שם דברים יפים. למשל, שאנחנו מכינים דברים יפים ואפילו שזה לוקח זמן, אנחנו קצת מתעכבים עם האוכל וזה יוצא יפה. וגם מחשבים, כי מצגות זה כיף ולפעמים אנחנו כותבים וזה כיף. וגם דרמה, כי אם אנחנו עושים כאלה הצגות, אז הבנים קצת מצחיקים.

המורה האהובה עלי: המחנכת שלי, אורלי, כי היא עוזרת לנו ונותנת לנו עצות שיקלו עלינו בלימודים.

מה הכי חשוב שיהיה במורים? שהם יהיו נחמדים.

אוהבת ללמוד? כן.

איך יהיה לי יותר כיף ללמוד? שכולם יקשיבו בשיעור ביחד ורק כשמצביעים ונותנים רשות לדבר, אז מדברים. ועושים את העצות של אורלי, כי זה עוזר ללמוד. כמו למשל, לעשות תרגילים בסדרות, שזה יותר קל לפתור תרגילים.

שיעורי בית: אם זה קשה, אז עוזרים לי, אבל את רוב השיעורים אני עושה לבד.

שיעורי גרמנית: אבא מלמד אותי גרמנית, אבל אני עוד לא יודעת הרבה מילים.

הזמן הפרטי שלי

--------------------

אחר הצהרים: כשאני חוזרת מבית הספר, אני מכינה שיעורים ואז אם אני חוזרת מוקדם, אני מחכה לאמא שלי ואח שלי שיחזרו ואז אני משחקת עם אח שלי. אחר הצהרים אני הולכת לגן שעשועים ומשחקת עם החברות שלי ואני אוהבת גם להתנדנד בנדנדה. החברות שלי גרות קרוב אלי. אני יכולה ללכת לגן שעשועים בישוב גם בלי ליווי של מבוגר לפעמים.

הכי אוהבת לעשות בעולם: לקפוץ בחבל.

מאכל אהוב: פסטה עם רוטב עגבניות.

טלוויזיה: אני לא צופה הרבה בטלוויזיה. כשכן, אני אוהבת לראות פרפר נחמד ורחוב סומסום.

מחשב: אין לנו מחשב בבית. רק לאבא שלי.

הכי אוהבת לעשות עם אמא: אני אוהבת שהיא תצייר לי דברים ואני אצבע אותם.

הכי אוהבת לעשות עם אבא: לבנות או לתקן דברים.

הכי אוהבת לעשות עם אחי: להקריא לו סיפורים.

הורים צריכים להיות יותר חברים או יותר מחנכים? חצי חצי, כי להורים אין זמן לשחק כל הזמן עם הילדים שלהם, כי לפעמים יש להורים מה לעשות ואם הם יעשו את זה אחרי זה, אז לא יהיה להם זמן בערב להספיק את כל העבודות.

החברה הכי טובה: אביה, כי היא איתי כבר מהגן של הצעירים והיא תמיד משתפת אותי וגם כשהיינו בגן בחצר היא שיתפה אותי.

החלום שלי: שהמאמנת שלנו לחוג התעמלות קרקע תבחר בי למצטיינת של כל השנה.

כשאהיה גדול: אני רוצה להיות או כמו אבא שלי, מהנדסת חשמל או כמו אמא שלי, שעובדת במשרד.

מתי כועסים עלי? כשאני משקרת. למשל על זה שעשיתי את שיעורי הבית ובעצם לא עשיתי.

הרגע הכי כיפי שהיה לי: בפעם הראשונה שנסעתי לחופשה עם דוד שלי בתל אביב. היה שם את הים וגם נסענו לקרקס.

חוגים: התעמלות קרקע. אני אוהבת את זה כי אנחנו עושים כל מיני דברים כיפיים, כמו למשל, אנחנו עושים עמידת ידיים, בלי לשים את הרגליים על משהו רך, למרות שזה קצת קשה וגם אנחנו עושים גלגול אחורה וגם עמידת לב. הכי אני אוהבת לעשות גלגלון. שפגט אני כמעט עושה. אני רוצה להמשיך להתעמל והחלום שלי זה להיות המצטיינת של כל השנה, אבל אני מפחדת שזה לא יקרה, כי חברה שלי, ערבה מ"יפית" (ישוב סמוך), היא ממש טובה. היא מצליחה מאד בתרגילים ועושה שפגט.

הייתי רוצה לחיות ב: תל אביב, כי יש שם את דוד שלי ויש שם גם ים וזאת עיר יפה.

לגדול או להישאר ילד לנצח? גם וגם.

ההמלצה שלי לספר: אייבי ובין, כי הוא יפה והוא גם מתאים לילדים בכיתה א'. אני אוהבת את שתי הדמויות אייבי ובין.

טקס שינה: מקריאים לי סיפור ושרים לי שירים ואז אני נרדמת.

* * *

ילדים בגילאי 6-8, שחיים במקום מעניין, שאורח חייהם ייחודי או שיש להם סיפור מעניין? ספרו לנו עליהם.

שלחו אלינו במייל את פרטי הילד/ה (הסיפור, המקום, כתובת מייל וטלפון) ונשמח להכירם ולבדוק אם אפשר לפרסם את סיפורם.