אתמול התקשרתי לחברתי וביקשתי להזמין את בתה אלינו אחה"צ. "היא עובדת", ענתה לי. "מה?" נדהמתי, הרי הילדה רק בת 10. "כן, היא עושה 'עזרת אם', עוזרת לאמא עם ילדים קטנים לסדר קצת, לקפל כביסה, לשטוף כלים, להשגיח על הילדים בזמן אמבטיה. תראי, היא ביקשה שאמצא לה עבודה. לא אני יזמתי את זה", הסבירה לי בהתנצלות.
הזמן הפנוי שלהם - הוא שלהם
האמת, הרעיון של "ילד עובד" לא חדש לי לגמרי. בני מוציא פעמיים בשבוע ילד של שכנה מבית הספר ומלווה אותו הביתה. לעתים הוא גם אוסף את אחיו של אותו ילד מהגן, אבל אצלנו זה החל יותר כסיוע לשכנה מאשר כעבודה ולמרות שבני מקבל תשלום, סיכמנו שהתשלום יהיה בהתאם ליכולת השכנה. מה שתוכל ותרצה, תיתן לו.
יש לי רגשות מעורבים בנוגע לרעיון הזה ובכל פעם שמבקשים מבתי לעשות בייביסיטר, אני מתלבטת. מצד אחד, יש בכך דבר חיובי מאוד. ילדים לומדים את האלף-בית של הכלכלה. מה זה שכר פר שעה, מה זה תקציב. וכמובן, אין דרך מוצלחת יותר מזו כדי ללמדם את ערך הכסף. כל ילד, אף הבזבזן ביותר, מתחיל לספור את השקלים ולחשוב פעמיים על כל גרוש אחרי שהזיע בשבילו. ומצד שני, אני אישית לא עבדתי בילדות. כן, הייתי עוזרת בבית, אבל עדיין, הזמן הפנוי שלי היה חופשי וקשה לי לשחרר את ילדיי לצאת לעבודה בזמן הפנוי שלהם.
החלטתי לבחון את הדבר ויצאתי לשוחח עם מספר ילדים עובדים. "אני מרוצה שיש לי כסף משלי", סיפרה לי אחת הילדות. "אני חוסכת וגם כך אני יכולה לקנות מה שאני רוצה. נגיד, רמקולים לטלפון שלי".
"אבל תגידי", שאלתי אותה. "אם היית מבקשת מאמא כסף לרמקולים, לא היית מקבלת?"
כן. הייתי מקבלת", ענתה. "אבל זה לא אותו דבר".
מכרה זהב חינוכי
ובכן, לא יודעת מה איתכם, אבל אני אחרי כמה שיחות כאלה עם ילדים, השתכנעתי סופית. אני מורידה את הכובע בפני הילדים האלה והאימהות שלהם. המשפחות הללו עלו על מכרה זהב חינוכי. יש ברעיון הזה שני יתרונות מרכזיים. אחד, הילדים האלה ממש מתגאים בעובדה שהם מרוויחים את הכסף בזיעת אפם. זה נותן להם תחושת סיפוק אדירה, מקנה תחושת כוח, ביטחון וכמובן, תחושת עצמאות, מה שכל כך קשה להשיג בדרכים אחרות. ההרגשה הזו היא הרווח האמיתי של הילדים האלה ולאו דווקא הכסף עצמו. הנה משהו ששמעתי מבני איזה יום, כשרציתי להזמין פיצה והיה חסר לי כסף בארנק: "אל תדאגי, אמא, אני אשלם. יש לי". כלומר, העניין המרכזי הוא "אני יכול". אני יכול להרוויח כסף ואני יכול לעשות זאת בכוחות עצמי. אני לא תלוי בכם. זה משהו ששום ניהול של דמי כיס, גם הנבון ביותר, לא יכול לספק.
לשלם לילד על עבודות בבית שלו עצמו?
היתרון השני אך לא משני הוא, שילדים לומדים לעזור בבית והוריהם פתורים מההסתבכות הזו של אילו מטלות לתת להם והאם לתגמל אותם על משהו שהם עושים בביתם. אני, למשל, ניסיתי מספר פעמים "להעסיק" את ילדיי במטלות בית כאלה ואחרות. לרוב זה לא מצליח מי יודע מה. מיד צצה השאלה אילו מטלות בית מצדיקות תשלום עבורן. הרי בלי קשר הילדים אמורים לתרום את חלקם.
יש את היועצים למיניהם, הטוענים כי כדאי לשלם עבור מטלות שהיינו משלמים עליהן בכל מקרה. בואו נאמר שאני משלמת למנקה, זאת אומרת שזה בסדר לשלם לבתי עבור ניקיון חדרים? לא נראה לי. וגם הדוגמה של שטיפת הרכב בעייתית. כמה כבר שטיפות רכב אני צריכה? בקיצור, זה מכניס אותנו לסוג של פלונטר ואני כבר לא מדברת על חישובי שכר, על קושי בהחלטה כמה משלמים על מטלה זו או אחרת או מה קורה כשהביצוע לא מספק - מורידים מהשכר?
בגדול, עד כה לא ראיתי שום רעיון מוצלח בעניין הזה עד עכשיו. הנה, פתרון מושלם - בואו נוציא אותם מהבית! הילד שלי יעבוד אצל חברתי והילד שלה יעבוד אצלי. כך הם מקבלים תחושת עבודה אמיתית, לא יכולים להתחמק ממשימות שלא נראות להם או לומר "אני אעשה את זה מחר". אנחנו משנים את כל הגישה ברגע שילד אחר בא לעבוד אצלנו. פתאום אין הנחות. עבודה זה עבודה. זה מאלץ גם אותנו להתאמץ ולחלק את העבודה למשימות מעשיות בצורה הטובה יותר ובכלל, לקחת את כל הדבר באופן אחראי יותר. הרי מדובר כאן בילד אחר, לא שלנו.
אמא, תקני לי
לסיכום, לדעתי יש כאן באמת רעיון מקסים, שפותר לא מעט סוגיות בעייתיות בנוגע לחינוך הילדים לעבודה ולדרכים להרוויח כסף ובעיתוי מושלם - לכבוד חג פסח, החג של עבודות הבית. אני אישית מוכנה שיצאו לעבודה ויזיעו ויחשבו פעמיים לפני כל בקשת "תקני לי". מה לעשות, לכולנו יש את הרצון לספק לילדנו את כל מבוקשו ואף אחד מאיתנו לא מצליח לסגור את החודש בלי אוברדרפט בבנק, אז כדאי מאוד שיעריכו כל גרוש.
מוגש כחומר למחשבה. חג שמח.
