פסח הוא חג שמסתובב כולו סביב אוכל. לא אמרתי אוכל טעים, אבל אוכל. האיסור לאכול ולמכור חמץ מכניס את העולם הקולינרי לכוננות ספיגה ומעביר אותנו למצב של ירידה משמעותית בסטנדרטים, עד כדי שאנחנו מוכנים לשקול עוגיית קוקוס כקינוח (זה לא טעים ואתם לא עובדים על אף אחד. אם זה היה טעים באמת, הייתם אוכלים את זה כל השנה).
ויחד עם זאת, איך אומרים, הכורח הוא אבי ההמצאה? אז אכן, גם לפסח יש את הייחוד שלו ולפעמים, לעיתים רחוקות, ניתן למצוא גם איזו פנינה במדבר הקולינרי הזה. הרי לכל אחד מאיתנו יש את הפייבוריט שלו בכל הנוגע למצות. חלקנו עפים על מצה עם שוקולד, אחרים טוענים שהיא הכי טובה בתור פיצה בכלל ויש מי שאוהבים אותה ככה. מה שבטוח זה שיש תמיד לאן להתקדם (מתערב למשל שמצה על הגז עוד לא ניסיתם). הנה כמה רעיונות אבהיים, שאולי ישנו את דעתכם בנוגע לכמה מאכלים ויעזרו לכם להעביר חג, רק מעט, טעים יותר.

עוגת מצות / טל חן

הדבר שהכי ערער אצלי את השמירה על הכשרות היו כל הלחמניות והלחמים הכשרים לפסח, כי אם זה מרגיש כמו לחם, אז מה עשינו כאן? אז אני עובד הפוך. במקום להקפיד לא לאכול חמץ, אני מקפיד כן לאכול כמה מצות במהלך החג. קלאסיות כאלה, עם חרוסת, אבל גם עם ממרח סנדביץ או ריבה שיוצאת מחורי המצות כמו תולעים קטנות. כי בניגוד לכל לחמנייה ל"אוכלי קטניות", המצות הן אלה שמעוררות את השאלה "מה נשתנה" ומספרות לנו שחירות היא לא ברורה מאליה.
לכן המאכל האהוב עלי הוא עוגת מצות ושוקולד, כזו שרואים שיש בה מצות. וזו גם ה"עוגה" הכי פשוטה, שאפשר לתת לילדים להכין את רובה בעצמם.

המצרכים הדרושים:

  • 5 מצות.
  • 1 שמנת מתוקה.
  • 1 שוקולד מריר.
  • כוס חלב.

אופן ההכנה:

  1. מכינים קרם שוקולד משמנת ושוקולד מריר (סוכרתי פרינדלי עם שוקולד ללא סוכר), ממיסים ואחרי שמתקרר מקציפים במיקסר.
  2. מרטיבים את המצות עם חלב ואז מורחים על כל מצה שוקולד ובונים מגדל.
  3. מניחים את העוגה במקרר ובזמן שהילדים מלקקים את השוקולד מהמרית, אפשר לספר להם שזאת לא רק העוגה שבני ישראל אכלו כשהם יצאו ממצריים, אלא גם העוגה שהכי אהבתי כשהייתי ילד.

קניידלך / גיא רוה

כילד גדלתי במושב עין איילה. אחת החברות של אמא שלי במושב היתה לאה בורוביק ולקראת אחד הפסחים שההורים שלי ארגנו אצלנו בבית, לאה נתנה לאמא שלי את המתכון שלה לקניידלך. אמא שלי רשמה אותו במחברת המתכונים שלה ומאז אין פסח בלי הקניידלך של לאה. אמא שלי טוענת שמתכון מנצח לא מחליפים. צודקת, אבל למה את מכינה לנו רק פעם בשנה?

המחברת של אמא של גיא
המחברת של אמא של גיא

המצרכים הדרושים:

  • 1 מרגרינה.
  • 2 כוסות מים.
  • כפית מלח "מלאה מאוד".
  • 2 כוסות קמח מצה.
  • 5 ביצים.

אופן ההכנה:

  1. להרתיח את המרגרינה, המים והמלח. להוריד מהאש כשנמס.
  2. לערבב את כוסות קמח המצה פנימה ולהכניס למקרר לכשעה.
  3. כשמתקרר, לערבב פנימה את הביצים, ליצור כדורים ולבשל בסיר מי מלח.

