נכון לרגע זה אני מניחה שכולנו כבר עמוק בענייני פורים. אוזני המן פלוס תחפושות פלוס מוצרים יבשים לאביונים, אז אני לוקחת הפסקה ממש לרגע, כדי לחשוב למה אני הייתי רוצה להתחפש. דווקא אין צורך להתלבט הרבה. הייתי רוצה להתחפש לאמא מתוקתקת. הייתי ניגשת לחנות התחפושות ומבקשת את הדברים הבאים:

1. אאוטפיט מושלם

שילוב אופנתי נכון שמשדר עדכנות עם נוחות. שנים שאני רודפת אחרי המראה הזה לשווא. אולי בגלל שאני עוד לא סגורה, בגילי המתקדם, על הסגנון שלי: האם אני מחוייטת עם סניקרס מגניבים? מדוייקת בגלביה ועקבים? אני חרדה מהיום בו הבכירה תתחיל להיות יותר מודעת לאופנה. אז אני כבר לא אוכל לצאת לרחוב במראה החביב עלי – רות סמרטוט עם כתם של תות.

2. משרה ברורה

לא משנה אם זה ניהול צוות בהיי טק או טיפול רגשי באמצעות עלי שלכת, בתחפושת שלי יש תהליך קריירה מגובש. תבינו, בחיים האמיתיים אני פועלת בתחום התוכן. למרות ששמעתי מיליון פעמים שתוכן הוא מלך, כבר הרבה שנים לא נגעתי בשרביט. הבו לי מקצוע ברור עם עתיד מוצק. תודה.

3. וכמובן – תיקתוק

כמו החברים של דורותי, שרצו מוח ולב וכל מיני כאלה, אני רוצה לתחפושת שלי יכולת תיקתוק. אותו מנגנון מסתורי שגורם לכך שכאשר שתי גננות ומורה שולחות לו"ז לפורים – כל אחת אחר כמובן - זה באמת יקרה.

זו שלעולם לא מאחרת

בשבוע שעבר, למשל, הבאתי ילד שמח וחגיגי בתחפושת יפה של פאואר ריינג'ר לגן. אפס כי כולם בגן היו מחופשים לתינוקות והתברר שהתחפושות האישיות זה בשבוע הבא. תוסיפו לזה משלוחי מנות שצריכים להיות מותאמים בדיוק לרשימה ששלחה הגננת / מורה, תרומת מזון לאביונים וניצולי שואה / מוצרי טואלטיקה לחיילים - ותקבלו את תורת הכאוס.

כשהייתי ילדה חזרתי יום אחד מבית הספר עם סנדל אחד. הסנדל השני הלך לאיבוד עם שיירה עצובה של טריינינגים, כלי כתיבה ושאר ירקות שיצאו לעמל יומם בבוקר ולא שבו. אני, שבאופן קבוע הכלב אכל לי את המחברת (היה לנו אוגר), אחראית עכשיו על הסדר והאירגון של אחרים. פחח!

ובכן, בפורים אני רוצה להיות ליום אחד האמא שאליה שולחים ווטסאפ כדי לדעת מה מביאים למחר ולמתי העבודה במדעים; זו שלעולם לא מאחרת לחוג וצריכה להגיד לילדה כועסת, "בובי, אני יודעת שהבטחתי לבוא בזמן. בשבוע הבא אני בטוח אצליח". זו שלעולם לא צריכה לרוץ ברחוב אחוזת אמוק כי היא מאחרת למשהו.

אני רוצה שלווה פנימית עמוקה. לקום בחמש וחצי בבוקר לצעדה מרעננת; לחזור ברבע לשבע כדי להעיר גוזלים בחיוך עם ארוחה מזינה מוכנה; להלביש את הבגדים שבחרנו ערב קודם (זה הכל אני משחזרת עכשיו מטיפים שקראתי בכתבות כמו "איך לארגן את החיים בקלות" "טיפים לסדר שכל אמא יכולה" "הצלחה ושלווה בלה בלה בלה") ולפזר אותם במוסדות החינוך; לחזור לעבודה יעילה ומפוקסת; להציב מטרות ולחתור אליהן. איזו מילה מעייפת, לחתור.

אחר הצהריים לשבת בשלווה עם כל אחד מהילדים, לתת זמן איכות של ערכים ולימוד ואחרי מקלחות מרעננות והשכבה עם נשיקה וסיפור, לשתף את בן הזוג בתובנות המעניינות והמצחיקות של היום. לא! לרבוץ כמו בטטה מול פרק מיותר של סדרה מטומטמת.

יש לכם תחפושת כזאת? במדיום. רגע, אם זו כבר תחפושת, אז יאללה, תביאי לי סמול.