מלבד המכנה המשותף "בני אדם", המכנה הרחב ביותר המשותף לקהל המצביעים הישראלי הוא "הורים". רובנו המוחץ הורים או עתידים להיות כאלו בעתיד הנראה לעין. ועדיין, איך שהוא, דווקא כמגזר הנובע מתוך ההגדרה הזו, הזכויות החברתיות שלנו, הנוגעות באספקט הזה בחיים שלנו, נמצאות בחסר אדיר.
רק זה מכבר שמענו בחרדה שהולכת וסוחפת את הרשת על סעיף האיום החד שיכריח אותנו להפקיד את ילדינו הצעירים כבר בגיל 3 במערכת החינוך הציבורי, דבר שהיה יכול להיות נהדר אם המערכת גם הייתה מתוקצבת באופן שיכול לאפשר טיפול נאות התואם את הצרכים הפיזיים והרגשיים של הילדים.
אבל סייעת נוספת לגני הילדים הציבוריים, סעיף חשוב ככל שיהיה, אינו הסעיף היחיד שחשוב שכל מפלגה תכניס למצע שלה (בתקווה שב-18.3 הוא עדיין יהיה משמעותי עבור כותביו). אבות הפרלמנט מציעים סעיפים נוספים הנוגעים להורות ועשויים להפוך את חיינו כהורים במדינה הזו לנסבלים בהרבה, אם רק מישהו יתחיל לשים עלינו.
לחזור הביתה כשהילדים ערים / יובל אדם
יצא לי לעבוד עם אנשים מכל העולם - קולגות באנגליה, ארה"ב, שוודיה, קנדה, אוקראינה, אוסטרליה, ותמיד יצא לי להדהם מאותו דבר. היה להם יום עבודה מוגדר ובסופו הם הלכו הביתה. אם רציתי לקבוע שיחת ועידה שנפלה להם על הערב, היו מבקשים לדחות למחר. רק בצד הישראלי לא היתה שום בעיה לקבוע שיחה ממש לא דחופה גם בשעות הערב. לקולגות שלי באנגליה חוקי העבודה היו כאלה שלפיהן עובד יכול להישאר רק מספר (מצומצם) של שעות נוספות בחודש ואם רצה להישאר עוד, הוא היה צריך אישור מיוחד. ועם זאת, הכלכלות של המדינות שלהם לא כושלות ומתרסקות, החברות בהן משגשגות וחלקן שוות מיליארדים.
אין הכרח לעבוד כל היום וכל הלילה בכדי להצליח ולפחות בתעשיית ההייטק, נוצר מצב די עצוב שבו אם אתה חושב ללכת הביתה בשעה שהילדים שלך ערים, אתה מוזר או זורק. המעסיקים לא ישנו זאת לעולם, אז אולי המחוקק ירים את הכפפה. בגרמניה עובדים על חוק לפיו אסור לשרתי המייל של חברות לעבוד בערב, כדי שלא להפריע לעובדים. אולי אצלנו נתחיל לפחות מלדאוג שאנשים ילכו הביתה בסוף יום עבודה נורמלי? אדם שיש לו חיי משפחה טובים גם יהיה עובד מרוצה יותר ולחוץ פחות.
רכבת תחתית הביתה / עומר להט
בשנת 1863 נחנכה הרכבת התחתית בלונדון; בשנת 1900 נחנכה התחתית של שכנתה בפריז ו-4 שנים מאוחר יותר, נחנך קו הרכבת התחתית מעבר לאוקיינוס בניו יורק. 111 שנים אחרי ובמדינת ישראל התחבורה הציבורית היא פשוט בושה ותעודת עניות למדינה שקוראת לעצמה מעצמת הייטק במאה ה-21. הגיע הזמן שחברי הכנסת, שסביר להניח שהם לא מכירים מקרוב את הסיוט היום יומי העובר על מאות אלפים נוסעי אוטובוסים, ירימו כבר את הכפפה הבלויה ויקימו למדינת ישראל רכבת תחתית מסועפת, יעילה וזולה. מערכת הסעת המונים כזו לא רק תועיל לכלכלה ולחיים במדינת ישראל, אלא גם תיטיב עם חיי המשפחה. מצד אחד, היא תאפשר להורים לצאת מהעבודה ובמקום לבלות את זמנם המועט בלאו הכי בפקקים, להגיע תוך זמן קצר הביתה ולבלות עם המשפחה (זו הסיבה שיש לי קטנוע). מצד שני, היא תנגיש אתרים ואטרקציות לטובת חיי הפנאי והטיולים המשפחתיים ומצד שלישי, תאפשר לילדים שעזבו את הקן לבקר את ההורים בשבת מבלי לקנות מכונית, לשלם הון על מונית או במקרה הרע והנפוץ לצערי – לוותר.