גפילטע / עומר להט

השד העדתי עשה קאמבק לחיינו כחלק מהאפטר אפקטס של הבחירות ואשכנזים ומזרחים רבים ביניהם מי יותר טוב. זה זמן מצוין לי כאשכנזי לצאת להגנתו של מאכל שממש כמו העיר פתח תקווה, זוכה לתדמית רעה על לא עוול בכפו, מאכל שגדלתי עליו ושאני מגדיר "מעדן" – הגפילטע פיש.
אני לא מסוגל לדמיין ארוחת חג בלי גפילטע פיש וכשאנחנו מתארחים אצל חמותי וחמי, שהם ממוצא פרס ויש להם אוכל שלא מן העולם הזה, חמותי או אפילו אשתי, תמיד מכינות לי במיוחד גפילטע פיש. אז תכינו את הקרפיונים באמבטיה, כי הנה לכם ה-מתכון של האחת והיחידה, סבתא שלי שליט"א, שעושה את הגרסה ההונגרית הלא מתוקה (בניגוד לפולנית, שהיא מתוקה ויושבת לבד בחושך).

עומר להט: הגפילטע של סבתא שלי
עומר להט: הגפילטע של סבתא שלי

המצרכים הדרושים:

700-800 גר' קרפיון נקי.
2 בצלים.
שום.
גזר.
ביצה.
קמח מצה.
מלח ופלפל.

אופן ההכנה:

  1. לוקחים 700-800 גר' קרפיון נקי, פרוס לחתיכות ומקפיאים עד שיתקשה.
  2. טוחנים את הדג עם בצל אחד מספר פעמים במטחנת בשר עם חורים קטנים.
  3. מוסיפים לתערובת ביצה אחת, פלפל, מלח ו-3 כפות קמח מצה.
  4. בינתיים מרתיחים, משהו כמו שעה, סיר עם טבעות גזר, בצל, מלח, פלפל ושום. מי שרוצה, יכול להכניס גם את ראש הדג.
  5. מכינים את הקציצות, בערך בגודל של ביצה גדולה ומוסיפים לסיר. מבשלים בערך כשעה בסיר מכוסה חלקית על אש קטנה.
  6. מסדרים את הקציצות בתבנית ויוצקים את מי הסיר המסוננים על הקציצות, מניחים טבעת גזר על כל קציצה ומכניסים למקרר למשך הלילה. זה יוצר את הג'לי המפורסם.

דג מרוקאי / ברק שטרית

אני שונא מצות. באמת שונא. פעם אחת אפילו התאשפזתי בגלל מצות (סיפור ארוך). אני אוכל בעיקר מצות רכות, כי בכל זאת פסח וזה. יש כל מיני דרכים לרכך מצות - להרטיב אותן, לעשות מהן מצה בריי ועוד דרכים מוזרות, אבל יש דרך אחת שאני אוהב במיוחד ובלעדיה ליל סדר הוא לא ליל סדר - וזה לפורר את המצה לתוך רוטב של דגים חריפים. רוטב סמיך, טעים, שמפוצץ לך את בלוטות הטעם. בימים כתיקונם, הרוטב הזה היה פוגש חלה טרייה של יום שישי, אבל בפסח כמו בפסח - חלה טרייה זה דבר שקשה להשיג.

יש הרבה מתכונים לדגים חריפים. יש את של המרוקאים (כמעט בלי רוטב), יש את ה"חריימה" (שזה מלא רוטב עגבניות) ויש את גרסא האשכנזית - גפילטע עם מלא חזרת. אישית, כבר בניתי לעצמי מתכון שאני מאוד אוהב והוא שילוב של כמה מתכונים.

הדג המרוקאי של ברק שטרית
הדג המרוקאי של ברק שטרית

המצרכים הדרושים:

  • דג (אני מעדיף מושט או נסיכה, אבל אפשר גם בורי) - לפי מספר המנות שתרצו להכין.
  • 4 עגבניות.
  • צרור פטרוזיליה.
  • 6-10 שיני שום קלופות.
  • פלפל חריף אחד, חתוך לשלישים ונקי מגרעינים (אלא אם כן אתם אוהבים לשרוף את הלשון).
  • פפריקה מתוקה, פפריקה חריפה, מלח - בערך כף מכל אחד.
  • פלפל שחור וכמון - חצי כפית מכל אחד.
  • חצי כוס שמן קנולה או שמן זית (אפשר פחות, אבל זה פחות טעים).

