פסח. חג שמתבסס כולו על למידה מניסיון של אחרים. העברת הסיפור על גלות בחיפוש אחר סיר הבשר ואז הכאפה המצלצלת שבעקבותיה, בתקווה שלעולם לא נשכח והסיפור הזה לעולם לא יחזור על עצמו בעם היהודי. ממש כמו בחיים האמיתיים, גם כאן למידה מניסיון של אחרים לא רק שאינה קלה, אלא מוכחת ככישלון טוטאלי (ע"ע 'מגילת אסתר', 'האינקוויזיציה', 'השואה', 'שיואו, כמה זול בברלין' ועוד). מתברר שאנשים צריכים לחטוף את הכאפה הפרטית של עצמם כדי ללמוד משהו, אבל כל זה לא מונע מאיתנו לנסות להכפיף אנשים לניסיון העבר ולהושיב אותם לקרוא את אותו סיפור במשך ארבע שעות, בכל שנה מחדש. ועוד בארמית. אבל פסח הוא רק דוגמא. בפועל, אנחנו מנסים לתרום מניסיוננו לאחרים על בסיס קבוע בין אם הם רוצים בכך ובין אם לא. לרוב הם לא. וכך נותרנו רק עם אוכלוסיה אחת, קטנה ומצומצמת, המונה בממוצע 2.4 נפשות שאין להן ברירה, אלא לשמוע אותנו מטרחנים על כמה אנחנו יודעים יותר טוב מהם. כן, הילדים שלנו.

לכבוד פסח, החלטנו לנסות לבחור את המסר החשוב ביותר בעולם שיכולנו להעביר לילדינו במסגרת "והגדת לבנך". זה לא היה קל, אבל נראה שהצלחנו (לעשות קצת נזק). אגב, אם אתם שואלים אותי, העצה הכי חשובה שאפשר לתת לילד בעיניי, היא שהרבה יותר קל להשיג שוקולד מחוץ לתא המאסר.

הטפיחה המשולשת / טל חן

הדבר הכי חשוב שאני אלמד את הבן שלי הוא הטפיחה על שלושת הכיסים - ארנק, טלפון ומפתחות. לא משנה לאן אתה הולך, כשאתה יוצא מהבית, יוצא מהאוטו, חוזר מחברים, סתם ככה באמצע הרחוב - תן טפיחה סטייל פיטר גבריאל ב-I can't dance ותוודא שהם אצלך - שלא נפלו או שהשארת אותם איפה שהוא. כך, לא משנה מה יקרה, תמיד תוכל לחזור הביתה. כמובן, סביר להניח שכשיגדל, הטלפון יהיה גם ארנק ומפתחות - או להפך - או שכל זה בכלל יושתל בתור שבב תת-עורי כמו באיש הרס, אבל עד אז - הטפיחה המשולשת היא הכלי החשוב ביותר להישרדות.

טלוויזיה זה טוב, אבל... / עומר להט

בני, בוא נודה בזה, ושיתפוצצו הצקצקנים: טלוויזיה זה טוב, אבל תעשה לי טובה, אל תתחבר לאף נותן שירות. דיי, כמה אפשר לראות את אדם סנדלר, בכל ערוץ, בכל שעה. לפני שנולדת היינו מחוברים. מרוב שלא היה מה לראות, הייתי צופה בערוץ הכנסת או בשידורי ישיבות עיריית חדרה בערוץ הקהילתי, ושלא לדבר על השירות הגרוע או על הפיגור הטכנולוגי. יהודה לוי יגיד לך שזה משתלם, שהטריפל הוא הכי זול, אבל אל תתפתה! לא כל מה שזול נוצץ. וגם יש הכל ברשת.

לשקף את הקיום הישראלי / יואב כהן-מלמד

אם היה לי מסר אחד להעביר לבניי, מסר אחיד שהיה משקף את כל הקיום של הארץ הזו, הוא היה נשמע כך: בניי היקרים, מי כמוני יודע שלא פשוט לחיות בארץ הזו: יוקר המחיה ומחירי הדיור... אבל אל תשכחו לרגע את החיים עצמם. האתגר הגדול ביותר לחיינו הוא השוקולד. לכן, המשיכו את מורשתי ואיכלו מנה יומית של נוטלה כדי שתוכלו לתפקד ולטוס כמו שצריך.