חוק משרת אב / יואב כהן-מלמד
"גבר המטפל בילדים קטנים" - זה הסטטוס שלי בעבודה. הסעיף מתייחס לקיצור שעות עבודה לאב עובד בחצי שעה. אני חושב שזהו אחד מתנאי העבודה המשמעותיים שנתקלתי בהם. תנאי זה מאפשר לי לשים את ילדיי במסגרות בבוקר וגם לאסוף אותם בצהריים. כלומר, מאפשר לי להיות אבא (בחלוקה עם תנאי ההעסקה של אישתי). העניין הוא שאני עובד במשרה ציבורית והחוק הזה חל רק עלינו. אין ספק שלמען השיוויון ההורי ואפשור ההתקדמות הקרייריסטית לנשים וההורית לגברים, החוק הזה חייב להחליף את חוק משרת אם.
לאילו ערכים ילדינו מתחנכים? / טל חן
הדבר הכי חשוב שכל מפלגה צריכה להתחייב עליו לכל הורה, זה לעזור לנו לחנך את הילדים על הערכים החשובים באמת: = להציב את האדם במרכז הווית החיים שלנו כאן. כל אדם - לא משנה מה דתו או מוצאו - את העובד הזר, את הפליט, את העולה החדש, את המיעוט ואפילו את האויב; להבין את החשיבות של החירות כזכות מולדת; לאהוב את האחר ולכבד אותו; להוקיע את הגזענות והאלימות ולקדש את החיים במשותף ואת החיים בכלל וגם להראות דוגמא אישית כמנהיגים ולזכור את הערכים עליהם ייסדנו את המדינה הזו. כי לחזור ולחנך לאהבת אדם, זה לא רק ציונות, זה לא רק יהדות ודמוקרטיה - זאת הורות.
ביטול חוק חזקת הגיל הרך / גיא רוה
הנושא המרכזי שחשוב לי במפלגה בה אבחר בבחירות הקרובות הוא ביטול חוק חזקת הגיל הרך וקידום טובת ילדי ההורים הגרושים (במדינת ישראל כ-40% מההורים חיים בנפרד). חוק חזקת הגיל הרך קובע כי במידה וההורים המתגרשים לא הגיעו להסכמה אחרת, ניתנת החזקה על ילדים עד גיל 6 (בפועל עד גיל 18) לאם, באופן אוטומטי ועל רקע מגדרי בלבד וללא בחינת טובת הילד, כאשר לאב נקבעים זמני שהות עם הילד. חזקות כמו חזקת הגיל הרך בוטלו כמובן מזה זמן בכל מדינות המערב.
החוק פוגע גם באמהות כנשים, מעצם כך שהוא מקבע את תפקיד האם כמטפלת העיקרית בילד ולמעשה מהווה חסם לשינוי חברתי. אישה היא גם אמא, אך לא רק. ביטול חוק חזקת הגיל הרך יאפשר ויזרז תהליך חברתי שבעיקרו ירחיב את הגדרת תפקידם של הגבר והאישה בחברה וכהורים.
חופשת לידה לאבות / אליסף יעקב
מזל טוב! נולד לכם ילד ואנחנו ממש שמחים בשבילכם. עכשיו קדימה, במהירות האפשרית, את תלכי הביתה, תבלי קצת עם הרך הנולד, תתני לו חום ואהבה... ואתה? אתה צריך לחזור לעבודה. הרי כבר ניצלת בזמן ההריון את הימים שמותר לך להיעדר בהם מהעבודה ובכל מקרה, את חלקך כבר עשית.
המושג חופשת לידה לאבות הוא מושג כל כך פשוט והגיוני, שזה לא ברור מדוע הוא עוד לא יצא לפועל. לפני כשנה נעשה ניסיון ע"י אורי אריאל ותמר זנדברג לעגן את זה בחוק, אבל מסיבות שונות ומשונות זה נפל בדרך. נראה לכם הגיוני? גם לי לא!
הזכות להיות הורה / אילן שיינפלד
זכותו של כל אדם להיות להורה. כלומר, להביא ילדים לעולם, לגדלם ולחנכם בהתאם לרצונו. הזכות להורות היא זכות יסוד בסיסית ומדינת ישראל לא תתערב בזכותו של אדם לממש את הורותו, אם בהורות טבעית ואם בהורות שאינה מושגת בדרך הטבע; אם בדגם משפחה רגיל ואם בדגם משפחה חדש. המדינה לא תפלה בין מי שברצונם להפוך להורה, ללא הבדל מוצא, גזע, מין, דת, גיל, נטייה מינית וכד' ולא תוציא ילדים מחזקת הוריהם, אלא במקרים של מוגבלות פיזית, עד כדי אי תפקוד של ההורים, מגבלה נפשית או קוגניטיבית של ההורים, רקע של שימוש בסמים ובאלכוהול, של עבריינות מין או אלימות כלפי ילדים. המדינה לא תכריז על ילד כבר אימוץ ותפקיעו מרשות הוריו, אלא במקרים כאלה והם שיהיו הקריטריונים היחידים לקביעת מסוגלות הורית. מזכות היסוד להיות הורה נגזרת גם החובה לגדל את הילד ולטפחו, אך מצב כלכלי לא יהיה קריטריון בקביעת טובת הילד או מסוגלות הורית, אלא קריטריון למתן תמיכה וסעד מטעם המדינה בהורים, למען טובת הילד וזו בלבד.