אופן ההכנה:

  1. לוקחים את כל התבלינים, שמים בכוס עם שמן ומערבבים היטב. השמן צריך לקבל צבע מהתבלינים.
  2. לוקחים סיר רחב (סוטאז') ומפזרים פטרוזיליה על התחתית וכמה שיני שום. עליהם שמים שכבת דגים. מעל הדגים שמים שוב פטרוזיליה ושום ושוב דגים.
  3. חותכים את העגבניות לרבעים ומכניסים בין הדגים - בצדדים, באמצע, בכל מקום פנוי.
  4. מערבבים שוב את השמן והתבלינים ושופכים על הדגים כך שיפוזרו על כל הדגים.
  5. שמים מים עד שהשכבה התחתונה של הדגים מכוסה. את המים עדיף למזוג מהצד, שלא יורידו את התבלינים מהדג.
  6. שמים על הגז ומדליקים על אש גדולה. משאירים עד לרתיחה.
  7. אחרי שרתח, מכסים את הסיר (אבל משאירים פתח קטן, כדי שיצאו אדים), מורידים לאש נמוכה-בינונית ומבשלים בערך 40 דקות. מדי פעם מומלץ לנער את הסיר כך שהרוטב יכסה את הדגים העליונים.
  8. בהגשה, שמים לכל אחד חתיכת דג, רבע עגבניה ומלא רוטב. מפוררים רבע מצה ישר על הרוטב ואוכלים את הדג. כשמסיימים את הדג, המצה כבר ספוגה ברוטב וממש טעימה. תהנו!

מצת בוקר / יובל אדם

יש יחס הפוך בין כמה אני אוהב את ליל הסדר, אחד הערבים המשפחתיים הכי מהנים של השנה, לבין כמה אני מתעב את פסח מבחינה קולינארית. אני שונא מצות. אני ממש שונא מצות. אני נמנע ממצות ככל האפשר, מחביא פיתות בפריזר לפני ועורך בכל שנה תחרות עם עצמי כמה מעט מצות הצלחתי לאכול כל החג. זו בעיה רצינית, בעיקר כי אני מאוד אוהב לחם. ובפסח, קצת קשה עם הלחם. לא, אל תגידו לי לחמניה מקמח מצות. נו, באמת.
אבל, יש יוצא מן הכלל אחד - זכרון מתוק ומפנק מילדות קסומה בחיפה - לשבת בבוקר עם אבא שלי ליד שולחן האוכל, למרוח על מצה שכבה מושחתת של חמאה ולשים עליה פרוסה של חלווה. נכון, זה לא ממש מתכון, אבל הטעם הנפלא של מאכל השחיתות הזה הוא הדבר הכי נהדר שיש לי מפסח. אל תפסלו לפני שתנסו.

המשמו עם התה / יואב כהן מלמד

לכל אחד מאכל של פסח אותו הוא אוהב במיוחד. המאכל שלי לא גרנדיוזי בכלל. הוא פשוט ולא מוכר בכלל. אין לו שם אפילו. בתור ילדים היינו קוראים לזה: le Truc avec le thé או "המשמו עם התה", בעברית (תרגם מצרפתית: אנוכי). המאכל בא מסבתא שלי. בתור ילדים אהבנו אותו מאוד. כל השנה חיכינו לפסח כדי שאמא שלנו תכין את זה. המאכל הוא קמח מצה מעורבב בתה עם נענע - עיסה דביקה אבל טעימה.

המצרכים הדרושים:

  • מכינים תה עם נענע (בקנקן המרוקאי הכסוף), גם הרבה סוכר או במילים אחרות: תה מרוקאי אסלי. הצבע הנכון הוא צבע חום, עד גבול הכהה.
  • 250 גר' קמח מצה בקערה.
  • 50 גר' מרגרינה.
  • 2 כפות סוכר.

אופן ההכנה:

  1. שופכים לקערה את המצרכים.
  2. שופכים קצת תה ומערבבים.
  3. חוזרים על הפעולה עד שמתקבלת עיסה חומה.
  4. מי שאוהב מתוק, יכול להוסיף עוד סוכר.