לפוסט המלא .

זהירות מהאידיוט / אור לבו

הבוס שלכם? זה האידיוט שלא מבין מהחיים שלו ולא מוותר לכם במילימטר? החרא הזה שלא עושה כלום כל היום ואידיוטים היו נעלבים אם היו יודעים שקראתם לו ככה? חסר הלב שלא יודע איך לעבוד ולהתנהג וכל החלטה שלו שגויה בכל כך הרבה רמות שכואב לכם הראש רק מלחשוב על זה? אז הוא משלם לכם את המשכורת.

* נכתב בלשון זכר מטעמי נוחות אישית בלבד. יש גם בוסיות כאלו.

זכור את שעת השנ"צ לקדשה / עמירם בניון

בתי יקירתי אם יכולתי לעוץ לך עצה יחידה היא הייתה: אל תוותרי על שנת הצהרים שלך למען תאריכון ימיך ולמען תכבדי פני אביך, כי לעולם לא תוכלי לדעת מתי תתרחש ההזדמנות הבאה לשינה. הטעם האמיתי לשנת צהרים איכותית, אם לא היתרונות ההתפתחותיים לילדים, זה היתרונות של זוג הורים רעננים (יותר) ובעלי יכולות תפקוד ואני לא חושב שיש טעם להרחיב בנושא.

אז אם את בתי ואתה בני, לא רוצים הדגמות על איך "אהבתם" לישון בתור ילדים, תעלו כבר למיטה ותנו שעה לשים ת'ראש.

גם שמאלנים הם בני אדם / אליסף יעקב

בכל חדר שיש בו 10 אנשים, יש 11 דעות שונות. אם המשפט הזה מוכר לכם, אז כנראה שגם אתם חיים במדינה הקטנה שלנו, שמאכלסת את כל סוגי האנשים - יהודים, ערבים, ימנים, שמאלנים, ספרדים, אשכנזים וכן, אפילו תימנים. התמהיל ההזוי הזה יכול להיות מקור לפיצוצים (כמו שקורה לא מעט), אבל יכול להיות גם קרקע כדי ללמד את הילדים שלנו שגם אם מישהו חושב אחרת מאיתנו, הוא עדיין בן אדם. כן, אפילו אם הם שמאלנים.

לפוסט המלא .

אל תהיה נחמד / ברק שטרית

כן כן, ממש ככה. בישראל של 2015 נחמדות ונימוסין מתפרשים לפעמים כחולשה. ועדיין, אני אשמח אם עידן יאמץ את הגינונים שלי – גינונים של חו"ל, שמתחתיהם מתחבאת מפלצת מרוקאית. קודם כל, שיהיה נחמד, שיהיה מנומס, שידאג לכבד כל אדם באשר הוא. עד שאחרים לא יכבדו אותו או יחשבו שהנחמדות הזו היא חולשה – ואז – שיקרע אותם לגזרים. להזמין אנשים שמפרשים סבלנות ונחמדות כחולשה ל"קרב מוחות" זה נהדר, כי בדרך כלל הם לא חמושים. אולי זה לא ילמד אותם לקח להבא, אבל לפחות עידן יבין שלהיות נחמד זה טוב ולהיות עם ידך על העליונה זה מצוין.

שונא בלונדיניות יחיה / יובל אדם

בהנחה שאני יכול לומר רק דבר אחד, מסר בודד וחשוב שיילך עם הבן שלי ויתמצת את כל מה שלמדתי בחיים, אין לי ברירה אלא לומר פשוט דבר אחד. כשהיא מצביעה על חתיכה ברחוב ושואלת אם היא יפה בעיניך, חשוב מאוד שהמשפט הבא יישמע ספונטני ומהלב: "מה פתאום! אני שונא בלונדיניות חתיכות עם חזה גדול, רגליים שלא נגמרות ובטן שטוחה. בא לי להקיא!". באמת. אתה תודה לי יום אחד.

* הטור הנו טור הומוריסטי ואין קשר בין האמור בו לבין המציאות. אולי חוץ מהטפיחה המשולשת. צריך לשקול להכניס את זה לתוכנית הלמודים.