חרוסת / אליסף יעקב

לכולנו יש את המאכל הזה שרק אנחנו יודעים להכין ושלא משנה איפה נאכל אותו, הוא תמיד יזכיר לנו טעם של בית. בפסח, המאכל הזה הוא החרוסת של חמותי (מצטער, אמא, אבל אפילו את מתלהבת ממנה). זו חרוסת מופלאה. חרוסת שכל מי שטועם ממנה, מיד מבקש את המתכון (לא לפני שהוא מוסיף לו עוד כמה כפות חרוסת לצלחת). חרוסת שמזכירה לנו את הבית, לא משנה איפה אנחנו נמצאים. הטעם אלוהי והמתכון פשוט אפילו בשביל הדיוט כמוני.

המצרכים הדרושים:

  • דבש סילאן 900 גרם (צנצנת גדולה).
  • 3/4 כוס אגוזים קצוצים.
  • כוס שומשום.
  • 3/4 כוס שקדים בלי מלח. לקלות אותם עד שהם בצבע חום בהיר (אפשר לשבור ולראות שהם קלויים בפנים טוב) ולקצוץ אותם.

אופן ההכנה:

  1. לקלות 2 דקות כוס שומשום ואז למעוך אותם קצת (בדגש על קצת).
  2. לערבב.
  3. לפני שמוזגים, לבחוש ואז למזוג, כי האגוזים צפים למעלה.
  4. אם רוצים את החרוסת יותר סמיכה אז להוסיף קצת מכל דבר.

מצה בריי / אור לבו

מצה בריי? ברייט? מציה? מצה מטוגנת? פנקייק מצות? המאכל בעל השם המפוקפק והמוניטין המפוקפק אף יותר, מוכר לכולם. הוא חלק מתיאוריית הבישול הידועה כ"זרוק את זה למחבת ויהיה בסדר", שאני פחות או יותר חי לפיה. היתרון הברור בו הוא שהילדים יכולים לעשות הכל בעצמם (מלבד הטיגון, אם הם ממש קטנים). מכאן שבוקר שגרתי בפסח נראה בערך כך:
- "אבא, קום!"
- "מממ... אאא..." כן, לא טיפוס של בוקר, אבל זה מלווה בנפנופי ידיים לכיוונן המטבח, ככה שהם מבינים את הרעיון, מדלגים לשם, שוברים מצות לתוך קערה גדולה (החישוב הוא שתי מצות וביצה לאדם), מרטיבים בחלב (כמה חלב? לא יותר מדי), מוסיפים קצת מלח ולשים את הכל לעיסה צמיגית.

- "אבא! לשנו את המצות, הביצים והחלב. בוא לטגן בבקשה". היליה, המלאכית הזו, יודעת כמה אני אוהב כשהיא מנומסת. אבל אני עוד יותר אוהב לענות להם: "זה עוד לא מוכן, תלושו עוד" ולחזור לעוד סבב שינה קצר. את התהליך הזה בהכנה ניתן למשוך בערך כמו את הנודניק בשעון (בערך איזה שלוש-ארבע פעמים) ואז יש להיגרר מהמיטה וללכת לעזור להם לטגן את העיסה במחבת גדולה עם קצת שמן או חמאה. הופכים כשמשחים וזהו, פחות או יותר.

ולהגשה: הכל הולך. שמנת וסוכר, גבינ"צ, חזרת, חרוסת (בכל זאת פסח), חומוס (כן, חומוס), סחוג, מה שבא, ברוך הבא. מיטבי לכת יכולים להוסיף לעיסה רסק בננות, תמרים, תפוחים או כל דבר אחר שיושב ובמקרר ויש סיכוי שיצמחו לו רגליים בקרוב.

בגלל המודולריות של המנה הזו, אין מניעה לאכול אותה בוקר, צהריים וערב (ואפשר גם לחזור על תהליך ההשכמה אחרי השנ"צ) ולהעביד אותם במטבח כל היום.

לפוסט המלא: מה לעשות עם ילדים היפראקטיבים ובלי לחם .

הילדים של אור לבו. אבא ישן
הילדים של אור לבו. אבא ישן